הספר מציע חקירה פילוסופית של המשבר שבו מצויה הכשרת המורים בעולם גלובלי, ניאו-ליברלי, קפיטליסטי, עולם שההפרטה ותרבות הצריכה שולטות בו. הוא עוסק בהאשמות הרווחות נגד הכשרת המורים ומראה שברקע שלהן מצויות מחלוקות עקרוניות באשר לדמות המורה הרצוי, למטרותיו, לתפקידיו ולמעמדו ביחס לתלמידיו. רבות מההאשמות הללו מבוססות על תפיסות מיושנות הנוגעות לזהותו המקצועית של המורה ה"טוב".הספר מפתח מטא-תאוריה של הכשרת מורים שמתארת שלוש תפיסות בסיסיות של הכשרה ( שלמה בק) .

התכניות האקדמיות להכשרה להוראה בישראל פועלות במסגרת "המתווים המנחים" שהמועצה להשכלה גבוהה החליטה עליהם בשנת 2006 בעקבות המלצות ועדת אריאב, שהוקמה לבחינת עקרונות ההכשרה האקדמית להוראה. המתווים החליפו את "הדגם המנחה", שפורסם בדצמבר 1981, ששימש בסיס לתהליך המכלול של המכללות ולהפיכתן מבתי מדרש (סמינרים) למוסדות אקדמיים. המדיניות הנהוגה בארץ אימצה את דמות המורה הקלינאי, אם כי היא מתחילה לחקות מספר דגמים אמריקניים דוגמת ה-TFA. הדגם הפיני אינו מקובל עליה. על אף שהמתווים ממליצים על התפיסה הפרקטית-רפלקטיבית, אין הם רואים במחקר שעורכים המתכשרים את בסיס ההכשרה. ההוראה אינה נתפסת בהם כמקצוע המחייב לימודי תואר שני מחקרי, על כל המשתמע מכך. ההנחה שהכשרה מבוססת-מחקר היא מודל שלפיו לומד המורה איך ללמד את תלמידיו וכיצד להפוך גם אותם ללומדים אוטונומיים ועצמאיים, אינה נחלת הכול. נוסף על כך, המתווים אינם תומכים באידיאל המורה הכולל, אינם דורשים מהמורה להכיר את הדידקטיקה המאפיינת את ההוראה הכוללת ואינם מדגישים את מרכזיותו של תחום הדעת בבניית אופיו של התלמיד. מחבר המאמר סוקר גם מספר תכניות הכשרה ניסוייות בהקשר הישראלי ( שלמה בק) .

במאמר זה, מבקש המחבר להציע כמה נקודות לחשיבה אשר לדרך שהמכללות יכולות לקבוע לפיה את זהותן.המחבר טוען כי יש שלושה מקורות למוסר: מקור נאור, מקור רומנטי והמקור העל-אנושי. למקורות המוסר השלכות חשובות על מערכת החינוך, שכן הם מציבים בפניה מטרות שונות. מכל אחד מהמקורות מתחייבות מסגרות חינוכיות אחרות ותכנית לימודים אחרת, גלויה וסמויה.ככלל, בפועל אין כמעט מוסד או תכנית הכשרה הניזונים רק מתפיסה מסוימת אחת. במציאות פועלים יחסי גומלין בין התפיסות, המשפיעים לא במעט על המתרחש. מערכת הכשרת המורים צריכה להיות 'מאוזנת'. היא צריכה לשלב בפעילותה הגיונות סותרים ולדאוג לטפח מורים שיוכלו לשלב באישיותם ובפעילותם את השכל, את הרגש ואת האמונה (שלמה בק, 2012).

המאמר של פרופסור שלמה בק מחולק לארבעה חלקים . בחלק הראשון הוא מתבונן במצב הנוכחי ומאבחן את הנימוקים שעליהם מתבססת הקביעה כי מקצוע ההוראה מחייב הכשרה אקדמית. בחלק השני מתבונן פרופסור שלמה בק בביקורת על ההכשרה להוראה במסגרת אקדמית. המבוי הסתום שבו נתונה כיום ההוראה מקורו בתפיסה מוטעית של מהות ההוראה. ההוראה אינה מקצוע יישומי שאופיו טכני-רציונאלי , אלא מקצוע מעשי שאופיו פרשני. את הרקע התיאורטי-פילוסופי שעליו מסתמך פרופסור שלמה בק בהגדרת המקצוע כמעשי מספקת התורה האריסטוטלית ( מוצגת בחלק השלישי) . בחלק הרביעי מציע פרופסור שלמה בק דגם שונה של הכשרה להוראה שיכול להתמודד עם הטיעונים הביקורתיים שהועלו. לפי הדגם המוצע , על ההכשרה להוראה להתקיים במסגרת אקדמית ( רצוי ברמת תואר שני) וייעודית. בחלק החמישי מסכם פרופסור שלמה בק את עמדותיו בעניין הכשרת המורים האקדמית ומציג את תכנית שח"ף הפועלת במכללה לחינוך ע"ש קיי, באר שבע. תכנית זו מציבה את ההתנסות בלב ההכשרה להוראה ובונה סביבה סדנאות לניתוח ההתנסות וללמידה משותפת. מטרתה להכשיר מורים משכילים , מיומנים ונבונים, על פי העקרונות האריסטוטליים שתוארו . תכנית שח"ף מלמדת שאפשר לשתף בהכשרה את "השדה" ולמקם אותה במסגרת אקדמית.

בשיחות שנערכו עם אנשי סגל בכירים ממכללות שונות עלה הצורך בהקמת מסגרת למידה בין מכללתית, שתהווה "קבוצת מתמחה" שתעסוק בסוגיות אלה ותאפשר: 1 .להציע תשובות תיאורטיות שונות לשאלות הנזכרות לעיל. מסגרת זו תרכז את הידוע כיום במחקר לגביהן ותנסה לפתח ידע חדש, שיסייע למערכת לקיים את תהליכי הערכת האיכות. 2. להכשיר סגל בכיר מהמכללות שיעסוק בנושא הערכת האיכות . סגל זה יהיה אמון על תהליכי ההערכה העצמית ויוכל לנווט את התהליכים האלה במכללות. הכוונה היא לפתח תכנית ייחודית המכוונת לבעלי תפקידים מרכזיים במכללות או לאנשי סגל שאמורים לנווט את תהליך הערכת האיכות במוסדותיהם. התכנית בתחום הערכת האיכות במכללות להכשרת מורים תחל לפעול במהלך שנת הלימודים תשס"ט. התכנית מיועדת לבעלי תפקידים מרכזיים במכללות, או לכאלה העתידים לקחת חלק בתהליך של פיתוח ושל יישום הערכת האיכות בארגון שהם עובדים בו ( שלמה בק , רויטל היימן ).

במושב זה הציגו שני חברי ועדת אריאב (2006), פרופ' תמר אריאב ופרופ' שלמה בק את המתווה החדש של הכשרת מורים. בחלק הראשון תוארו הרקע וההקשר מהם צמח המתווה להכשרת מורים עד לאישור המועצה להשכלה גבוהה. תוארו עקרונות מנחים ומטרות המתווה, והוסברה חשיבות ההמלצות והשלכותיהן. בחלק השני של המושב הועלו שאלות תיאורטיות לגבי חדשנותו של המתווה: האם הינו 'עוד מאותו דבר' או האם הוא מייצג שינוי פרדיגמאטי. נטען כי ניתן לבחון את המתווה משתי נקודות ראות: הראשונה המעוגנת בשאלה 'האם והיש צורך שמורה ידע ויהיה מסוגל לעשות?' השניה, המתמקדת בשאלה "'מה צריך המורה להיות?'

פרופ' שלמה בק מציע מודל אלטרנטיבי, לפיו יש לתפוס את ההוראה כמקצוע מעשי, שבמרכזו נמצא המורה הבונה לעצמו תיאוריה שבתוכה הוא עובד. הידע שלו בנוי משלושה רכיבים, שמזינים אחד את השני: א. ידע פומבי (תיאוריה); ב. ידע מקומי – הנובע מקהילות העשייה בבית הספר בו הוא עובד.; ג. ידע אישי – הנובע מהתנסות ורפלקסיה. לדעת בק, על מנת להצמיח את המורה יש ליצור מבנה שבעיקרון הוא אקדמי – כלומר מחייב מרחק מסוים מההוראה ותפיסה שיטתית ולעבור ממצב של תואר ראשון דיסציפלינארי לתואר שני בהוראה. התואר הראשון לא צריך "להפריע" ללימודי ההוראה, ויש לנתק את השאלה מה המורה כבר יודע מלימודי הדיסציפלינה שלו לבין מה הוא צריך לדעת לצורך הוראה.