מחקר זה מבקש לבחון את עמדות המורים כלפי חינוך מכיל/משלב (inclusive education) ולעמוד על המשתנים המשפיעים על עמדות אלה. במאמר מוצגת סקירה של 27 מחקרים אודות 5471 מורים בסך הכל, מתוכם 5225 מורים שעמדותיהם נבחנו באמצעות סקר ו-246 מורים עמם נערכו ראיונות. מהסקירה עלה כי ברוב המדינות שנבחנו- אוסטרליה, ארצות הברית, לבנון, הודו, ספרד, ישראל וסרביה, עמדת המורים כלפי חינוך משלב היא חיובית, אם כי חלק מהמחקרים מדווחים גם על עמדות שליליות או נייטרליות.

המחקר בוחן את התפיסות של מורי שילוב בישראל ביחס למעמדם ולתפקיד שהם ממלאים ביישום הכלת ילדים בעלי מוגבלויות. ארבע תפיסות נמצאו על הרצף החל מאי-מציאת ה"מקום" המתאים עבורם ועד מילוי תפקיד מרכזי ביישום הכלה בשיתוף פעולה עם כל סגל ההוראה ותחושה של אחריות משותפת עבור החינוך של כל התלמידים בבית הספר. הממצאים מראים שהתפיסה האחרונה עשויה להעיד על הכלה אותנטית שכבר קיימת בשטח ועל האפשרות שמנהיגות מתאימה יכולה להוביל ליישומה (Gavish, Bella, 2017).

כאשר הצרכים המיוחדים של ילדים בעלי לקויות למידה אינם נענים, הדבר יכול להוביל לפיגור בלימודים ולבעיות פסיכו-סוציאליות קשורות. לכן, זיהוי מוקדם מצד המורים הוא חיוני. חשוב, אם כן, להעריך את העמדות של מורים כלפי ילדים בעלי לקויות למידה. המטרה של המחקר הנוכחי היא להעריך את העמדה של מורי בתי ספר יסודיים כלפי ילדים בעלי לקויות למידה באמצעות סולם "עמדות מורים לגבי לקויות למידה" (Teachers' Attitude about Learning Disabilities sclae). במחקר השתתפו 200 מורי בתי ספר יסודיים מ-16 בתי ספר בדרום בנגלור (Shari, Moothedath; Vranda, Mysore Narasimha, 2016).

המאמר מציג ממצאים של סינתזה תאורטית שערכנו בין שתי טיפולוגיות אידאולוגיות – זו של החינוך הכללי וזו של החינוך המיוחד. במאמר נבחנת התאמתן של ארבע מטא-אידאולוגיות פדגוגיות (סוציאליזציה, אקולטורציה, אינדיבידואציה והפדגוגיה הביקורתית) למודלים המקובלים בחינוך המיוחד (הסיעודי והרפואי, החינוכי-הומניסטי, האקולוגי ומודל לימודי המוגבלויות). מתוך הסינתזה מתבררת מורכבותו הפדגוגית והפוליטית של השיח האידאולוגי בחינוך המיוחד. ביטוייה של מורכבות זו נדונים באמצעות בחינת היתרונות והחסרונות הגלומים בכל מודל ובחינת השפעתם על אופיו של המוסד החינוכי (על הפער המתקיים בו בין הלכה ומעשה, על דפוס יחסי ההוראה הנגזרים ממנו ועל האפשרויות והסכנות הטמונות בו). בסופו של דבר המאמר מבקש לסייע למחנכים בחינוך המיוחד לנסח לעצמם ביתר בהירות את יסודותיה האידאולוגיים של תפיסתם החינוכית ולפתח כלפיה עמדה מושכלת ואף ביקורתית (בועז צבר ואורלי עידו).

מחברי המאמר ערכו מחקר איכותני לגבי ההשפעה של שותפות אוניברסיטה-בית ספר שבה שמונה מועמדים להוראה מתכנית דו-שנתית לתארים מתקדמים שובצו יחדיו בחטיבת ביניים ברמת עוני. המועמדים להוראה בתכנית ייחודית זו מקבלים תואר שני, כמו גם רישיון הוראה בתחום התוכן שלהם ובחינוך מיוחד. תוך שימוש בראיונות בקבוצות מיקוד עם מובילי בתי הספר, מורים שותפים בכיתות החינוך המיוחד והתוכן, ומועמדים להוראה, המחברים רצו לקבוע את ההשפעה של השותפות על כל בעלי העניין (Ruben, Barbara; Rigelman, Nicole; McParker, Matthew, 2016).

מטרת המאמר הנוכחי היא לתאר את שיטת החינוך הכפולה, dual education system, ואת הכשרת המורים הנהוגה בסינגפור (התואמת לה), הדואגת לחינוך תלמידים עם מוגבלויות בסביבה נפרדת. שיטת החינוך הכפולה היא שיטה לפיה התלמידים לומדים בבתי ספר מקצועיים ובמקביל עוברים תהליך חניכה במקומות עבודה (מפעלים) המתאימים להכשרתם.

עמדות של מורים כלפי חינוך מכיל (inclusive education) חיוניות להצלחתו, במיוחד כשבגיל הרך השונות בין ילדים הולכת וגדלה וזוהי מעורבותם הראשונה בחינוך הפורמלי. מטרת המחקר הייתה לבחון גורמים התורמים ליצירת עמדות חיוביות לחינוך מכיל במהלך הכשרת מורים להוראה בגיל הרך. מדגם המחקר כלל 139 מתכשרים להוראה לגיל הרך בסיום לימודים לתואר ראשון או לתואר שני בתחום זה. ככלל, המחקר הנוכחי הראה שמתכשרים להוראה לגיל הרך הם בעלי עמדות חיוביות לחינוך מכיל ולתיאוריה שבבסיסו (Hoskin, J., Boyle, C. & Anderson, J).

בתל אביב פועלים ארבעה מרכזים טיפוליים תחת הגג של העירייה ומשרד החינוך: מרכז אביבית, שמשרת את צפון העיר; מרכז אביב שמשרת את דרום העיר; ומרכז רימון ומרכז הירש, שפועלים ביפו. מטרת המרכזים הטיפוליים היא לתת מענה לילדים הלומדים במסגרת חינוכית רגילה ונתקלים בקשיים שונים, בעיקר כדי להכין אותם למעבר לכיתה א'. למרכזים מתקבלים ילדים הזקוקים לחיזוק בתחומים שונים – למשל בתחום החברתי, או לטיפול בריפוי בעיסוק, בקלינאות תקשורת וכדומה (לימור דומב).