המאמר מתאר פרויקט שבו סטודנטים להוראה שימשו כחונכים וירטואליים לתלמידי כתות א'-ב' בבית ספר המרוחק כ-70 ק"מ מקמפוס האוניברסיטה. הסטודנטים פיתחו מטלות כתיבה מקוונות עבור התלמידים, והתקשורת ביניהם נעשתה דרך מאגר מידע שהועלה לאינטרנט. הפרויקט הוגדר כמוצלח – למרות המרחק הופיע שיפור משמעותי בכתיבה ברוב המקרים לאחר קבלת משובים מהחונכים, והתלמידים הפכו מעורבים בתהליך הלמידה ששילב הן מיומנויות שפה והן טכנולוגיה. מבחינת הקשיים בהם נתקלו החונכים הוירטואליים מציינת המחברת את טענת המשתתפים למחסור במחשבים בכתות ובאפשרות לתת עזרה פרטנית לכל תלמיד ולפיכך ממליצה להפנות עזרה לכתות על מנת להמשיך וליישם את הפרויקט. (Paula Boxie)