הציפיות ממערכת החינוך גבוהות: לשפר את הישגי התלמידים; לטפל בהגירה ובסגרגציה; להפחית את שיעור הנשירה ועוד. על המורים לשלב את כל המטרות האלה בפעילותם היומיומית. רבים מהם שואפים לשמש סוכני שינוי עבור תלמידיהם, לסייע להם למצוא את מקומם בחיים ולהכינם לעתיד המשתנה תמיד. מורים המשפרים באופן קבוע את אסטרטגיות ההוראה שלהם הם סוכני שינוי גם עבור עצמם ועבור עמיתיהם.

מחקר זה מתחיל מהממצא לפיו קיים קשר סבוך – לעתים אף פרדוקסלי – בין האוטונומיה של המורה לבין שיתוף פעולה. האוטונומיה של המורה מושווית פעמים רבות לעצמאות ולעבודה אינדיבידואלית, באופן שבהגדרה אינו דר בכפיפה אחת עם שיתוף פעולה. לפיכך, המטרה הראשונה כוללת התרה של הקשר הפרדוקסלי הזה באמצעות הגדרה של אוטונומיה נתפשת וגישה שיתופית כשני מושגים נפרדים. מאחר שהמדדים הקיימים של אוטונומיה אינם מסוגלים להכיל את ההבחנה הזאת, המטרה השנייה כוללת פיתוח של מדד שיהלום את ההמשגה המוצעת. התוצאה היתה מכשיר המורכב משלוש סקלות (גישה שיתופית, אוטונומיה דידקטית-פדגוגית, אוטונומיה בתוכנית הלימודים) בשילוב עם איכות פסיכומטרית מתוקפת.

במאמר זה מתייחס המחבר בקצרה לטיב היחסים בין אתיקה לפדגוגיה, ובעיקר עומד על הצורך הדחוף בביסוס ריבונות חינוכית הנשענת על אתיקה מקצועית. הוא פותח בהצגת האתיקה, או הדעת העיונית והביקורתית המכונה בעברית "תורת המידות", כעיסוק אקדמי וציבורי שמבקש לעמוד על היסודות המכוננים חיי אנוש במיטבם (כיצד נכון וראוי לבני אדם להנהיג את חייהם) ועל הדרכים המוצלחות ביותר להגשמת חיים אנושיים מלאים, מספקים וראויים. בתור שכזאת, תורת מידות ומסכת אידיאליים לחיים ראויים, האתיקה משמשת הבסיס הנורמטיבי לפדגוגיה: שיח פילוסופי בדבר אנושיות במלוא התפתחותה ובשיא תפארתה אשר אמור להנחות את אנשי החינוך בהגשמת שליחותם המקצועית: סיוע לצעירים במימוש הפוטנציאל הגלום בהם, העצמתם לקראת חיים אוטונומיים ומלאים והכשרתם להשתתפות הוגנת ופורייה בחברה (נמרוד אלוני).

המאמר בוחן את עמדות ההוגים עמנואל קאנט ומישל פוקו בשאלת גבולות האוטונומיה של המורה ביחסיו עם השלטון ועם הממסד החינוכי. זאת, תוך הסתמכות בעיקר על מאמרו של קאנט "תשובה לשאלה: נאורות מהי?" מ-1784, ועל מאמרו של פוקו "נאורות מהי?" מ-1978.

מאמר זה עוסק בתפקיד של סוכנות המורה ובגמישות של תכנית הלימודים כמאפיינים פדגוגיים של לימוד השואה בבתי ספר ממלכתיים בישראל. מאחר שהוראת נושא זה התרחבה הן בזרם הדתי והן בזרם הכללי של מערכת החינוך דוברת העברית, הנושא טופל בדרכים שונות במונחים של שיטה, חומרים ותוכן. הדרישות המוגדרות בצורה רופפת מאפשרות למחנכים להיות סוכנים פעילים בהפיכת תכנית הלימודים לאינדיבידואלית. מוצע שהדבר יעיל כאשר פונים לנושא רגיש מטבעו הקשור לתחושת הזהות של מורים ותלמידים ולתפיסת עולמם (Cohen, Erik H., 2016).

את מי משרתים אנשי החינוך וההוראה? בחינת ההיסטוריה של האנושות מספקת תשובה לא מעודדת: על פי רוב משרתים המורים אדונים רבים — פוליטיים, דתיים וכלכליים — שרואים באדם אמצעי ולא מטרה. במקום שהמורים והמחנכים יתמסרו לטיפוחם הנאות של הדורות הצעירים וינהיגו את סדר היום החינוכי, הם תכופות משמשים צינורות פסיביים למדיניות השלטון ונושאי דברם של ממסדים חברתיים וקבוצות אינטרס. סדר דברים זה מעוות, ואת מחירו משלמים כולנו (נמרוד אלוני).

למידה משמעותית עלתה לישראל לפני מאה שנה. הפדגוג היהודי־רוסי אהרן כהנשטם הסביר כיצד מניעים אותה בלימודי היסטוריה (נאוה דקל).

התעניינות המחודשת ברחבי העולם במודל של בתי ספר מפיקי ידע שפותח באוסטרליה בשנים 2004-2008 . מדובר על מודל קונספטואלי של שני חוקרים אוסטרליים ידועים בשם Chris Bigum and Leonie Rowan מאוניברסיטת Deakin University. התפיסה של Knowledge Producing School -KPS יושמה בהצלחה בעשרות בתי ספר יסודיים באוסטרליה (Queensland primary schools). הנחת היסוד של מודל תקשוב חינוכי זה היא ששילוב המחשבים בבתי הספר אינו טכני אלא אותנטי , כלומר עליו להמריץ את המורים והתלמידים לחקור ולהפיק ידע ולא לתרגל מבחינת טכנית את הכלים המקוונים כפי שנעשה בבתי הספר היסודיים הקונבנציונאליים ברחבי העולם. המטרה היא להכשיר את התלמידים להשתמש באינטרנט ובכלים מתוקשבים בדרך של חקר וחשיבה גבוהה מסדר גבוה עפ"י העקרונות של ( Jonassen, D. (2000. ,תהליכי הפקת המידע מתחוללים בעבודת צוותים קטנים תוך עידוד סקרנות וחקרנות של תלמידים. מרבית תהליכי איסוף והפקת המידע על ידי התלמידים הם תהליכים הנוגעים לבעיות אותנטיות אותם חוקרים צוותי התלמידים בבתי הספר היסודיים באוסטרליה ובניו זילנד .

המאמר מציג רציונל תיאורטי מעניין להתפתחות של מערכות למידה מתוקשבות מותאמות לומד (PLE). שילוב של לחצים משפיעים על המכללות והמוסדות להשכלה גבוה בעולם לבזר את סביבות הלמידה המתוקשבות באופן שהלומד יוכל לשלוט יותר בתכנים ובמינון של המערכת המתוקשבת. המכללות והאוניברסיטאות בעולם אינן מאושרות מהלחצים הפועלים בהשראת התפתחות ה-WEB 2.00 ומעדיפות אסטרטגיה של ניהול מרכזי של משאבי הלמידה המתוקשבים, אך הדרישה הגוברת ליותר אוטונומיה בחינוך ללומדים וגמישות מעמידה בפני האוניברסיטאות אתגר לא פשוט והן יידרשו בסופו של דבר לעבור למערכות למידה מתוקשבות המדגישות האצלת תכנים ע"י הלומד, הנחייה מקוונת ושיתופיות יותר גדולה בין הלומדים. המאמר שואב את השראתו מגישת המערכות המורכבות על מנת להצדיק את התפתחות תנועת ה-PLE בלמידה מתוקשבת. נקודת המוצא של תנועת ה-PLE היא העצמת הלומד המתוקשב במקום חיזוק המערכת המתוקשבת. המודל התיאורטי המוצע לגישור בין צרכי הלומד והדינאמיקה של הארגון נקרא The Viable Systems Model -VSM שהותאם תיאורטית לדפוסי התנהגות של מערכות חינוך בשנים האחרונות (Scott Wilson, Dai Griffiths, Mark Johnson, Oleg Liber)