המאמר בוחן את התמורות שחלו בעשור האחרון במדיניות תכנון הלימודים בישראל ואת מקורותיהן. את מקרי החקר לבחינה הזאת סיפקו המקצועות היסטוריה ואזרחות. המאמר מצביע על שורה של גורמים פנימיים – בתוך מערכת החינוך, וחיצוניים –בחברה ובמדינה, שהכשירו בהדרגה את המעבר ממדיניות של הומוגוניזציה תרבותית ולגיטימציה של התרבות השלטת, להיענות הולכת וגוברת, אם כי מבוקרת, לצרכים תרבותיים וחברתיים מגוונים ואף מנוגדים. מטרת המאמר היא לעמוד על הקשר בין התמורות במדיניות תכנון הלימודים לבין מגמות בחברה ובתרבות והשינויים בזהות הקולקטיבית של ישראל. (יהושוע מטיאש, נעמה צבר בן-יהושע)