מאמר זה מתאר תהליך של שינוי במודל ההדרכה הפדגוגית שעבר צוות מדריכים פדגוגיים (מד"פים) במכללה האקדמית הערבית לחינוך בישראל – חיפה, ואת אופן ביצועו הלכה למעשה. במכללה התקיים עד לשנת הלימודים 2010-2009 דגם התנסות בהוראה שהיה מבוסס על "המודל המסורתי", לפיו המד"פ אחראי להדרכת הסטודנט, להערכתו ולהתקדמותו בסיועו של המורה המאמן. במודל זה המיקוד הוא בסטודנט ובזיקה לכיתה שבה הוא מתנסה (סלמאן עליאן, אלכסנדרה דניאל-סעד ).

זהו מחקר חלוץ, הבוחן את המניעים לבחירה בהוראה כמקצוע בחברה הערבית בישראל. מטרתו לזהות את המניעים והגורמים העיקריים המכוונים את הסטודנטים הערביים בבחירה בהוראה כמקצוע. השערת המחקר היתה, שמניעים אלה יכולים לספק מידע על אישיותם ותכונותיהם של הפונים להוראה, ולשרטט פרופיל אופייני שלהם. אוכלוסיית המחקר מנתה 280 סטודנטים בשנה א' מכל המסלולים והמגמות במכללות האקדמיות הערביות. נמצא כי המניעים הפנימיים לבחירה בהוראה כמקצוע, ובראשם התפתחות אינטלקטואלית, יצירתיות, תחושת הנאה, סיפוק ומחויבות חברתית – נתפסו כמניעים מכריעים באופן בולט יותר לעומת מניעי סטטוס חברתי- כלכלי. נמצא גם, כי המלצת ההורים ושכנוע קרוב משפחה, הם שני הגורמים המכריעים ביותר בתהליך בחירת ההוראה כמקצוע (ראיד זידאן, סלמאן עליאן, זהבה תורן)