גריט מוגדר כנחישות, התמדה למרות מכשולים ותשוקה לתחום עניין או לפרויקט מסוים – ונחשב לגורם המנבא הצלחה בלימודים ואחריהם. כתוצאה מכך, בתי ספר ומחנכים רבים מאמינים כי יש להנחיל תכונה זו לתלמידים. ואולם, במאמר זה נטען כי 15 שנים של מחקר אמפירי לא תמכו בטענה כי גריט מנבא הצלחה, וכי יש לו במקרה הטוב השפעה זניחה על ההישגים בבית הספר. בעיקר הדברים אמורים באוכלוסיות מוחלשות, שם גם תלמידים בעלי גריט אינם מצליחים במבחנים ובמטלות שתלמידים חסרי גריט מאוכלוסיות חזקות מצליחים בהם. לפיכך, כך גורסים מחברי המאמר, הדגש על גריט במקום על טיפוח גורמים אחרים מחזק את אי השוויון החברתי משום שהוא מביא להגברת הביצועים של אנשים בעלי זכויות-יתר ולפגיעה בקבוצות מיעוט ובחסרי משאבים. הגריט אינו מפצה על נסיבות שליליות – כולל עוני, אפליה גזעית/אתנית ומוגבלויות. בהתבסס על תובנות אלו, ההמלצות לקובעי מדיניות, בתי ספר ומורים הן לצמצם את פערי ההזדמנויות הבלתי שוויוניים ולנקוט התערבויות מבוססות מחקר כגון השוואת משאבים והזדמנויות בין המרכז לפריפריה, בין אוכלוסיות חזקות לאוכלוסיות מוחלשות.

אחת הסוגיות המרכזיות בחינוך המודרני סובבת סביב השאלה מדוע ילדים מסוימים מצליחים ואחרים נכשלים. בשנים האחרונות הוצעו תשובות החורגות מהתחום הקוגניטיבי, כלומר כאלה שאינן קשורות באופן מסורתי למנת משכל (IQ) ולמבחני השגיות. בעוד שבעבר יכולות מסוימות נתפסו כקבועות ובלתי ניתנות לשינוי, הרי שהיום יותר ויותר פסיכולוגים טוענים שניתן להצמיח ולפתח יכולות פנימיות (Dweck, 2006). המחקרים העוסקים ביכולות אלה, לצד עלייתה של הפסיכולוגיה החיובית מבקשים לעמוד על אותן "איכויות אישיות" (Duckworth & Yeager, 2015), על מנת שניתן יהיה להצביע בבירור על הקשר בינן לבין הישגים חיוביים ולעודדן בכיתות.

מאז ראשית שנות ה-80 נשבו בתי הספר ברעיון לפיו תלמידים צריכים לקבל במסגרת לימודיהם מערכת מיומנויות חשיבה כלליות שיאפשרו להם לשגשג בעולם בן זמננו ובמיוחד בשוק התעסוקה העכשווי. תחת הכותרת המשתנה "מיומנויות למידה למאה ה-21" או "חשיבה ביקורתית", מאוגדים כישורים שמטרתם לצייד את התלמידים במערכת גישות כלליות לפתרון בעיות, הניתנות ליישום, בעת הצורך, בכל תחום ותחום. באופן טבעי שואפים מבוגרים, מורים והורים, להעניק לצעירים כלים קוגניטיביים רב תכליתיים שיאפשרו להם לנווט דרכם בים האפשרויות שתפתחנה בפניהם. אך האם אין לפנות לאותם כישורים יצירתיים וביקורתיים כדי להעמיד בסימן שאלה את ההנחה לפיה חשיבה ביקורתית אכן ניתנת ללימוד?

לאור שפע הנתונים העולים מתוצאות מבחני הערכה, עולה החשש כי חוקרים וקובעי מדיניות בתחום החינוך יתמקדו באופן בלעדי במדידת תוצאות קוגניטיביות של תחומי לימוד כגון מתמטיקה ואוריינות, ולעומתם יזניחו את התוצאות הלא קוגניטיביות, החשובות לא פחות. המחקר הנוכחי מבקש להעריך מיומנויות לא קוגניטיביות של 174 תלמידי תיכון בני 18-16 מבית ספר בארקנסו, ארצות הברית, בכלים התנהגותיים הבוחנים מצפוניות, התמדה ודחיית סיפוקים, כמו גם באמצעות דיווח עצמי של התלמיד על מידת הגריט שלו (המוגדר בספרות כשילוב של כמה יכולות ותכונות כגון מוטיבציה, השקעה והתלהבות לאורך זמן).