כולם מדברים על הצורך ליישם את טכנולוגיות התקשוב בהוראה ובלמידה, אבל הטכנולוגיות נתקעות בשער בית הספר ובדלת הכיתה. בשער ובדלת ניצבים שישה חסמים. אחד מהם הוא היעדר תמיכה במורים . ד"ר עוזי מלמד מתאר במאמרו חסמים עיקריים אשר גורמים לטכנולוגיות התקשוב להיתקע בשער בית הספר ובדלת הכיתה . כדי שמורים יאמצו פדגוגיות המתאימות למאה העשרים ואחת עליהם להבין את "מיומנויות המאה העשרים ואחת " , ולהכיר מודלים לדידקטיקות המפתחות אותן . כיום רוב המורים אינם נחשפים למודלים אלו . רוב המרצים מקנים את תורתם הסדורה "מן הקתדרה " , תלמידיהם קשובים למוצא פיהם "והחדשנים " שביניהם מקפידים להקליד כל מילה במחשב הנייד . מורים הרוצים להתמודד עם האתגר ולאמץ את אמצעי התקשוב – נדרשים למאמץ לא מבוטל . המורים זקוקים לתמיכה , (טכנית ופדגוגית ) השתלמויות ובעיקר להבנה : שרק בכוחם של המורים ניתן יהיה לעבור את סף הדלת ( עוזי מלמד).

סיכום של פעולות מערכתיות שננקטו ע"י מדינות מתקדמות בעולם, בעיקר אותן מדינות שהצליחו בתוכניות התקשוב שלהן . המדינות הנכללות בסקירה קצרה זו הן נורבגיה, הונג קונג, דנמרק, סינגפור, צרפת, פינלנד. נתוני מחקרים של IEA מלמדים כי השימוש במחשבים בהוראה מייעל את ההוראה . אמנם, לא משפר הישגים בממוצע , אך הוא כן מייעל את ההוראה בכך שהוא מקצר את זמן הלימוד. תוצאה שנייה , למידה מתוקשבת מעוררת יותר מוטיבציה ועניין אצל התלמידים. לומדים יותר ברצון. תלמידים בעלי מיומנויות תקשוב ומיומנויות מידע (מידענות וחקר) משתלבים בצורה משמעותית יותר בשוק מודרני ומקדמים את המשק של המדינה בתחרות גלובלית. איסוף המידע נערך ע"י צוות מרכז המידע במכון מופ"ת כמענה ליוזמה של מנכ"ל משרד החינוך לבדיקת ההיערכות בעולם .

סקירת מידע זו נכתבה על פי בקשת המנהל הכללי של משרד החינוך ד"ר שמשון שושני. מקורות המידע נאספו ע"י צוות המידענים במכון מופ"ת באמצעות מאגרי מידע בינלאומיים וממצאים של משרדי חינוך בעולם. הממצאים סוכמו ע"י ד"ר עוזי מלמד. להלן הפרקים העיקריים בסקירת המידע : מיומנויות המאה ה- 21 – סקירת דעת מומחים בארץ ובעולם. פרק ב': ריכוז וסיכום מיומנויות המאה ה- 21. חלק ב' – תכניות תקשוב בחינוך בארצות העולם. פרק ב': מודל להערכת תוכניות תקשוב בחינוך. פרק ג': ריכוז סקירת תוכנית התקשוב בחינוך בארצות שונות. פרק ד' : סקירת מחקרים העוסקים במגוון אמצעים ודרכים לתקשוב מערכות חינוך.

האם יש למערכת החינוך תוכנית מגובשת ואחידה לתקשוב בחינוך : מה עיקריה של מדיניות זו ? האם ובאיזה כיוון השתנתה המדיניות במהלך השנים ולאיזה עתיד היא חותרת ? האם התוכניות האופרטיביות עוקבות אחר המדיניות ומיישמות אותה? ומה, בסופו של דבר מבוצע למעשה ? לאור כל אלה עולה שתי שאלות מרכזיות : לאן צריכה מערכת החינוך לכוון את תהליך התקשוב, ומה צריך עוד לעשות כדי לצמצם את הפער בין מה שנעשה לבין מה שצריך עוד שייעשה. הרצאתו המרתקת של ד"ר עוזי מלמד בכנס גולשים 7 במכון מופ"ת מנסה להשיב על שאלות אלו על סמך המדיניות כי שנוסחה בתקופות שונות , על פי השוואת התוכניות האופרטיביות , שגובשו בשלבים השונים, ולאור מה שנעשה עד כה ( עוזי מלמד).