מאמר זה מתאר מחקר, שבוחן את ההזדמנויות העומדות בפני מתכשרים להוראה בתוכניות להכשרת מורים בפינלנד, בנורבגיה ובארה"ב לשוחח על התנסותם המקצועית בפרקטיקום. המאמר מאפיין את הגורמים המאפשרים שיח כזה ומציב תובנות חשובות בנוגע לתנאים המקדמים את החיבור בין הידע התיאורטי לידע הפרקטי בהכשרת מורים.

תפישת ההוראה התפתחה במהלך העשורים האחרונים ועברה מהדגשה של מאפייני-מורה אל התמקדות בהתנהגויות-מורה ולאחרונה חל מפנה לכיוון של ראיית המורים כמקבלי החלטות וכאנשי מעשה רפלקטיביים. הכשרת המורים הגיבה למפנה אחרון זה בכך שהסיטה את המוקד של תוכניות ההכשרה מהקניית מיומנויות להקניית ידע ולרפלקציה. הכותבים טוענים שראוי שתוכניות ההכשרה ישתנו ויתארגנו סביב פרקטיקות-ליבה, שבהן ידע, כשירות וזהות מקצועית מתפתחים בתהליך של למידת המקצוע. על מורי המורים להתייחס להיבטים הקליניים של המעשה וללמוד מהן הדרכים הטובות ביותר לסייע למתכשרים ולמתחילים לפתח פרקטיקה מיומנת. (Grossman, P., Hammerness, K., & McDonald, M)