מאמר זה מוקדש לזיהוי דפוסי בניית ידע בקהילת לומדים מקומית. באמצעות תצפיות, מסמכים וראיונות חצי-מובנים של 20 לומדים, זיהה מחבר המאמר חמישה דפוסים מרכזיים של בניית ידע: הדפוס הראשון מכונה קרינה והוא מתייחס לאופן בו לומדים משתפים ידע כך שהוא מתפשט במהירות. הדפוס השני הוא סירקולציה, בו רוכשים הלומדים ידע מסוים באמצעות חשיפה להיבטיו השונים. הדפוס השלישי, חיקוי, נעשה תוך כדי תצפית, חיקוי ואדפטציה של הידע. הדפוס הרביעי הוא חיברות, תהליך בו לומדים מהם החוקים החברתיים והסתגלות לחוקים אלו. קונטקסטואליזציה הינה הדפוס החמישי, באמצעותה רוכשים הלומדים ידע חדש על ידי מיצוב הידע בהקשרים מקומיים.

התנהגות תוקפנית מחד גיסא והתנהגות פרו־חברתית מאידך גיסא מופיעות בגיל הרך, ויש להן השלכות לטווח קצר ולטווח ארוך. עיקרו של מאמר זה עוסק בבחינת תרומתו של הטיפול בפעוטות בבית ובמעון להסבר התפתחותה של התנהגות חברתית חיובית ושלילית. במחקר השתתפו 103 פעוטות בני 4-2 שנים, אימהותיהם ו־28 מטפלות ב־16 מעונות ציבוריים במרכז הארץ. במחקר נערכו שתי תצפיות: אחת בבית הפעוט בהשתתפות האם, הפעוט ואחיו, והשנייה במעון בהשתתפות המטפלת, הפעוט ועמיתים מקבוצת השווים. המחקר התבסס על המודל של תאוריית התיווך ההוראתי, ומממצאיו עולה כי מתן תחושת יכולת לפעוטות וּויסות התנהגותם על־ידי האם ועל־ידי המטפלת במעון קשורים לשכיחות גבוהה יותר של התנהגות פרו־חברתית מצדם ולשכיחות נמוכה יותר של התנהגות תוקפנית. מנגד, עידוד שאינו נובע מהתנהגות הפעוט (להלן עידוד לא ממוקד) מסביר את הופעתה של התנהגות תוקפנית רבה יותר והתנהגות פרו־חברתית מועטה יותר. תרומתו של הטיפול והתיווך ההוראתי בבית ובגן להתפתחותן של התנהגויות חברתיות חיוביות ושליליות נדונה במאמר בהרחבה (עינת שופר אנגלהרד, פנינה קליין ויעקב יבלון).

מחקר זה מתמקד באופן שבו ילדים קטנים עוברים סוציאליזציה במסגרת של חינוך לגיל הרך בפעילויות עם צעצועים וסביב הצעצועים. ההנחה של מחקר זה היא הרעיון של התיאוריה החברתית-תרבותית שאנשים עושים דברים עם עצמים מלאכותיים (artefacts) ועם כלים תרבותיים אחרים, ושהכלים עושים דברים עם אנשים. הממצאים מציעים שהצעצועים תומכים בתקשורת לפני שהילדים פיתחו מיומנויות שיחה מילוליות ושסוגים מסוימים של כלים מקלים הן על השימוש האינדיבידואלי והן על השימוש הקולקטיבי (Kultti, Anne; Pramling, Niklas, 2015).