המחקר הנוכחי בחן את התפיסות של פרחי הוראה למתמטיקה בנוגע לידע המתמטי שלהם במהלך התנסות בלומדה דינאמית גיאומטרית. פרחי ההוראה עסקו בפעילות חקר תוך שימוש באסטרטגיה :"מה אם לא?" מניתוח נתוני המחקר עולה כי פרחי ההוראה סבורים שהידע המתמטי שלהם העמיק כתוצאה מהפעילות וכי ללומדה הייתה תרומה משמעותית בתהליך של העלאת בעיות מתמטיות חדשות. במהלך הפעילות הם חזרו על הגדרות של עצמים גיאומטריים, על תכונותיהם ועל הקשרים ההדדיים ביניהם, וכתוצאה מכך העמיקו את הידע המתמטי שלהם ללומדה הדינאמית היה חלק חשוב בתהליך של פעילות החקר. הלומדה שחררה את הלומד מפעולות טכניות כמו חישובים ושרטוטים כך שהוא יכול היה להתמקד בחשיבה על העצמים, והקשרים ביניהם. הלומדה אפשרה "לראות הוכחה" על ידי פעולות של גרירה ובכך להעניק הרגשת בטחון ללומד שהמקרה שנגלה לעיניו הוא כללי ולא מקרה פרטי. כמו כן, ללומדה הייתה גם תרומה להבנת המשמעות של הוכחה מתמטית ( אילנה לביא, עטרה שריקי) .

מחקר זה בדק האם באמצעות פעילויות ממוקדות (תכנית התערבות) ניתן לקדם מתכשרים להוראת מתמטיקה לשליטה ברמות מתקדמות של חשיבה גיאומטרית במרחב, ולשפר את תחושותיהם בתחום דעת זה. מממצאי המחקר עולה כי בעוד שבתחילה הפגינו המתכשרים להוראה חוסר שליטה ברמות החשיבה, לאחר התכנית ניכרה התקדמות בשליטה ורובם שלטו ברמת החשיבה השלישית. המתכשרים, אשר דיווחו טרם הפעילויות על תחושות תסכול, בלבול, חוסר ידע ואי ביטחון, דיווחו בתום התהליך על הצלחה, הרגשת ביטחון ורצון להמשיך ללמוד ולהשתפר בתחום.לאור כל זאת ממליצים החוקרים לאמץ גישה זו בהתמודדות עם תכנים גיאומטריים נוספים ( צרפתי, יעל ודורית פטקין).