יאנוש קורצ'אק דחה את ההצעות שקיבל מחברים לבריחה מהגטו ובחר להישאר עם חניכיו ועם חברי הצוות של בית היתומים היהודי שניהל מ-1912 ונרצח באושוויץ. מפעלו החינוכי לא נפל מגבורתו ומעמידתו המוסרית. הוא הקים וניהל שתי פנימיות ליתומים והצליח לאפשר לילדים מבתים לא מתפקדים לעבור תהליכים חינוכיים משמעותיים של צמיחה ושיפור עצמי.לדברי מחבר המאמר, תמצית מפעלו החינוכי של קורצ'אק היא הומניזציה של העולם: הפיכת העולם והאדם לטובים יותר.

בין הבקיאים בקורות חייו של יאנוש קורצ'אק, בכתביו ובפועלו החינוכי, שוררת הסכמה רחבה שהוא היה פדגוג מחונן, מקורי וייחודי, אחד המחנכים ההומניסטים הדגולים של המאה ה-20, ועם זאת אין מתייחסים אליו כאל תאורטיקן חינוכי בעל שיעור קומה. בספרות העברית ובמחקר על הגותו החינוכית ועל מורשתו ההומניסטית לא נעשה עד כה ניסיון עקיב לארגן את שיטותיו החינוכיות ואת עמדותיו בענייני חינוך – על בסיס כתביו הפדגוגיים והספרותיים – לכדי תאוריה פילוסופית-חינוכית מובחנת ומסודרת. ספר זה נועד למלא חסר זה. למרות האופי הנרטיבי המובהק של כתבי קורצ'אק, הספר מציע המשגה (קונספטואליזציה) של תורתו החינוכית – מציג בשיטתיות את השקפת עולמו ואת התאוריה החינוכית הנגזרת ממנה, מתאר את עשייתו החינוכית המרתקת ומפרש אותה. יסוד היסודות של משנתו החינוכית היא התייחסות לילד כאל אדם מלא ההולך ומתפתח כל הזמן והזכאי לכבוד אמיתי ( מרק סילברמן ) .