הערכת הישגים בדמות ציונים משטיחה את הלמידה, מעודדת מוטיבציות חיצוניות והשוואה חברתית. היא פוגעת באוטונומיה של הלומד ועלולה לפגוע גם בתחושת המסוגלות שלו (למפרט, 2013). במשך שתיים עשרה שנים ולאחר מכן בלימודי התואר הראשון, אנחנו מורגלים לעשות את הנדרש מאיתנו בבית הספר (שיעורי בית, עבודות, מבחנים וכולי) על מנת לרצות את המורים שלנו (ואולי את ההורים) ולעמוד בציפיות שלהם (שהפכו אולי גם לציפיות שלנו) (ורד רפאלי).

דר' ורד רפאלי מציגה את מושג חוויית ה'זרימה' של הלומד שבו מגיעים לשיאם עניין, ריכוז והנאה. חוויית הזרימה מתרחשת במצב שבו כישורי האדם תואמים את אפשרויות הפעולה. ומתקיים איזון בין הדרישות הנתפסות של הפעילות (האתגר) לבין היכולת או המיומנות הנתפסת על ידי הלומד.נשאלת השאלה באיזו מידה חוויות של זרימה מתרחשות בבית הספר? מחקרים שנערכו בארה"ב ובאנגליה מצאו שחוויות אלה נדירות למדי בקרב תלמידים בבתי ספר (Csikszentmihalyi & Larson, 1984; Lumby, 2011). גישת הלמידה הנפוצה בבית ספר היא ברובה פאסיבית, אינדיווידואלית, וכרוכה בפעילות המכוונת על ידי המורה, בעיקר, תוך כדי הוראה פרונטלית ( ורד רפאלי)