מאמר זה חוקר את התפקיד שסיפור סיפורים עשוי למלא בלמידה מקצועית של מורים לאנגלית. המאמר מתבונן בדרכים שבהן סיפורים מעצבים את חיי היומיום שלנו, ומתייחס לאופן שבו הפוטנציאל ליצירת משמעות של סיפור סיפורים עשוי לאפשר לנו לקבל תובנות לגבי עבודתנו כמחנכים (Doecke, Brenton, 2015).

חובב רפאלי מציין בפוסט הנוכחי את יום המורה וכותב כי אמנם: "מדובר ביוזמה ברוכה, אך לפעמים נוצר רושם מוטעה שמדובר ב"יוצא מן הכלל" שאינו מעיד על הכלל כולו, כאילו רק מורה שעזב משרה בכירה בהייטק ועושה עם תלמידיו פעלולים בשיעורים ראוי להערכה. במסגרת ההשתלמויות שהצוות שלנו מעביר בבתי הספר, אנחנו נחשפים לסיפורי הוראה מדהימים – מורים שלוקחים את הכלים והעקרונות שאנו עוסקים בהם, ומחוללים נסים במסגרת ההוראה היומיומית שלהם".

תפיסת ההוראה כמקצוע דינמי, תלוי מצב ומשתנה מניחה שתהליך ההתפתחות המקצועית של המורה מתחיל כבר בשלב ההכשרה ונמשך לאורך החיים המקצועיים. אחרי תהליך ההכשרה מתחיל שלב הכניסה להוראה שהוא גשר בין ההכשרה לבין העבודה בפועל בהוראה. שלב זה כרוך בתהליכי הסתגלות מקצועיים בדגש על בחינת תאוריות ויישומן על ידי התנסות בהן, ובבחינת ההתאמה האישית לעולם המקצועי. מאמר זה מציג את התובנות שנלמדו על שלב הכניסה להוראה בעקבות היוזמה של תחרות סיפורי מתמחים – "מתמחים בסיפור", שמקיים האגף להתמחות בהוראה וכניסה להוראה במשרד החינוך ( אורנה שץ-אופנהיימר).

כאחת משופטות תחרות הסיפורים, קראה המחברת את כל הסיפורים בשמונה השנים האחרונות. לאחר קריאת כל הסיפורים שהתקבלו לתחרות מהמגזר הערבי, נחשפה בפני המחברת תופעה חברתית-חינוכית שהייתה ייחודית, שחזרה על עצמה בכמה וכמה סיפורים. מורים וגננות בני המגזר הערבי, כתבו על מצבם בשנת ההוראה כאשר ירדו דרומה לחבל ארץ רחוק שהווית החיים בו התבררה כשונה מהווית חייהם. מתוך כ-15 סיפורים שעסקו בתופעה, היא בחרה שמונה סיפורים, המשמשים בסיס למאמר זה ( שץ אופנהיימר, אורנה) .

המאמר כולל ניתוח של 10 סיפורי מתמחים שנכתבו במסגרת התחרות הראשונה לכתיבת סיפורים המתקיימת מזה כמה שנים באגף למתמחים ולמורים מתחילים של משרד החינוך. הסיפורים משקפים אינטראקציות חברתיות מורכבות המתקיימות במסגרות פדגוגיות בבתי ספר יסודיים. הם מבטאים שלושה ממדים שיש ביניהם קשרי גומלין: סיפור של אירועים אמיתיים או דמיוניים, המללה של אירועים אלה באמצעות שימוש בשפה ספרותית ייחודית ליצירת אחדות ועקביות , ויצירת סיפור שעשוי לגעת ברגשות שונים ולהפגיש את הקוראים עם התנסויות אמינות (Orland-Barak, L. & Maskit, D ).

סדרת הקבצים היוצאת לאור זו השנה השישית היא אחד המפעלים החשובים במערכת הכשרת המורים לחשיפת לבטי המורים המתחילים ודרכי התמודדותם בבתי הספר. צוות העורכות , ד"ר אורנה שץ-אופנהיימר ושרה זילברשטרום אספו בשנים האחרונות מאות סיפורים אוטנטיים , המאפשרים להציץ אל מאחורי דלת הכיתה ולשמוע את קולותיהם של המתמחים, כפי שהם חווים את המציאות. הסיפורים בחוברת זו נכתבו בידי מתמחים בהוראה, בוגרי המכללות האקדמאיות לחינוך ובוגרי המחלקות להכשרת מורים באוניברסיטאות מכל המגזרים: מהחינוך הממלכתי , מהחינוך הממלכתי-דתי ומהחינוך הערבי. הנרטיבים בספר חושפים את מכלול הנושאים שהמורה החדש מתמודד עמם, בהם התייחסות לזהותו המקצועית המתגבשת , לתפיסותיו, לאמונותיו, למאווייו, לפועלו ולדרכי ההתמודדות שלו.

המחקר עוסק בתיאור מהלך הקריירה של 11 מורי מורים בעלי ותק בהוראה על ידי מחקר נרטיבי: איסוף נרטיבים דבורים על שלוש תקופות בחייהם המקצועיים וניתוחם בעזרת שיטתו הרב-ממדית של בארת לניתוח יצירות ספרותיות. ניתן לדמות את ההתפתחות של מורי המורים כתהליך התבגרות, אשר בעקבותיה הראיה הופכת להיות מפוכחת יותר. הממצאים הראו כי מורי המורים עברו שינויים בתפישתם את עצמם, תפקידם ואת הסטודנטים, ושהם עסוקים בעשייה ובהתחדשות למרות שלב הקריירה המאוחר בו הם מצויים. ההסברים לתופעה זו נעוצים בסביבת העבודה וכן בביוגרפיה האישית של מורי המורים הכוללת שינויים וחוויות של הצלחה. (מירב אסף, רקפת שחר, ורד טוהר וענת קינן)

מטרת המחקר לבדוק היכן ניתן ביטוי לממד האישי של ידע המורים, לזהות האישית של המורים, לאמונותיהם ולתפיסתם את הראוי, בתכנית לימודים מוכתבת על ידי גורם חיצוני, הן ברמת התכנים, הן ברמת המטרות והן ברמת התוצרים המצופים (מרים הראל).