הוראה-למידה והערכה רב-ממדית מספקות מענה מעניין ומאתגר להטרוגניות התלמידים ול"ריבוי האינטליגנציות" בכיתה (גרדנר, 1996; Lazear, 1999). גישה זו נוסתה במסגרת מחקר זה, בקרב תלמידי תיכון שלמדו בקבוצות באמצעות מטלות ביצוע אותנטיות, ושהוערכו באמצעות דף תצפית ומחוון. פרופיל הביצוע האישי, הקבוצתי והכיתתי שהורכב (מיפוי מפורט על שליטה במיומנויות) שימש לשיפור ולעיצוב המשך ההוראה-למידה.מטרת המחקר היא לבחון את תפיסות התלמידים שהוערכו באסטרטגיה זו: עמדותיהם כלפיה; יתרונותיה וחסרונותיה בעיניהם; תגובותיהם להערכת המורה ודרך ההערכה המועדפת עליהם (וליצקר מרים)

מילון ממוחשב של מונחים מקצועיים לתחומי הערכה חינוכית בכלל והערכת מורים בפרט. המילון המקצועי פותח ע"י אוניברסיטת מישיגן Evaluation Center at Western Michigan University

במוקד המאמר מוצגת ההבחנה בין הערכה פנימית של בית הספר לבין הערכה חיצונית שלו. הטיעון המרכזי של המאמר הוא ששני סוגי ההערכה חיוניים לבית הספר ולמערכות חינוך, ולכן, השאלה אינה עוד מי מהן חשובה יותר, אלא כיצד ניתן לקיימן זו בצד זו לטובת שיפורו של בית הספר. הערכה פנימית והערכה חיצונית יכולות להתקיים זו בצד זו ואף להפיק תועלת הדדית אם יווצרו תנאים מתאימים לדיאלוג בין השתיים. הערכה פנימית יכולה להרחיב את נקודות המבט של ההערכה החיצונית, לעזור בפירוש ממצאיה ולהגדיל את מידת השימוש בממצאי ההערכה. (דוד נבו)

תמונת המצב בארץ כיום היא שרוב בתי הספר טוענים שהם עוד לא הפנימו את ההערכה החיצונית וכבר הם נדרשים לבצע הערכה פנימית. להציע שילוב בין שתי סוגי ההערכות זה קל, אבל צריך ליצור תנאים כדי שהן תוכלנה להתקיים זו לצד זו. הדיאלוג הנדרש בין שתי סוגי ההערכה מחייב העברה דו-סטרית של מידע, כך לדוגמא, לא יהיה דיאלוג כאשר מתקיימות בחינות מיצ"ב וביה"ס עצמו לא אוסף מידע. (דוד נבו)

נקודת המוצא היא שהערכה במתמטיקה צריכה להיות חלק בלתי נפרד מתהליך הלימוד, הן ברמת התלמידים והן ברמה הבית-ספרית. מחקרים מצביעים על כך שהערכה מעצבת המתבצעת כחלק בלתי נפרד מתהליך הלימוד תורמת ללומד ומקדמת אותו (NCTM, 2000). בפרק יש התייחסות נפרדת להערכת תלמידים במתמטיקה (סעיף 2) ולהערכת הוראת המתמטיקה בבית הספר (סעיף 3). בהקשר לתלמידים, בצד ההתייחסות לדרכי ההערכה הרווחות כיום מובאות הצעות לשינויים שיכולים להביא לשיפור ולקידום הלמידה. בהקשר להוראת המתמטיקה בבית הספר, מובאת הצעה לתכנית כוללת להערכת החינוך המתמטי ברמה בית-ספרית, שמטרתה ליצור מנגנון מבוקר שיביא ללמידה ברמה המערכתית. (מנור)

מחקר אשר בדק את השימוש בדרכי הערכה חלופית בקרב מורים בבתי ספר תיכוניים. המחקר כלל 50 מורים שלמדו בחטיבה העליונה בשבעה בתי ספר מתוך האחד עשרה שנלווים לפרויקט "בגרות 2000". מורים אלו הושוו ל-119 מורים שלא השתתפו בפרויקט, אולם למדו בבתי הספר הנלווים לפרויקט. נמצא ששכיחות כלי ההערכה במקצועות השונים היא תלוית מקצוע. מקצועות המדעים הפעילו מגוון רחב יותר של כלים משאר המקצועות. מבדיקת השיקולים השונים שמנחים מורים בבחירת כלי הערכה חלופיים, ניתן לומר באופן כללי, כי השיקול הדיסציפלינארי הוא הבולט ביותר במערכת שיקולי הדעת של המורים בבחירת כלי ההערכה, אחריו בולטים גם שיקול הלומד בהקשר, והשיקול הפדגוגי. (רעיה לוי, נאווה מסלובטי)

המחקר מתמקד בזיהוי התנאים לטיפוח מכוונות ההערכה של המורה, כפי שהם נתפסים על ידי מורים בבתי ספר אוטונומיים. הנחת הבסיס במחקר הייתה כי בבתי ספר אוטונומיים המורים עוסקים בהערכה יותר מאשר בבתי ספר מסורתיים, או לפחות מודעים יותר למושג ההערכה ומשמעותו בחינוך, שכן בבתי ספר אלה מתחוללים תהליכי שינוי במסגרת הפיכתם למוסדות עצמאיים מבחינה פידגוגית וארגונית ולפיכך המורים מעורבים בקבלת החלטות ובהערכת מושאי הערכה שונים. לעומתם, למורים בבתי ספר מסורתיים יש אוטונומיה מוגבלת והם מתמקדים בהערכת הישגי תלמידים. הממצאים העיקריים שהתקבלו במחקר הנוכחי הם: (1) קיים קשר חזק בין רמת המקצוענות של המורים לבין רמת מכוונות ההערכה שלהם. דהיינו, מורים שמאמינים כי הם עצמאיים לבחור שיטות הוראה והערכה ומתאפיינים ביזמה, בפתיחות ובנכונות ללמוד ולהתחדש, עוסקים בהערכה בכיתה ובבית הספר, מודעים למשמעות ההערכה ובקיאים בנושאי הערכה; (2) בבתי ספר שמאופיינים, על פי תפיסת המורים, כתומכים בלמידה ובשיתוף פעולה וכמאופיינים במנהיגות מקדמת, גדלה רמת מכוונות ההערכה של המורים; (3) למורים ותיקים יותר, רמת מכוונות הערכה גבוהה יותר; (4) מורים בעלי הכשרה רבה יותר בהערכה, תופסים עצמם כבקיאים יותר בנושאי הערכה וכפעילים יותר בהערכה בכיתה; (5) מורים המלמדים בחינוך העל-יסודי תופסים עצמם כפעילים בהערכה בית-ספרית יותר מאשר המורים בחינוך היסודי; (6) מידת האוטונומיה בבית הספר וסוג האוטונומיה אינם תורמים להבנת מכוונות ההערכה של המורים.

מטרת המחקר הנוכחי הייתה לבדוק את תפיסות המורים והמנהלים באשר למידת חשיבותם של האינדיקטורים החינוכיים השונים להערכה של בית-הספר, הן לצורך הוכחת איכותו – הערכה מסכמת והן לצורך שיפורו – הערכה מעצבת; ואת הקשר בין תפיסות אלה לתפיסת תפקיד המורה והמנהל. במסגרת המחקר נבדקו השאלות האלה: 1. האם קיים הבדל בין מורים לבין מנהלים במידת החשיבות שהם מייחסים לאינדיקטורים החינוכיים השונים בהערכת בית-הספר? 2. האם קיים הבדל במידת החשיבות שמייחסים מורים ומנהלים לאינדיקטורים חינוכיים בהערכה של בית-הספר כשמטרת ההערכה היא מסכמת (הוכחת איכותו של בית-הספר) לעומת הערכה מעצבת (שיפור בית-הספר)? 3. האם קיים קשר בין תפיסות התפקיד של מורים ומנהלים ובין מידת החשיבות שהם מייחסים לאינדיקטורים החינוכיים בהערכת בית הספר? (אטל פרידמן)

הפיכתה של ההערכה האלטרנטיבית, ל"להיט" בקנה מידה עולמי גורמת לעתים להיסחפות יתר אחרי יתרונותיה, מבלי לבחון לעומק את המשמעות הרחבה שלה, ובכלל זה, הבעייתיות הטמונה בה. הראיון עם ד"ר מנוחה בירנבוים, מתמקד בבעייתיות דווקא, ולא על-מנת להרתיע מהשימוש בהערכה אלטרנטיבית, אלא כדי להביא בחשבון את הקשיים הטמונים בה. שתי הבעיות המרכזיות, כפי שמגדירה זאת ד"ר בירנבוים, הן: א. איכות ההערכה (הנמדדת במידת האובייקטיביות שלה) ב. קשר בין ההערכה לדרכי הוראה.