הערכת ביצועי הוראה בהכשרת מורים כוללת מגוון של כלים המשמשים לדגימה או לייצוג פעילויות הוראה בהתנסות המעשית. על מנת להעריך ביצועי הוראה נדרש הסטודנט להציג תיק עבודות (פורטפוליו) המשלב איסוף, ניתוח והערכה של תוצרי הוראה. מאמר זה סוקר את השימושים של הערכות ביצועי הוראה של סטודנטים כמשאבים ללמידה, הערכת תוכניות ושיפור הכשרת המורים. בנוסף, מציג המאמר המלצות מעשיות למדיניות באשר ליישום ושימוש בהערכות של ביצועי הוראה בהכשרה המעשית.

הכשרות המורים מכילות כיום מורכבויות רבות והן מעלות שאלות שונות בעלות השלכות על העתיד. כמה מהסוגיות המשפיעות על ההכשרות נוגעות לרמת האחריותיות הנדרשת מהן לצד הסטנדרטיזציה הנכפית עליהן מלמעלה (Sachs, 2016). סוגיות אחרות מתייחסות לכניעתם של מורים לצווי התרבות ההישגית, תוך ביקורת מתמדת על פעולותיהם, המתלווה לירידה באוטונומיה המקצועית שלהם, וכל זאת בסביבה של חשד וחוסר אמון עליה מעידים מורים ברחבי העולם (Sachs and Mockler, 2012). על כל אלה יש להוסיף שינויים של השנים האחרונות שנגרמו בעקבות גלי ההגירה והרב תרבותיות המוסיפים עוד נדבכים לעבודת המורה ומשליכים כמובן גם על מורכבות האתגרים של הכשרות המורים.

כאשר הגלובליזציה מתעצמת וכלכלות נאבקות לטפל ב"צנע", רפורמות חינוכיות ממשיכות באין מפריע. במקרה של הכשרת מורים ראשונית, המטוטלת נעה בין פרקטיקה לבין מחקר עם דגש הולך וגדל על מומחיותם של מורי מורים. השיח הבין-לאומי לגבי הכשרת מורים ראשונית מספק הֶקשר חשוב עבור מדיניות ורפורמות איריות נוכחיות. על רקע זה, הממצאים של מחקר שיטתי לגבי היכולות המחקריות והפעילויות של סגלי ההוראה בתכניות הכשרת מורים ראשונית מנותחים ונידונים בצורה ביקורתית (Gleeson, Jim; Sugrue, Ciaran; O'Flaherty, Joanne, 2017).

המחויבות לכונן מערכת של הכשרת מורים "המובלת על ידי בתי הספר" באנגליה, אשר הוכרזה בידי ממשלת הקואליציה ב-2011 ונשמרה בנוקשות לאחר מכן, ייצגה פרידה מרחיקת לכת מסוגים קודמים של עמיתות בהכשרת מורים ראשונית. ב-2014, הממשלה כוננה "סקירה של הכשרת מורים ראשונית", בהובלתו של מנהל בית ספר יסודי, סר אנדרו קרטר. דבר זה נתן אות להכרה בהכשרת מורים כ"בעיית מדיניות", במונחים של מרילין קוכרן-סמית. הדוח, שפורסם בתחילת שנת 2015, היה מגוון יותר ממה שניתן היה לצפות, אף על-פי שמספר מתחים עמוקים הופיעו בקריאה אנליטית צמודה יותר; ארבעה ממתחים אלה דומים לאלה שהוגדרו בעבר על ידי קוכרן-סמית ושניים הם מופעים חדשים. מאמר זה מזהה ודן במתחים אלה כפי שהם מופיעים בסקירה של קרטר ומקשר אותם לדיונים רחבים יותר אודות הקשרים בין הוראה, הכשרת מורים, עדויות ומחקר, ותהליכי קביעת מדיניות בחינוך (Mutton, Trevor; Burn, Katharine; Menter, Ian, 2017).

מאמר זה חוקר את תפקידם של מורי המורים בבתי ספר ובאוניברסיטאות באנגליה ואת השינויים שהתחוללו בתחום של הכשרת המורים הראשונית כתוצאה מהיוזמה הממשלתית (2015-2010) של "הכשרה בבית הספר" (School Direct). הדיון והמסקנות המוצעות הם חיוניים, עכשוויים ובעלי חשיבות מרכזית עבור כל האוניברסיטאות הכוללות תכניות להכשרת מורים ראשונית, כמו גם בתי ספר המעורבים בהכשרת מורים ראשונית, ולכל הצדדים שיש להם עניין במתן הכשרת מורים אפקטיבית. המאמר בוחן באופן ביקורתי את מדיניות הכשרת המורים הראשונית באנגליה על פני תקופה של עשרים השנים האחרונות (Jackson, Alison; Burch, James, 2016).

מאמר זה טוען כי קובעי המדיניות באנגליה שואלים בצורה לא ביקורתית את המודל הפיני להכשרת מורים. הפילוסופיה הפינית והפילוסופיה האנגלית של הכשרת המורים שונות מאוד, והשאלת המודל הפיני להכשרת מורים אינה מתאימה להשקפה אודות הכשרת המורים באנגליה. לפיכך, המדיניות המושאלת הוצאה מהקשרם של הערכים הרחבים יותר והיסודות של החינוך הפיני. גישה לא שיטתית זו לרפורמה במדיניות חינוך מתעלמת מהעובדה שמדיניות חינוך ו"פרקטיקות מתקיימות בקשרים אקולוגיים האחת עם השנייה ובמערכות אקולוגיות שלמות של פרקטיקות הקשורות זו לזו". לפיכך, מדיניות מושאלת זו של הכשרת מורים אינה מובילה בהכרח לתוצאות ששורטטו בידי קובעי המדיניות ברפורמות (Chung, Jennifer, 2016).

במוקד המאמר (שהוא פרק בספר) עומדת תמונת מחקר הכשרת מורים בשנים 2012-2000. תחום מחקרי זה הוא שדה מורכב ורב-פנים המושפע מרעיונות סותרים על מטרות המחקר ועל מטרות החינוך. הכותבים סקרו כ-1,500 מחקרים בניסיון למפות את התחומים והגישות שהם מבטאים במונחים של תכנים, השפעות חברתיות ותהליכים גלובליים על בחירת הפרדיגמות המחקריות ועל פרשנויות החוקרים ומסקנותיהם. הם ממשיגים את "מחקר הכשרת מורים" כ"פרקטיקה חברתית ממוצבת היסטורית" (historically situated social practices), מציגים שלושה כיווני מחקר מרכזיים העולים מן הסקירה ומנתחים אותם על פי תצורות (configuration) רבות של פרקטיקות מחקריות הצומחות מתוך הקשרים חברתיים, היסטוריים ופוליטיים מורכבים. ברוח הגדרתן הכותבות מזהות עצמן כנשים בכירות בקהיליית העוסקים בהכשרה, כחוקרות וכנשות מעשה בעלות מחויבות לשונות ולשוויון המעורבות בבחינה ובביקורת של היבטים מדיניים ופוליטיים מורכבים של הוראה והכשרת מורים (Cochran-Smith, M., & Villegas, A.M).

המאמר מבוסס על חמש הרצאות נשיאותיות בכינוסי AERA בחמישים השנים האחרונות שהיוו ציוני דרך במחשבה ובמעשה החינוכיים, ועוקב אחר התפתחות של מחקר על הוראה ועל הכשרת מורים כמו גם אחר השפעות קריטיות של המחקר על מדיניות ומעשה הקשורים להכשרת מורים והערכת מורים בארה"ב. הדיון מראה כיצד הרצאות אלה שיקפו התפתחות ואתגרים במחקר בהתאמה למאפייני הזמנים שבהם הן נישאו. הדיון גם מאתר השפעות מרכזיות של עבודות אלה על איכות ההכשרה, על הערכה של אפקטיביות מורים ועל תפיסות מתחרות על אחריותיות מורים.המאמר מסתיים בדיון על תפקיד הפוליטיקה בהצבת מדיניות חינוכיות, קריאה לחוקרי חינוך להרחיב את הידע והיכולות שלהם ולהיות מעורבים באופן בונה יותר בזירות פוליטיות ומדיניות (Linda Darling-Hammond).

מטרת מאמר זה היא לשפוך אור על כיצד הפרויקטים המחקריים של 140 תלמידי תואר שלישי בבית הספר הלאומי למחקר בהכשרת מורים בנורווגיה (NAFOL) הגיבו לאתגרים שבפניהם ניצבה הכשרת המורים הנורווגית ביחס לדרישה ליכולת גבוהה יותר ולבסיס מחקרי חזק יותר. רעיון ה-NAFOL מעניין מנקודת מבט בין-לאומית בשל המיקוד שלו בסיוע לקידום מורי מורים בהשגת תואר שלישי. מאז 2001, למדיניות החינוכית הנורווגית יש מיקוד חזק בחיזוק הכשרת המורים והפיכתה למבוססת מחקר יותר מאשר בעבר. מ-2017, מצופה כי כל המורים החדשים בנורווגיה יהיו בעלי תואר שני. על מנת לממש זאת, קיים צורך במנחים חדשים רבים בעלי תואר שלישי במוסדות להכשרת מורים (Anna-Lena Ostern).

בשנת 2006, קיבלה המל"ג החלטה בדבר מדיניות הכשרת מורים בישראל ולפיה האוניברסיטאות והמכללות יאמצו מתווים זהים להכשרת מורים (אריאב וגרינפלד, 2008). המתווים המנחים נוצרו בהמשך לשתי ועדות המל"ג, שפעלו להציע אמות מידה משותפות ללימודי ההכשרה להוראה במכללות ובאוניברסיטאות. מאמר זה בוחן את תהליך הטמעת המתווים המנחים בתכניות ההכשרה, המכשירות אקדמאים (סטודנטים בעלי תואר ראשון לפחות) להוראה בבתי הספר במכללות ובאוניברסיטאות, את מידת ההלימה שלהם לתכניות הלימודים ואת עמדות בעלי התפקידים כלפיהן. המחקר מניח, שלאוניברסיטאות מאפיינים בסיסיים, שעשויים להשפיע על יישום שונה של המתווים בהשוואה למכללות (רוני לידור, נעמי פייגין, רחל טלמור, ברברה פרסקו, חגי קופרמינץ).

מטרתו של נייר העמדה היא להוביל מהלך משותף לגיבוש מדיניות אשר מחברת בין הקיים, לבין כל שעוד יש וניתן לעשות, תחת הכותרת של חינוך נגד גזענות בהכשרת מורים ומורות. ראשית הוגדרו מספר אתגרים מרכזיים: אתגר מערכות החינוך הנפרדות, אתגר שילוב הנושא בתכניות הלימוד הקיימות, ואתגר הגזענות המבנית. לאחר סקירה קצרה של ספרות ומחקר בנושא, מוצעים כיווני פעולה אפשריים – ברמת הסטודנטים/יות, ברמת הסגל האקדמי והמנהלי, וברמת המוסד. שיתוף פעולה בין המוסדות וחיבור שלל הכוחות הפועלים בתחום פותחים פתח ללמידה הדדית, למפגשים בין קבוצות שונות בחברה בישראל, ולאמירה משותפת על תפקידה של מערכת החינוך ביצירת חברה שוויונית יותר וגזענית פחות (גליה זלמנסון לוי).

בשנים האחרונות נראתה תנועה מרוכזת ושיטתית לעבר מערכת של הכשרה ראשונית של מורים המובלת על ידי בתי הספר באנגליה. מערכת זו קראה תיגר באופן רדיקלי על תפקידן של האוניברסיטאות, ובייחוד על חלקן בחשיפת מורים חדשים לתיאוריה חינוכית. רק כמחצית מהנכנסים החדשים למקצוע ההוראה מגיעים כיום ממסלולי ההכשרה באוניברסיטאות. שינויים מרחיקי לכת אלו בהכשרת המורים הועברו בהתייעצות פורמלית ודיון ציבורי מינימליים. בחוברת דחופה ומחייבת זו, המחברים טוענים לתפיסה של מורים כאנשי מקצוע הדורשים הבנה עמוקה של המימדים המושגיים, האמפיריים והנורמטיביים של הפרטיקה החינוכית. מחברי החוברת מסבירים מדוע המחלקות לחינוך באוניברסיטאות ניצבות במקום טוב יותר מאשר בתי הספר כדי לעזור למורים חדשים לרכוש הבנה זו (Orchard, Janet; Winch, Christopher, 2015).

בעידן של שינוי במערכת ההשכלה הגבוהה בישראל נדרשות המכללות, בין השאר, להגדיר את חזונן. ספרות מועטה בלבד קיימת על אודות החזון ופשרו במכללות, למרות החשיבות המיוחסת להגדרתו באופן ייחודי למרחב שבו מתקיימות המכללות. במאמר הנוכחי יוצג מחקר גישוש אקספלורטיבי, אשר מיקודו בקונטקסט של מכללות אקדמיות לחינוך במגזר המסורתי ובחן את תפיסותיהם של מורי מורים בנוגע לחזון המכללה: האם הם מודעים לחזון? כיצד הם תופסים אותו ואת מימושו? ומה הם יחסי הגומלין בין החזון לבין ההקשר שבו מתקיימות המכללות? הממצאים מעידים על האתגרים בגיבוש החזון וביישומו במבנה המכללות כיום וכן על מבוכה בהיעדר ידע על אודות מהותו של חזון המכללה ועל רצון מצד מורי המורים להיות שותפים לעיצובו (רינה צדיק, אסנת רובין).

כותבי המאמר מציגים בו מיפוי של שאלות רחבות העומדות בפני מערכות חינוך כיום ודרכי הטיפול בהן. השאיפה למצוא פתרונות יוצר מחלוקות מקוטבות סביב שאלות כמו: מי צריך להיכנס למקצוע ההוראה, מהן הגישות ללמידת מורים ומהו הקשר בין למידת מורים לבין פיתוח ההוראה בכיתה. ההמשגה המחודשת של ההכשרה המוצעת במאמר מדגישה כי: (1) ההכשרה, הקליטה במקצוע וההתפתחות המקצועית לאורך הקריירה הם רצף שמחייב קשר בין חלקיו; למידה ניתנת להתפתחות באמצעות תפיסת הרצף המקצועי ובמהלכו. (2) כל המורים הם מורי מורים בעלי ידע וניסיון שווי חשיבות, ויש לכך השתמעויות לתוכניות ולאתרי ההכשרה וללמידת מורים (McMahon, M., Forde, C., & Dickson, B).

המאמר מתמקד בשאלת התפקיד הגדל והולך של קרנות פילנתרופיות וגופים פרטיים בעיצוב מדיניות ומעשה בהכשרת מורים בארה"ב, זאת תוך הצגת מערכות ההכשרה הקיימות ככושלות ומכשילות. השאלה המרכזית: אם הנטייה ההולכת ומתחזקת להעברת האחריות על הכשרת מורים לגופים מסוג זה היא הפתרון לבעיות האמיתיות הניכרות בהכשרת מורים איכותיים. תשובת הכותבים לכך שלילית, והם פורסים במאמר את מאפייני התופעה ואת הטיעונים של מצדדיה ושל שולליה, ומציגים את עמדתם הם (Zeichner, K., & Pena-Sandoval, C).

הרבה מאוד ממה שמורים נדרשים לדעת על מנת להצליח הוא סמוי מן העין למרבית הציבור. ב-1823 נפתחה בקונקורד שבוורמונט תכנית ראשונה להכשרת מורים. מאז נמשך מאבק בין שתי גישות – שבתוכן שונות רבה: א. דוגלי הפרופסיונליות של ההכשרה; ב. דוגלי הדה-רגולציה. הוויכוח הממושך הזה מתנהל מאז ועד היום כאשר המושג "אלטרנטיבי", שהחל את דרכו כמשהו נחות ושלילי, הפך למילת קסם – אפילו במוסדות שמרניים ומכובדים (ציפי ליבמן).