בעשור האחרון חיזקה מערכת ההשכלה הגבוהה בישראל את מחויבותה החברתית ופיתחה תכניות חדשות למעורבות סטודנטים בקהילה. רבות מהתכניות הללו משלבות בין ידע אקדמי לפעילות חברתית ובין תיאוריה לפרקטיקה. התפתחות זו היא חלק ממגמה בין־לאומית של חזרה לתפקידה המסורתי של האקדמיה כמקדמת ערכים של דמוקרטיה והשתתפות אזרחית פעילה. בהתבסס על שיטת "למידה מהצלחות", מציגים הכותבים סיפור הצלחה של קורס משַלב עשייה אחד, "מתורגמנות קהילתית" באוניברסיטת בר־אילן, וממנו גוזרים ארבעה מדדים עיקריים לבחינת הצלחה: מחויבות, עקביות, למידה והקשרים (מודל מַעֲלָ"ה). המאמר מדגיש את הצורך במחויבות של כל השותפים בתהליך: הסטודנטים, המרצים, המוסדות להשכלה גבוהה, ארגוני החברה האזרחית ונציגי הקהילות (דפנה גולן, יונה רוזנפלד).

למידה מכישלונות היא ענין מקובל. למידה מהצלחות היא ענין נדיר . במכון ברוקדייל מלמדים אנשים להפיק לקחים מהצלחותיהם. הגישה נכנסת לעשרות בתי ספר. ראיון עם פרופסור יונה רוזנפלד , חתן פרס ישראל הראשון בעבודה סוציאלית ושרית אלנבוגן-פרנקוביץ , מומחית לסוציולוגיה חינוכית. "בשנים האחרונות אנחנו מעורבים בתכנית של למידה מהצלחות כמנוף ללמידה בית-ספרית. התכנית פותחה בשיתוף האגף לחינוך על יסודי במשרד החינוך ופועלת כיום בכשבעים בתי ספר בארץ. יש סדנאות בבתי ספר שמורים לומדים בהן כעמיתים ומפיקים ידע מתוך המעשים שלהם. פעם בשבועיים הם לומדים מתוך סיפורי ההצלחה שלהם. הסדנאות האלו מיועדות לצוות בית הספר. אנחנו לא משתתפים בהן אלא בפורום מוביל, הכולל בדרך כלל מנהל, מפקח, רכז למידה שנבחר מצוות המורים ומלווה למידה מטעמנו" ( נאוה דקל).