האתגר הבא שניצב בפני מחנכים ואנשי חינוך הנעזרים בסביבות ממוחשבות בכיתה הוא שינוי תפיסה של אופי המטלות מתרגול להבנה. מורים כאלו חייבים לראות את עצמם כמורים המובילים להוראה המעודדת חקר. המורים חייבים להשתתף באופן פעיל בסביבת הוראה המשלבת בלוגים כמנחים פעילים המכוונים במפורש לכיוון חקר. המורה המציב אתגרים חייב ליצור אינטראקציה בין התנסויות שלו ובין התנסויות של תלמידיו. המורה חייב להוביל לפעילות חקר של גילוי עולמות ע"י התלמידים הפעילים בבלוגים או בפורומים ולא להסתפק במטלות מקוונות סטנדרטיות כפי שמקובל כיום. לדעת Konrad Glogowski יש לשאוף שמורים מאתגרים יעשו שימוש בכיתות הגבוהות ובמכללות במתכונת של מחקר פעולה כפרדיגמה – כתפיסת עולם.

המרכיב הלא פורמאלי בלמידה (Informalization of learning) הולך וגדל טוען George Siemens בהרצאתו האחרונה שנתן בארה"ב בכינוס WIAOC 2007. הבנה כיום היא תוצר של קשרים והקשרים שיוצר התלמיד ומבחינה זו משקל התוכן בתהליכי הלמידה אינו הדומיננטי ביותר כפי שהיה בעבר. כיום החלק של הקשרים ויצירת קישורים הולך וגדל בחשיבותו בלמידה ובהוראה כי הנדבכים של תוכן ושיח נוטים להתפוגג לאורך זמן, בעוד רישומם של הקשרים שיוצר התלמיד במחשבתו נוטים להישאר לאורך זמן כבסיס למיומנויות עתידיות.

פרופסור ג'ון סוולר, פרופסור לפסיכולוגיה וחינוך באוסטרליה הנחשב כאחד ממגבשי תפיסת תיאורית העומס הקוגניטיבית (Cognitive Load Theory) סבור כי במרבית המקרים ההוראה של המורים אינה לוקחת בחשבון את הדרך בה אנו חושבים ומעבדים מידע ולכן היא נכשלת. התיאוריה של Cognitive Load Theory מתייחסת לזיכרון פעיל של הלומד במהלך הלמידה. פעולת העיבוד של המוח במהלך שלבי הזיכרון הפעיל מאפשרת פעולות עיבוד חיוניות למטלות קוגניטיביות מורכבות כגון למידה, הבנה וחשיבה סיבתית. פתרון בעיות מורכבות במהלך הלמידה דורש ניצול מרבי של הזיכרון הפעיל והוא שונה מבחינה קוגניטיבית מתהליכי למידה רגילים. כל תהליכי הלמידה בכיתה עוברים דרך הזיכרון הפעיל של התלמיד בכיתה שהוא מוגבל לעיבוד בו-זמני של 3-4 פריטי מידע ללא חזרה על החומר. לכן כל המידע שנקלט במוחו של התלמיד נעלם תוך 20 שניות אלא אם כן נעשית פעולת חזרה ותרגול.

Stephen Downes איש האשכולות בתחומי החינוך המתוקשב לא נח לרגע. לאחרונה גיבש דאוונס כמה וכמה מרעיונותיו ותפיסותיו בתחומי הלמידה המתוקשבת לכדי נייר עמדה בהיר ומעניין. בנייר העמדה המעניין שלו מציג דאוונס את החשיבה המתקדמת כיום לגבי למידה מתוקשבת המבוססת על הגמשה רבה יותר של סביבות הלמידה שצריכות להיות מותאמות לצרכי המשתמש הלומד. הידע המועבר על ידנו בלמידה מתוקשבת הוא ידע מבוזר והוא פועל יוצא של תפיסת הקישוריות האנושית. כלומר, הידע בכל תחומי הדעת אינו ממוקם במקום נתון אלא מבוסס על רשת קשרים מסתעפת המתהווה תוך כדי התנסות או אינטראקציה עם קהילה נתונה. רכיב מרכזי שני בחשיבה של דאוונס הוא הצורך לטוות את מארג הקשרים סביב לומד בעל העצמה רבה יותר אשר חושב על אינטראקציה בדרך אחרת שאינה בהכרח היררכית. כלומר, יש לקחת בחשבון כי הלומדים כיום מגיעים יותר ויותר מסביבות ה-WEB.20 והם מחפשים את מארג הקשרים, השיתוף והיצירה והם תרים אחרי פעילויות משמעותיות בלמידה ולא בשליטה.

המאמר מציג רציונל תיאורטי מעניין להתפתחות של מערכות למידה מתוקשבות מותאמות לומד (PLE). שילוב של לחצים משפיעים על המכללות והמוסדות להשכלה גבוה בעולם לבזר את סביבות הלמידה המתוקשבות באופן שהלומד יוכל לשלוט יותר בתכנים ובמינון של המערכת המתוקשבת. המכללות והאוניברסיטאות בעולם אינן מאושרות מהלחצים הפועלים בהשראת התפתחות ה-WEB 2.00 ומעדיפות אסטרטגיה של ניהול מרכזי של משאבי הלמידה המתוקשבים, אך הדרישה הגוברת ליותר אוטונומיה בחינוך ללומדים וגמישות מעמידה בפני האוניברסיטאות אתגר לא פשוט והן יידרשו בסופו של דבר לעבור למערכות למידה מתוקשבות המדגישות האצלת תכנים ע"י הלומד, הנחייה מקוונת ושיתופיות יותר גדולה בין הלומדים. המאמר שואב את השראתו מגישת המערכות המורכבות על מנת להצדיק את התפתחות תנועת ה-PLE בלמידה מתוקשבת. נקודת המוצא של תנועת ה-PLE היא העצמת הלומד המתוקשב במקום חיזוק המערכת המתוקשבת. המודל התיאורטי המוצע לגישור בין צרכי הלומד והדינאמיקה של הארגון נקרא The Viable Systems Model -VSM שהותאם תיאורטית לדפוסי התנהגות של מערכות חינוך בשנים האחרונות (Scott Wilson, Dai Griffiths, Mark Johnson, Oleg Liber)

יש להעמיד במוקד העשייה של מערכת החינוך את הפיתוח של פותרי בעיות אוטונומיים, וזאת בניגוד למצב כיום. תהליכי למידה אלו יכולים להתקיים בסביבה של פדגוגיה המושתתת על עקרונות אלו והמעלה דרכים מעשיות למימוש ואף תומכת בהן. בפדגוגיה של פתרון-בעיות מוטיב מרכזי הוא הקונטקסט – ההקשר האישי, החברתי והתרבותי שבו צומחות הבעיות ולגביו הפתרונות האפשריים ישימים. הקשר זה מכתיב כיווני חשיבה מסוימים, ולצד זאת מתפתח ומשתנה בעצמו עם תהליך הלמידה – כלומר, תוך תהליך יצירת הידע החדש. בשל מרכזיותו של מושג הקונטקסט, בגלוי או בסמוי, מובהר משמעותו לגבי פדגוגיה קונטקסטואלית, כמשלימה או כמחליפה את התפיסה החינוכית השלטת כפי שהיא באה לידי ביטוי במרבית בתי הספר. ההצעה הייחודית של המחברת היא התווית פדגוגיה שונה מזו הקיימת בבית הספר היום. פדגוגיה זו צריכה להיות רגישה למובנים השונים של מהות הלמידה ולטבעו רב הפנים של הידע. הפדגוגיה שמציעה פרופסור מלכה גורודצקי היא פדגוגיה קונטקסטואלית המשלבת את ממדי הפרט, החברה והתרבות הכללית, ואשר פותחה במסגרת פרויקט שחמ"ט בדרום הארץ. מטרת הפרויקט הייתה להציע דרך חלופית ללימודי מדע וטכנולוגיה באמצעות חקר בעיות חברתיות אמיתיות בעלות עניין ומשמעות לקבוצת לומדים (מלכה גורודצקי)

באתר זה ניתן למצוא היבטים תיאורטיים עיוניים של תיאורית הלמידה המְתַוֶוכֶת (Mediated Learning Experience, MLE) מנוסחת ע"י ויגוצקי (1978), פוירשטיין (1979) ואחרים. התיאוריה והשיטות המעשיות יסודן בתפיסה אופטימית בדבר יכולתו של הפרט להשתנות באופן משמעותי (הגישה האקטיבית – משנה). למידה מְתַוֶוכֶת עוסקת באינטראקציה בין אדם לסביבתו החברתית תרבותית. בעבודתו הקלינית והעיונית בודד פרופ' פוירשטיין 12 קריטריונים, שבאמצעותם ניתן להגדיר את האינטראקציה כאינטראקציה מְתַוֶוכֶת. פירוט קריטריונים אלו מופיע באתר.