מאמר זה דן בממצאי מחקר שבחן מסלול לימודים ייחודי לתעודת הוראה ותכנית הלימודים הנלמדת במסגרתו. מסלול לימודים זה נפתח בשנת הלימודים תשנ"ח במכללה אקדמית לחינוך בדרום הארץ מתוך כוונה להעצים את אוכלוסיית המורים לעתיד במגזר הבדווי ועל ידי כך לקדם את האוכלוסייה הבדווית בכללותה ואת הדיאלוג ויחסי הגומלין בינה לבין האוכלוסייה היהודית בישראל. תכנית הלימודים במסלול מתבססת על הגישה הרב-תרבותית הפרטיקולרית, ועיקרון מרכזי שלה הוא הצורך לחזק את תחושת הדימוי העצמי של הסטודנטים באמצעות העמקת הידע על מורשת התרבותית האסלאמית והערבית לצד חיזוק הידע והמיומנויות האקדמיות. ממצאי המחקר נאספו באמצעות ניתוחי תוכן איכותניים פרשניים. ראשית, נבחנה מידת ההתאמה של תכנית הלימודים במסלול הבדווי/ערבי ללימודי תעודת הוראה לעקרונות הגישה הרב-תרבותית הפרטיקולרית. שנית, נבחנו ההשקפות של אנשי סגל וסטודנטים שהשתתפו במסלול על מידת ההשפעה של הלימוד בתכנית על קיומם ועל איכותם של דיאלוגים עתידיים בין ערבים ליהודים בתוך הקמפוס ובחברה הישראלית ( רוני ריינגולד).

המאמר של חנסאא דיאב, יהודה בר שלום ואנה רוסו מנתח את תהליך הלמידה בתכנית "שוני ומגוון בחברה הישראלית". תכנית זו מאפשרתלסטודנטים היכרות עם הקבוצות החברתיות האחרות, בחינת גבולות הזהות שלהם ואפשרות של קבלה חיובית של עולמו של האחר בחברהרב-תרבותית. מטרת מאמר זה היא תיאור תכנית חינוכית חדשה שנוסתה בשנה"ל תשס"ו במכללה האקדמית לחינוך ע"ש דוד ילין וניתוחה. התכנית נקראת ”שוני ומגוון בחברה הישראלית". תחום הדעת הנלמד הוא סוגיות חברתיות שונות ויחסים בין קבוצות ותת-קבוצות בחברה הישראלית.

מטרות המחקר היו לשקף עמדות והרגשות של סטודנטים "אחרים" בנוגע להתנסות ולהכשרה להוראה במכללה יהודית חילונית; לבחון את המאפיינים, היתרונות והחסרונות של התנסות סטודנטים “אחרים“ בקבוצת התנסות יהודית חילונית בבית ספר שותף ממלכתי יהודי; לדון בהצעות של סטודנטים “אחרים“ להכשיר להוראה סטודנטים מתרבויות שונות ולהציג מתודה מחקרית המשלבת שימוש בכתיבות ובסיפורי חיים ככלי מחקר. מהמחקר עולה שינוי בזהות המכללה היהודית-ממלכתית מבלי שהתקיים דיון מעמיק במשמעות השינוי, בעמדות הסגל כלפי הזהות החדשה, בשינויים שיש לתכנן בהתאם לזהות שהתגבשה ובדרך לשפר את איכות החינוך והחיים במדינה באמצעותה. אחת ממסקנות המחקר היא שיש לעצור את ההתעלמות מהצורך הדחוף בהגדרה ברורה של ייעוד המכללות לחינוך היהודיות-חילוניות ולהתאימן בצורה מכוונת ומובנית לייעוד. (נירית רייכל, עדנה מור)

ממצאי המחקר מחזקים את הטענה שהמבנה החברתי והתרבותי של ישראל וכן מערכת החינוך, מעודדים חינוך לרב-תרבותיות פרטיקולריסטי כך, שכל מגזר למעשה מכיר את תרבותו שלו וכמעט שאינו נחשף לתרבות של מגזרים אחרים. בדרך כלל תרומתן של מכללות להוראה ואוניברסיטאות המכשירות מורים לחינוך מורים לעתיד לפלורליזם חברתי היא מועטה. ממצאי מחקר זה מעידים במידת מה על תרומה אפשרית רבה יותר בכיוונים אלה, כאשר יעדי הקורסים נתפסים כחשובים בהקשר הרב-תרבותי. הממצאים מצביעים על מגמה חיובית כללית בהקשר הרב-תרבותי וגם על מגמת שינוי בזהות החברתית של המתכשרים להוראה במסגרת הקורסים. (דינה לרון, לילך לב-ארי)

המאמר מציג תפיסה של חינוך לרב-תרבותיות ותרבות יוצאי אתיופיה כבסיס לתכנית הכשרת מורים ייחודית במכללת אחוה. הלימודים התקיימו בשתי מסגרות: מסגרת נפרדת לחיזוק זהותם התרבותית והתמודדות עם צורכיהם האישיים של יוצאי אתיופיה כמנוף להעלאת הדימוי העצמי, ומסגרת משולבת לחיזוק הדימוי העצמי-מקצועי. התכנית באה להכשיר מורים יוצאי אתיופיה למערכת החינוך מתוך כוונה שיוכלו להשתלב בכיתות אינטגרטיביות, אך יהיו אוטוריטה בבית הספר ובחדר המורים בכל מה שקשור לעדה. (שוש מלאת, אתי גלעד, אסתר קלניצקי)

כדי להניע בהצלחה את הכשרת המורים אל מעבר לטיפול המקוטע והשטחי בשונות וברב-תרבותיות הקיימים כיום, על מורי מורים ליצור חזון של הוראה ולמידה בחברה הטרוגנית, ולהשתמש בחזון זה כדי לשלב לימודים רב-תרבותיים בתוכניות הכשרה. החזון המוצע כאן של מורים הנענים למאפיינים תרבותיים יכול להוות נקודת מוצא לשיחות בין מורי מורים בתהליך כזה. שינוי אינו מתרחש בחלל. ראוי שמורי מורים יקיימו דיון ושיח על הכשרה להוראה בקונטכסט החברתי והפוליטי הקיים. מאפיין מרכזי של קונטכסט זה היא הדאגה לאחריותיות הניכר בדגש הקיים על סטנדרטים למורים ולהכשרה. חיוניות ההצעה שהוצגה במאמר זה תלויה בשאלה אם הסטנדרטים ימשיכו להתקיים ובעיקר מה הם כוללים. ההצעה כאן מתבססת על האמונה שתפקיד בולט של בתי הספר הוא לקדם חברה יותר שוויונית וצודקת ושראוי להכיר ולקבל את קיומה של שונות. בכך היא הולמת שיטות של אחריותיות המפנות תשומת לב רבה לעקרונות של נגישות, שוויון ושונות בחינוך. המאמר מבקש לבחון אם אותם סטנדרטים הנוהגים כך אכן ניתנים גם למימוש (Villegas, A.M., & Lucas, T ).