המאמר בוחן את תפיסותיהם המקצועיות של מרצים דיסציפלינריים המלמדים את מקצועות המדעים במכללות לחינוך. ממצאי המחקר מלמדים, כי מרכיבים אובייקטיבים של המציאות המכללתית, וביניהם אילוצים שונים והאופן שבו הם נתפסים בעיני המרצה, נקלטים באופנים שונים על ידי מרצים שונים ומשפיעים על תפיסת תפקידם. ניתוח הממצאים העלה חמישה טיפוסים שונים של מרצים דיסציפלנריים: "המדען", "המחנך לערכים", "המומחה להוראה", "מטפח הלמידה" ו"הנכנע לאילוצים", המובחנים זה מזה בתפיסותיהם במגוון נושאים הקשורים לתפקידם ולנטיותיהם האישיות (לאה אקשטיין, עמוס דרייפוס)

מטרת המחקר לברר השקפותיהם של המרצים הדיסציפלינריים במכללות להכשרת מורים אודות תפקידם במכללה. הוא בוצע בקרב 32 מרצים דיסציפלינריים מארבע מכללות גדולות לחינוך המלמדים במסלול להכשרת מורים לביה"ס היסודי. אותרו חמישה טיפוסים של מרצים המובחנים זה מזה באופן התייחסותם למגוון נושאים ובתפיסותיהם לגבי תפקידם. מהמחקר עולה כי המרצה הדיסציפלינרי אינו דמות מונוליטית וכי אוכלוסיית המרצים היא דינמית ובעלת מעורבות גבוהה ויכולת רפלקסיבית, מוטרדת על ידי המצב הקיים, מנסה במודע להתמודד עימו ומביעה רצון לשינוי. לדעת המחברים המכללות עצמן וקובעי המדיניות בהן משדרים מסרים סמויים אודות התפיסה הנורמטיבית אשר התגבשה באופן מסורתי במכללות לחינוך ה"פוטרים" לכאורה את המרצה הדיסציפלינרי משותפות במעשה ההכשרה ורואים בו מומחה לדיסציפלינה בלבד. מסרים אלה נוטים להנציח את המצב הקיים במכללות ולעכב תהליכי שינוי הכרחיים לשיפור הכשרת המורים (לאה אקשטיין, עמוס דרייפוס)