אמנם, חלק מבתי הספר אינם מוכנים לשילוב ומיסוד של המצאות פורצות-דרך. אבל, בעשור האחרון, הרעיון של שימוש ברובוטים לקידום למידה נוסה ופותח ברחבי העולם, בעיקר בבתי ספר מקצועיים-טכנולוגיים. כיום, הרובוטים נחשבים כנכס פדגוגי, יכולים לשמש כסייעים פרטניים וכמדריכים כיתתיים וזוכים לסימפטיה ופידבק חיובי מהתלמידים. כמו כן, הם מצליחים להניע תלמידים לפעולה, לשמש כמתרגלים אישיים, להצית דיונים, לקדם למידה שיתופית, להגדיל את שיעור מסיימי התיכון ולסייע לתעשיית הייצור.

דו"ח השוואתי חדש של אונ"סקו אודות מצב התקשוב החינוכי במדינות דרום מזרח אסיה ואסיה. בדו"ח נכללים 18 מדינות בינהן , סינגפור, דרום קוריאה, יפאן , קזחסטאן , גיאורגיה , הודו ואינדונזיה. הדו"ח כולל את הפרקים הבאים: מדיניות תקשוב חינוכי , תשתית התשתית החינוכי, שילוב המחשב בהוראה – הלכה למעשה, תכניות תקשוב ארציות, הוראה מתוקשבת ולמידה מקוונת. המדינה המובילה היא סינגפור , הדואגת לא רק ליחס של מחשב אחד לארבעה תלמידים אלא גם להפעלה רציפה של תכניות הוראה ייעודיות בתחום התקשוב החינוכי. מדינות נוספות המובילות בתחומי התקשוב החינוכי עפ"י המדד המשוקלל של E-readiness הן דרום קוריאה , יפאן וגאורגיה .

כאשר מנסים להבין מדוע הישגי התלמידים במדינות דרום מזרח אסיה גבוהים יותר מאשר מדינות המערב צריך לעיין גם בספרם של החוקרים Shouse, Roger and Kuan-Pei Lin . לאחרונה פורסמה סקירת ביקורת אודות ספרם החשוב ולהלן עיקרי הדברים. לקראת סוף המאה ה- 20 ותחילת המאה ה- 21, תועדו מספר רפורמות בתחום החינוך במדינות מזרח אסיה, כגון סין, טייוון, הונג-קונג, דרום קוריאה ויפן. רפורמות אלה נועדו לטפח בקרב התלמידים כישורים ויכולות בתחום התקשורת, היצירתיות, חשיבה ביקורתית, פתרון בעיות ושיתוף פעולה לטווח ארוך. רפורמות אלה, המאפשרות את מעבר מוקד הלמידה לזירת התלמיד, דוגלות בביזור הכוח והסמכות של הנהלת בית הספר וקוריקולום הלימודים בקרב מנהלים ומורים, וטיפוח הכישורים והיכולות כמטרותיהן המרכזיות. אולם, מטרות אלו מציגות אתגר חדש הנושא עמו קשיים רבים עבור קובעי המדיניות, אדמיניסטרציות בתי הספר ומורים במדינות מזרח אסיה, מכיוון שהן עומדות בניגוד מוחלט לתרבות הארגונית המסורתית