״מדהים. מהמם. מושלם. גאונה. נסיכה״ ככה נראה רפרטואר המחמאות המודרני שלנו. אם אנחנו רוצים להגביר את הביטחון העצמי של האהובים עלינו ולא להוריד אותו, אז כדאי שנעצור ונבדוק. בינתיים – אנחנו מובילים לתוצאה ההפוכה. כשאנחנו מקבלים מחמאות מופרזות – ״העבודה שלך מושלמת״ – נוצר אצלנו סטנדרט גבוה, כל כך גבוה שמפחיד לסכן אותו. אנחנו מרגישים שאנחנו חייבים להוכיח לאחרים שאנחנו עומדים ברף הזה. אם ניקח על עצמנו אתגר ונעשה טעויות אולי כבר לא נהיה כאלו ״מדהימים״. נוצר אצלנו לחץ שבסופו של דבר עשוי למנוע מאתנו לבחור בהזדמנויות מאתגרות שיכולות באמת לקדם אותנו. המחקר מסביר איך בדרך זו שבחים מוגזמים יכולים לפגוע בנו (יהודית כץ).

כשני עשורים חלפו מאז עלייתה של יהדות אתיופיה לארץ, אך בעת כתיבת מאמר זה יחידים מעלייה זו עדיין נתקלים בקשיי קליטה רבים, בעיקר בתחום החינוך. תלמידים ממוצא אתיופי מקבלים ציונים נמוכים במיוחד בבחינות המיצ"ב ובבחינות הכניסה לאוניברסיטאות לעומת תלמידים ילידי הארץ שאינם ממוצא אתיופי. מחקר זה בוחן את תרומתו של איום הסטראוטיפ להבנת חלק מפער זה. הטענה היא שקשייהם של צעירים ממוצא אתיופי קשורים לחששם כי יכולת הביצוע שלהם עלולה לאשש את הסטראוטיפ המשויך לקבוצתם, והדבר מעורר בהם תחושות חרדה, גורם להם להשתמש באסטרטגיות של שימוש בנכות עצמית ופוגע בביצועיהם במבחנים עצמם (עוזי לוי).

מורים יכולים להעביר משוב תוך שימוש במונחי גוף ('אתה חכם') או במונחי תהליך ('עבדת קשה'). משוב במונחי גוף יכול להוביל לתוצאות אקדמיות שליליות, אך קיים מחקר ניסויי מועט הבודק את השפעת המשוב על תפיסות של ילדים לגבי יחסי תלמיד-מורה. המחברים בחנו את ההשפעות של משוב במונחי גוף, תהליך, ואי-מתן משוב על התפיסות של ילדים את הקשר שלהם עם מורה (דמיוני) בעקבות הצלחה או כישלון ( Skipper, Yvonne; Douglas, Karen, 2015).