מאמר זה מתמקד באופן שבו מנגנוני שליטה מדומיינים ומיושמים בתכנון ובשימוש במבני בתי ספר, ובאמצעות זאת משרטט תמונה של המנגנון המרחבי-הביצועי של בתי הספר. המאמר עושה זאת תוך הישענות על תיאורי מתכננים, תוכניות וחזונות הקשורים למבנה שתוכנן במסגרת תוכנית Building Schools for the Future (BSF) בליברפול, אנגליה, וכן על תיאורים של חוויות מצד דיירים שונים בבית הספר. לטענת המחברים, ארכיטקטורה גמישה וחדירה אינה מבטלת או ממעיטה את השליטה, ואף אינה משעתקת את צורות הכוח הקלאסיות בלבד – אלא מרבה ומגוונת את הצורות של שליטה "פוליצנטרית" (רב-מוקדית) המופעלת דרך קווים מצטלבים של ראייה ושמע.