מאמר זה בוחן מהלך שביצעה מכללה גדולה בישראל במטרה לטפח את כשירויות ההבעה של הסטודנטים להוראה.
לפי הממצאים, בלטו בהיעדרם שני רכיבים: הוראה ישירה של מיומנויות הבעה והמשגה שלהן. ההמשגה היא המללה של התהליך, מתן שם לכשירויות ההבעה שמפתחים בכל יחידה, לדוגמה: מיזוג טקסטים, גיבוש קוהרנטי של רעיונות, ביסוס הטענה ועוד. טיפוח של כשירויות הבעה, כמו פיתוח של כל סוג של מיומנות במסגרת הלמידה, מחייב פדגוגיה שיש בה התייחסות גלויה ומפורשת לאסטרטגיות הנלמדות ולידע המטא-קוגניטיבי הרלוונטי להן.

ההרצאה מתמקדת בסוגיית הזיקה והפער בין מחקר חינוכי איכותני לפרקטיקה בשדה החינוך, אשר נחקרה במסגרת הקורס "מחקר איכותני בעבודת החינוך". הקורס זימן לסטודנטים בתכנית הכשרת אקדמאים להוראה בחינה מעמיקה וביקורתית של ההקשר החינוכי שבו הם פעלו בשדה החינוך, באמצעות היכרות והתנסות עם כלי מחקר איכותניים. בשונה מרוב המחקרים האיכותניים, הבוחנים תופעה לעומק תוך התמקדות במספר קטן של נחקרים, במחקר הנוכחי השתתפו מעל ל-500 סטודנטים, אשר למדו בקורס אצל מרצים שונים, לאורך שמונה שנות קיומו. הדיון בממצאים שופך אור על העמימות והמורכבות ששדה החינוך מזמן ומציע שינוי אופרטיבי בתכניות להכשרת המורים (יהודית וינברגר).

בסמינר הקיבוצים נפתחו בשנה האחרונה שלושה מחזורים של תכניות ייחודיות להכשרת אקדמאים להוראה. תכניות אלו שונות מהמודל המסורתי של הכשרת אקדמאים להוראה במכללה מבחינת מבנה ואופי התכנית, והן הציבו אתגר לא פשוט בפני המעורבים. אולם גם התכניות הייחודיות אינן מקשה אחת; הן נבדלות זו מזו בעיקר בשל הלמידה והתובנות שצמחו בקרב העוסקים במלאכה. ניתן להתייחס, אם כך , אל שלושה דורות של תכניות. הפעלת שלוש תכניות מיוחדות בפרק זמן כה קצר אִפשרה לסגל האקדמי במכללה למידה מכל אחת מהן, הפקת לקחים ושיפור הדרגתי של התכנית הבאה ( יהודית וינברגר, סמדר דוניצה-שמידט ריבי כרמל).

הגישה הנרטיבית בחינוך היא גישה מחקרית המתבוננת בחיים באמצעות סיפורים וצורות הבעה אישיות אחרות כדי להבין את הידע של העוסקים בחינוך, מתוך התמקדות בהתנסויותיהם ובמשמעויות המיוחסות להן (Beijaard, 2004). זו גישה אינטרדיסציפלינרית הכוללת יסודות ספרותיים, היסטוריים, פסיכולוגיים, סוציולוגיים, אנתרופולוגיים וחינוכיים הרואה בבני האדם מספרי סיפורים טבעיים על עצמם ועל זולתם, היכולים להפוך כל אירוע לנרטיב. ההנחה היסודית בבסיס השימוש בנרטיב בהכשרת מורים היא תפיסת העצמי האנושי כמספר סיפורים וכמבנה נרטיבים על עצמו ועל חייו החברתיים. המחקר נעשה במסגרת קורס גנרי בתוכנית להסבת אקדמאים להוראה במכללה גדולה במרכז הארץ. הקורס "ללמוד ולחקור: מורים חוקרים את עבודתם" מציג את אנשי החינוך כפרופסיונלים רפלקטיביים החוקרים באופן שוטף את המעשה החינוכי ( שפי, פנינה ויהודית וינברגר).