כוחות חברתיים וכלכליים משפיעים על ההיצע והביקוש של שדה החינוך בישראל ומביאים לכך שיש עודף של מורים במגזר הערבי ומחסור במגזר היהודי. אי לכך, כוח ההוראה בבתי ספר יהודיים מעובה במורים ערבים, על אף החסמים הלשוניים, הלאומיים והפוליטיים. על פניו, נדמה שמדובר בפתרון פרקטי וזול שבכוחו לשנות את מפת המציאות החינוכית-פוליטית בישראל ולהפוך לישים, סטנדרטי ומקובל.

מאמר זה מציג מחקר המתמקד בהבדלים בין אמונות של מורים לכימיה יהודים וערביים לגבי הוראה ולמידה של כימיה בבתי ספר תיכון בישראל. המטרה העיקרית של מאמר זה היא לקבוע האם לשתי הקבוצות של המורים לכימיה עם רקע תרבותי-חברתי שונה בישראל יש השקפות שונות לגבי חינוך באופן כללי ולגבי הוראת כימיה במיוחד. הממצאים מספקים עדות לכך שבכיתות ישראליות בכימיה, האמונות של מורים ערביים שונות מאלה של המורים היהודים, אף על פי ששתי הקבוצות חיות באותה מדינה ופועלות באותה מערכת חינוך (Markic, Silvija; Eilks, Ingo; Mamlok-Naaman, Rachel; Hugerat, Muhamad; Kortam, Naji; Dkeidek, Iyad; Hofstein, Avi).

במאמר זה מתבססת הכותבת על חלק מממצאיו של מחקר שערכה לאחרונה, ומטרתו הייתה ללמוד את חווייתה של המורה המתחילה, מחנכת כיתה א' בחברה הערבית בישראל. המחקר הוא איכותני. במסגרתו היא ראיינה שמונה מורות מתחילות, מחנכות כיתה א', עם סיומה של שנת ההוראה הראשונה שלהן. במחקר הנוכחי התלמידים הופיעו בחוויותיהן של המורות כמקור לקושי ( Scherf, 2008 ) השלב ההתפתחותי שנמצאים בו תלמידי כיתה א ' (לימוד ראשית הקריאה והכתיבה) , ההבדלים האינדיווידואליים, מוכנותם של התלמידים לכיתה א', חסך במסגרות בלתי פורמליות עבור התלמידים וכן, נוסף על כל הנאמר, תשתיות פיזיות לקויות של בית הספר – כל אלה הם הקשיים שהמורות נתקלו בהם. מורות שעברו לדרום נתקלו בקשיים נוספים, שמקורם בשוני התרבותי השפה ויחסי הקרבה בין תלמידי הכיתה ובהקשר הפוליטי ילדי הפזורה.