כנסי צ'ייס לחקר חדשנות וטכנולוגיות למידה באוניברסיטה הפתוחה המתקיימים כבר 12 שנים מייצגים את נדבך הידע המשמעותי ביותר להבנת הטמעת התקשוב החינוכי בישראל. ההרצאות והפוסטרים בכנס השנים-עשר לחקר חדשנות וטכנולוגיות למידה ע"ש צ'ייס שנערך השבוע בקמפוס האוניברסיטה הפתוחה ברעננה שקפו נאמנה את העשייה המחקרית המגוונת בתחומי התקשוב החינוכי בכלל והטמעת התקשוב החינוכי בבתי הספר בפרט (עמי סלנט).

מחקר זה בחן את ההשפעה של שילוב מחשב (1:1) בכיתה על הישגי התלמידים בבתי ספר תיכוניים באוהיו כפי שנמדדו באמצעות ביצועים במבחן סיום הלימודים של אוהיו (Ohio Graduation Test). הביצוע הכולל של התלמידים וההישגים בתחומי תוכן ספציפיים במתמטיקה, קריאה, מדעים, מדעי החברה וכתיבה לא הושפעו באופן מובהק משילוב מחשב (1:1) בכיתה. בתי ספר טיפוליים אשר השתמשו במחשב נטבוק (netbook) יצרו את השינוי הכולל הגדול ביותר בציונים (Williams, Nancy L.; Larwin, Karen H, 2016).

למידה ניידת (mlearning) היא מגמה שמתחילה לצמוח בבתי ספר, העושה שימוש בטכנולוגיות ניידות שמציעות את הכמות הגדולה ביותר של גמישות בהוראה ובלמידה. חוקרים מצאו שאחד מהחסמים העיקריים ללמידה ניידת יעילה בבתי ספר הוא היעדר התפתחות מקצועית של מורים. התוצאות מסקר להערכת צרכים ומסקר הערכה לאחר השתתפות בסדנא מתארות את צורכי ההתפתחות המקצועית של מורים, מדריכי טכנולוגיה ומנהלים המטמיעים יוזמה של למידה ניידת מגן הילדים ועד בית הספר התיכון על פני 21 מדינות בארה"ב (Crompton, Helen; Olszewski, Brandon; Bielefeldt, Talbot, 2016).

הסיבות לכישלון ההטמעה של התקשוב בביהס נבעו ניגוד אינטרסים או בטיב תהליך קבלת ההחלטות. ההרצאה חשפה את עמדות שלושת הגורמים השותפים לתהליך הטמעה: "המטה"-הדרג הקובע קרי משרד החינוך ,מדגישה את חשיבות המורה בשטח ורכזי התקשוב,בתי הספר עצמם ,בהם חשיבות טיפח ההוראה-למידה בבית הספר בראש מעייניהם והספקי הטכנולוגיה שמן הסתם המנדט שלהם הוא הטמעת הכלי הטכנולוגי אותו הם מספקים "מכאן שמורכבות תפקיד רכז התקשוב גדולה מזו המוגדרת ע"י משרד החינוך במינויו".

במדינת ווירג'יניה בארה"ב הגיעו למסקנה כי יש ללמוד מניסיונם של מורים שהצליחו להטמיע ולשלב היטב את התקשוב בהוראה ובלמידה . תחנת השידור הציבורית ( מקבילה לטלוויזיה החינוכית בישראל אבל הרבה יותר רלבנטית) לקחה על עצמה את האתגר. הם אספו מידע על מורים מצליחים בתחומי התקשוב החינוכי , תחקרו אותם והעלו את הממצאים והתובנות לשידור ולאתר אינטרנט שהקימו במיוחד לכך. בסקירה הם מציגים את התובנות העיקריות של המורים פורצי הדרך בבתי הספר של וירג'יניה ( Kelly Walsh ).

בשנים האחרונות מוביל משרד החינוך תכנית תקשוב לאומית "התאמת מערכת החינוך למאה ה 21- " שמטרתה ליישם למידה דיגיטלית מתקדמת בבתי הספר בישראל. מטרת המחקר הנוכחי לבחון את השפעת תכנית התקשוב הלאומית על השינויים בעבודת המורים הן ביחס לשימושים הטכנולוגיים שלהם והן ביחס לתפיסותיהם כלפי השינוי. מתודולוגיית המחקר הייתה משולבת איכותנית. וכמותית. במחקר השתתפו 1035 מורים מבתי ספר יסודיים שהצטרפו לתכנית בשנים 2010-2011 . המורים ענו על שאלון חצי סגור שנבנה לצרכי המחקר. עיקרי הממצאים מעלים כי מבין הכלים והשירותים הטכנולוגים השונים עליהם דיווחו המורים בלט במיוחד השימוש בכלי המחשות ויזואליות ויישומי תוכן דיגיטלי. הממצאים מלמדים שמרבית המורים משתמשים בטכנולוגיה כתוספת להוראה -למידה קיימת, ולא מיישמים שינוי עמוק המוביל מעבר מהוראה מסורתית אל הוראה-למידה דיגיטלית מתקדמת (נגה מגן-נגר, אברום רותם, תמר ענבל-שמיר, רוני דיין ).

מאמר ביקורתי לגבי האתיקה של שילוב טכנולוגיות תקשוב בכיתה ולמידה . הכותב סבור כי לבצע הערכה מחקרית ויישומית מוקדמת של הכלים המתוקשבים/יישומי מחשב אותם נדרשים המורים להטמיע בכיתה. ההשוואה העקרונית היא לתעשיית התרופות אשר בודקת בצורה ניסויית כל תרופה בקרב קבוצת בקרה וקבוצת ניסוי ( M. O. Thirunarayanan) .

מיומנויות המאה ה-21, "פדגוגיה דיגיטלית", "מחשב לכל ילד", ועוד פרויקטים רבים נועדו לקדם את הלמידה המתוקשבת במערכת החינוך. הרציונאל מאד ברור – בעולם מתוקשב כל כך מערכת החינוך אינה יכולה לדרוך במקום, ועליה להתאים את עצמה ולהכשיר את תלמידיה לעולם שמתנהל בצורה מקוונת. עם זאת, כל מי שמצוי בתחום יודע שהמצב בשטח רחוק מלהיות מספק. בבתי ספר רבים אין ציוד מתאים; גם בבתי ספר מצוידים – לא תמיד נעשה בו שימוש בעל ערך; גם כאשר יש שימוש פדגוגי מתקדם בציוד, בדרך כלל מדובר על מספר מצומצם של מורים שאינם משפיעים על התרבות הבית ספרית. בסקירה מוצגות טעויות מרכזיות שנעשות בתהליכים של הטמעת התקשוב בבתי הספר.

רותי סלומון, מומחית להטמעת תקשוב בחינוך ופלטפורמות מתוקשבות, בסקירה מועילה על הטמעת תקשוב בביה"ס בגישת חקר כוללת וקונסטרוקטיביסיטת. כותבת רותי : " קיבלנו החלטה – נקיים תכנית שנתית של פיתוח והפעלת חקרשת בכל שכבות בית הספר מ-א' עד ו' סביב ציר מרכזי של הנושא השנתי "מנהיגות פורצת דרך ( רותי סלומון) .

רוב המחקרים מצביעים על כך שלמרות המאמצים המושקעים בשילובן של טכנולוגיות חדשניות ומגוונות, ברבים מבתי הספר בישראל ובעולם, תרבות ההוראה והלמידה כמעט ולא השתנתה. במקביל, רוב המחקרים המשקללים את השפעת הטכנולוגיות על תרבות מערכת החינוך, מדגישים את האכזבה מהשינוי שחוללו הטכנולוגיות – במיוחד כאשר לוקחים בחשבון את העלויות הנלוות הגבוהות. לא ניתן לקיים כיום מערכת חינוך מודרנית שלא תשלב טכנולוגיות בלמידה ובהוראה, אלא ששילוב זה מחייב הפעלת מערכת נרחבת של שיקולי דעת מעמיקים, שבלעדיהם עלולה ההטמעה להיכשל ( יורם עשת) .

בשנים האחרונות מערכת החינוך הישראלית מטמיעה טכנולוגיות דיגיטליות חדשניות על -מנת לשפר תהליכים פדגוגיים. מאמר זה בוחן פיילוט להטמעת טאבלטים בבית -ספר יסודי. שאלות המחקר מתמקדות בתרומת הטמעת הטאבלטים לתהליכי ( 1) למידה ( 2) הוראה ו( 3) התרבות הבית -ספרית. מחקר איכותני זה מצליב ממצאי ראיונות חצי -מובנים עם מנהלת בית -הספר, ארבעה מורים ושלושה הורים המלווים את התהליך, עם ניתוח רפלקציה שכתבו המורים בבלוג, וכן עם קבוצת מיקוד לתלמידי כיתה ה' ותצפיות בלתי –מתערבות בעבודתם עם הטאבלטים. התוצאות מראות שטכנולוגיה אישית לתלמידים יכולה לתמוך בלמידה אישית ושיתופית, עבודה עם תכנים אותנטיים, למידת מולטימדיה ושימוש בספרי לימוד דיגטליים בתוך הכיתה, כמו גם בלמידה ניידת ( תמר שמיר-ענבל, אינה בלאו ) .

בניסיון לשלב משאב משמעותי המבוסס על טכנולוגיות מידע ותקשורת (ICT) בבתי ספר תיכוניים, יש לשקול חסמים פוטנציאליים רבים. רבים מהחסמים הללו סובבים סביב המורה היחיד ולכן הם מהווים נקודת פתיחה חשובה בהבנת תהליך השינוי בבתי הספר. עבודה זו מתארת ניסיונות לשלב משאב המבוסס על טכנולוגיות מידע ותקשורת (ICT) – מעבדת כימיה וירטואלית (Virtual Chemistry Laboratory) בתוך פרקטיקה של מספר מורים למדעים בתוך מערכת החינוך האירית. מאמר זה משתמש באלמנטים משני המחקרים ובספרות רלוונטית בניסיון לפתח מודל שיתאר את השילוב של משאב תקשוב חינוכי ICT בקרב מורים שונים למדעים. המודל שמוצג במאמר זה מזהה ארבעה סוגים של מורים ביחס לשילוב תקשוב חינוכי ICT בפרקטיקה שלהם ( Dermot Donnelly, Oliver McGarr, John O’Reilly).

המסגרת התיאורטית העומדת בבסיס מחקר זה הינה התיאוריה הסוציו-קונסטרוקטיביסטית. תיאוריה זו מבוססת על הקונסטרוקטיביזם של פיאז'ה, שטען כי למידה היא תהליך של הבניה פעילה של ידע, שבו הלומד קושר פיסות מידע חדשות עם התנסויות וידע קודמים (Piaget, 1992), אבל היא שמה דגש רב יותר בהקשר החברתי- התרבותי של הלמידה, ובחשיבות האינטראקציות של הלומד עם לומדים אחרים (Vygotsky, 1978). מטרת מחקר זה הינה לפתח וליישם מודל התערבות להכשרת מורים להטמעה של תקשוב בגישה סוציו-קונסטרוקטיביסטית בתרבות הבית-ספרית, ולבחון את השפעתו. יש לציין כי עבודה זו התמקדה בתהליכי למידה והתפתחות שעברו המורים, ולא בחנה את השפעת השינוי על תלמידים. המחקר המתואר נערך במסגרת פרויקט תקשוב אזורי בשם "צפונט", הפועל מטעם משרד החינוך במחוז הצפון. במודל ההנחיה המוצג במחקר זה נעשה ניסיון ייחודי לשלב בין מרכיבים פדגוגיים סוציו-קונסטרוקטיביסטיים לגורמים ארגוניים-מנהליים וטכנולוגיים המתוארים בספרות (שמיר-ענבל, תמר ויעל קלי).

ג'יי הורוויץ , בבלוג המרתק שלו, הפנה את תשומת לבנו למאמר חשוב בתחומי הטמעת התקשוב בחינוך. ההפניה היא למאמרון של מיכאל טרוקנו שמתמחה בתקשוב בחינוך בארצות מתפתחות מטעם הבנק העולמי. טרוקנו כותב על המנהגים הגרועים ביותר בנוגע לתקשוב בחינוך. כזכור, טרוקנו עוסק בארצות מתפתחות, אבל מתוך הרשימה של תשעה "מנהגים" אפשר למצוא רבים שהם נפוצים בארצות מפותחות. המנהג של הצפת חומרה ומחשבים לתוך בתי הספר ניצב בראש הרשימה והוא מיושם לצערנו גם במדינות מפותחות כגון ארה"ב ואנגליה ובכלל זה גם במערכת החינוך בישראל.

כתב העת Journal of Technology, Learning and Assessment מינואר 2010 מוקדש כולו להשפעות החינוכיות שיש ללמידה באמצעות ניידים לכל תלמיד, "מחשוב 1:1". המאמרים נכתבו על ידי חוקרים מבית הספר לחינוך מבוסטון קולג' והם מצאו שתלמידים בכיתה שבה היה תוכנית מחשוב 1:1 הגיעו לביצועים הרבה יותר טובים מאשר בכיתה המסורתית וציוניהם חרגו בצורה ניכרת מהשוליים מבחינה סטטיסטיות. החוקרים דיווחו בנוסף על ממצאים שמעידים על מוטיבציה ורצון מוגברים ללמוד, כמו גם על שינויים באופן ההוראה של המורים בכיתות בהן הוכנסה תוכנית מחשוב 1:1.