הגישה המעודדת לומדים להיות לומדים בעלי הכוונה עצמית ופעילים בלמידה מציבה מטלות חדשות גם בפני מורי המורים שהם סוכנים מרכזיים בעיצוב סביבות למידה חדשות אלה, ובעלי השפעה על גישות של מתכשרים ללמידה (Evans, 2004). בחינה של המחקרים שבדקו את הקשר בין תפיסות התכשרות להוראה לבין אסטרטגיות הוראה מראה שלרוב הדבר נבדק בהקשרים אוניברסיטאיים מבלי להדגיש הקשרים של הכשרת מורים. תפיסות מורים מתוארות לכן בקטגוריות רלוונטיות למרצים המתמקדות יותר בדרכי למידה "אקדמיות" (למשל, קריאת מאמרים)ופחות בדרכי למידה "מעשיות" (למשל, למידה מהתנסויות מעשית בשדה) (Samuelowicz & Bain, 2001). מטרת המחקר המוצג במאמר זה הייתה להעמיק את ההבנה של תפיסות ההתכשרות להוראה של מורי-מורים ואת הקשר שלהן לאסטרטגיות ההוראה שבהן הם נוקטים ( Donche, V. & Van Petegem, P) .

תקציר עבודת דוקטורט שנכתבה ע"י ד"ר ליאורה לוי . מחקר זה ביקש לחשוף את התפישה הקוריקולארית של סטודנטים – מורים, המתכשרים להוראה במקצועות היהדות, בבתי ספר ממלכתיים על – יסודיים, לאורך שש שנים, מראשית הכשרתם, במהלכה ועד לתום השנתיים הראשונות של עבודתם. ההתייחסות לסוגיה היא על פי שלושה היבטים: הגישות הקוריקולאריות של הסטודנטים – מורים, בתנ"ך ובמחשבת ישראל, כפי שבאו לידי ביטוי בשלב ההכשרה ובהוראה בפועל; ההבדלים בין הגישות הקוריקולאריות במחשבת ישראל, לבין הגישות הקוריקולאריות בתנ"ך; התמורות שחלו בגישות אלה במרוצת השנים. גישות קוריקולאריות (Curricula-Approaches), הן גישות המבטאות את התייחסות המורים כלפי תכניות הלימודים הכתובות. בתהליך התכנון וההוראה בפועל המורים מבטאים גישה קוריקולארית אישית וייחודית. ניתוח הממצאים העלה שש גישות קוריקולאריות שונות, המשקפות תפישות והתנהגויות הסטודנטים – מורים, במסגרת הוראת תנ"ך ובמסגרת הוראת מחשבת ישראל. הגישות הקוריקולארית של הסטודנטים – מורים, תוארו ונבחנו בהתאם לתפישתם את: מקומה של תכנית הלימודים הכתובה; מקומם של התכנים; מקום הלומד; מקום המורה ומקומה של המערכת הבית ספרית ( ליאורה לוי).

גישת "המורה עצמאי" בהתנסות המעשית מאפשרת לפרחי ההוראה (להלן גם – סטודנטים) בשנתם השנייה – האחרונה – להתנסותם המעשית, להיות מורים עצמאיים בכיתה (או בחצי כיתה) במהלך כל השנה, ללא נוכחות מורה מאמן בכיתה. הסטודנטים מקבלים אחריות על למידת תלמידיהם, על ניהול השיעורים, על הערכת התלמידים ועל התמודדות עם בעיות משמעת בכיתתם. המדריך הפדגוגי מטעם המכללה מלווה ומנחה אותם במעשה ההוראה. בשל היות גישה זו להכשרה המעשית של סטודנטים, נפוצה פחות מגישות אחרות, ובשל מעמדם המיוחד של סטודנטים בבתי הספר שהם מתנסים בהם (עוד לא "מורים מן המניין" אך בפועל מתפקדים ככאלה), בחינת תפיסותיהם של הסטודנטים המשתתפים בה, יכולה לשפוך אור על פרק משמעותי ביותר בתהליך הפיכתם למורים. נוסף על כך, היא יכולה לעזור למורי מורים, למדריכים פדגוגיים ולמקבלי החלטות לשפר את החלק המעשי בתהליך ההכשרה להוראה. הנתונים נאספו בראיונות שנערכו עם שבעה סטודנטים בשנה ג' ללימודיהם במכללה (שנה אחרונה להתנסותם המעשית). מן הממצאים עולה שלצד תחושות של "העצמה" ו"בעלות" על כיתתם ועל תהליכי הלמידה המתרחשים בה, הסטודנטים קובלים על מעמדם הנחות ממעמדו של "מורה מן המניין". מן המחקר עולה גם שבעוד שמשאת נפשם של הסטודנטים היא ליצור קשר אישי עם תלמידיהם, הרי יחסי הקרבה מורה-תלמיד שהם יוצרים עם תלמידיהם – בהיעדר סמכות מוסדית מספקת הנתונה בידיהם – משמשים אותם במקביל גם כדרך לשפר את שליטתם בכיתה ולהניע תלמידים ללמוד ( ברוריה שישון).

נוכח ההתעניינות במערכת החינוך בפינלנד והישגיה במבחנים בינלאומיים החלו גורמים שונים בארץ ובעולם להתעניין גם במערכת הכשרת המורים בפינלנד אשר ללא ספק שותפה להצלחות של בתי הספר והתלמידים בפינלנד. המאמר הנוכחי חושף טפח מתפיסות היסוד וערכי היסוד של מערכת הכשרת המורים בפינלנד בעיקר באמצעות בדיקת עמדות הסטודנטים להוראה שם והתייחסותם לתפיסת היסוד המאפיינת את הכשרת המורים מבוססת המחקר בפינלנד (Research-based approach). המאמר מציג סקר מקוון שנערך בקרב סטודנטים להוראה בפינלנד הנחשפים לשיטות הוראה מבוססות מחקר והתנסויות מבוססות מחקר שהן יסוד מאחד של תוכניות רבות שם . הממצאים מלמדים כי הסטודנטים להוראה בפינלנד הלומדים תוך כדי עבודה בפועל מושפעים רבות מהגישות הפדגוגיות מבוססות המחקר להן הם נחשפים במהלך לימודיהם והכשרתם בפועל (, et alJyrhama,-Riitta ).

ידע ולמידה כוללים סוגים שונים של ידע ומהווים תחומים לגיטימיים להתמחות בהוראה. קיים הידע הנובע מעבודה אמפירית, במיוחד מחקר חינוכי, כמו גם ידע הצומח ונבנה על מבנים ומסגרות תיאורטיים. אך הידע הנפוץ ביותר והמשפיע ביות על דרך פעולתם של מורים בכיתות הוא ידע הצומח מתוך ההתנסות – חוכמת המעשה. למרות היות נפוץ רק מעט נכתב על סוג ידע זה, ממצאים ההולמים גישות לזיהוי, קידוד דיווח ופרסום של חכמת המעשה נשאר מאתגר. המאמר מתייחס לחוכמת המעשה של מורי מורים. המגמה הכללית צריכה להיות כזו שחכמת המעשה תפורסם כשהמטרה היא להתייחס לבעיות שנמנו למעלה ולהניע סוגי ידע מקובל ונפוץ זה לזירות שבהם הוא יוכר יותר. הלקחים הנלמדים מחכמת המעשה הם דרכי למידה אותנטיות ולגיטימיות. ראוי לעשות ככל האפשר כדי לזכות את חכמת המעשה בכבוד ובהכרה להם היא ראויה ( Weimer, M).