חקר המוח וחינוך חולקים בינהם תחומי עניין משותפים הנוגעים לנושאים מרכזיים בחינוך ולמידה. למרות נושאי העניין המשותפים, אין עדיין בנמצא שיתוף פעולה פורה בין התחומים ולעיתים נדמה שלא ניתן לגשר על הפער ביניהם. שני תחומי הדעת מפותחים, לכל אחד יש את הפילוסופיה, השיטות, הנחות היסוד, ההדגשים והשפה הייחודית לו. ובהעדר שפה משותפת, הנשענת על ידע משותף, התקשורת קשה. בהיות שני תחומי הדעת מפותחים ומקיפים, לא ניתן לצמצם אף אחד מהם למשנהו. שהרי המורה הטוב ביותר אינו בהכרח חוקר המוח הטוב ביותר, וחשוב יותר, חוקר המוח הטוב ביותר אינו בהכרח המורה הטוב ביותר. מה אם כן יכול להיות היחס בין התחומים, ואיך ניתן ליצור נירו-פדגוגיה? (אהוד נורי, יעל עדיני, אבי קרני).

בפרק הקודם סיכמנו: נוירונים עובדים בקבוצות (רשתות נוירונים) המקושרות בינהן בקשרים אסוציאטיביים היוצרים את מפת הידע והכישורים של האדם. על מנת שמורה יוכל באופן מודע לתכנן יצירת קבוצות נוירונים כאלה המחוברות זו לזו חשוב לדעת איך נוצרים יצוגי הידע במוח? מה הכללים לקישור ומה הכללים להפרדה בין קבוצות נוירונים? על כך בפרק שלפניכם.כיצד משתנה המוח? כיצד מתחברים בינהם הנוירונים?מוח האדם, כמו מוחם של בעלי חיים אחרים, בנוי ללמידה עצמאית מהתנסות. למידה במוח פרושה יצירת קישוריות בין תאי המוח שמאפשרת או מונעת זרימת חומרים כימיים בינהם. במוח קיים חוק למידה פשוט ליצירת קישוריות סלקטיבית במוח: אם שני תאים או שתי אוכלוסיות נוירונים פועלים בסמיכות בזמן – נוצר ומתחזק בינהם הקשר. לעומת זאת ולא פחות חשוב, אם שתי אוכלוסיות נוירונים אינן פעילות בסמיכות זמן – הקשר הפיזי בינהן נחלש. ככל שהקשרים ברשת נוירונים חזקים יותר, הזכרון המופעל בעת פעילותם – חזק יותר, והביצועים מהירים ויעילים יותר (יעל עדיני, אהוד נורי, אבי קרני).

מדעי חקר המוח – שדה ידע שהתפתחותו הולכת וצוברת תאוצה בעשורים האחרונים, מאפשרים הצצה רבת ערך למתרחש במוח האדם הלומד והזוכר, והבנה מקרוב של מנגנוני הלמידה האוטומטיים המובנים במוחנו. מידע זה עשוי לתרום תרומה ממשית, יישומית, לפיתוח והערכה של שיטות הוראה יעילות בכתה, לצד פיתוח וייעול שיטות למידה עצמית. למידה במוח ובכיתה דורשת חזרות והפסקות, לאורך תקופת זמן, בהקשרים שונים. במקביל, למידה במוח תלויה באופן קריטי בטיב הקלט שמקבל התלמיד מהמורה ומהסביבה, כמו גם בזמן ובתזמון בו הקלט מתקבל. ההקשר של הלמידה, סדר ההצגה, והתזמון בין הקלטים השונים המוצגים לתלמיד משפיעים כולם על הלמידה והופכים את ההוראה לאומנות פיתוח המוח. במאמרים קודמים דנו ברציונל העומד בבסיס הדרישה לחזרות וזמן כתנאים הכרחיים ללמידה ( הד החינוך, נורי ואחרים 2009, מס"ע עדיני ואחרים 2011) במאמרים הבאים נרחיב את היריעה ונכלול תחילתה של התייחסות מכלילה לנושאי הקלט ללמידה, ה"חומר" אותו מציג המורה לתלמיד בעת השעור והתרגול: מה, מתי ובאיזה קצב יש להציג גרויים שונים ללומד ( יעל עדיני, אהוד נורי, אבי קרני ).

המוח בנוי ללמידה עצמאית, על פי כללים בסיסיים ברורים: חזרות, מרווחות בזמן, לאורך זמן, בהקשרים שונים, ובשיתוף עם המערכת הרגשית והגופנית. למידה במוח פרושה בניה והרחבה של רשתות דרכים וחיבורים הקיימים במוח התלמיד ולכן מוח התלמיד אינו יוצר העתק של מוח המורה, אלא מרחיב, מקשר, מפתח ומתפתח מנקודות הנמצאות על המפה המנטאלית של התלמיד. תהליך הלמידה במוח אינו מסתמך על הימצאותו של מורה אלה נעזר בו, ותנאי הקבלה החשוב לשמירה בזיכרון – חזרות – יגרום לכל קלט חוזר – מילולי או לא מילולי (דוגמה אישית) לעצב את המוח ולהישמר בו – ובתנאי שחזר על עצמו מספר מספיק של פעמים. ההכרח הביולוגי בחזרות, בהקשרים שונים, לאורך זמן, לצד משך הזמן המוגבל העומד לרשות המלמדים והלומדים, דורשים הגדרה מראש של מטרות הלמידה, ובחירה מושכלת על מה רוצים לחזור. אחריות וזכות גדולה זו מוטלת על המחנכים והמורים, ושיתוף פעולה נירו-פדגוגי, יכול לסייע במלאכה חשובה זו. ידע, והכרות של חוקי הלמידה במוח הביולוגי, יכולים להתוות את קווי המתאר ללמידה אפקטיבית ויעילה, ובינותם חייבים להישמר האוטונומיה, הידע והיצירתיות של המחנכים לבצע את אומנותם (יעל עדיני, אהוד נורי, אבי קרני, ותמי קר).

חקר המוח עוסק בתחומים רבים המשיקים לשאלות פדגוגיות בסיסיות, אך מפתיע לגלות שעד כה לא נעשה שימוש שיטתי בממצאיו הרלוונטיים בחשיבה ובמעשה החינוכיים, והפער בין התחומים – חקר המוח וחינוך – נותר עמוק ולא מגושר. במאמר זה אנו מבקשים המחברים להתמודד עם אתגר השיח שבין החינוך למדע בכלל ולמדע המוח בפרט ולהמחיש את הרלוונטיות של חקר המוח להתגבשותו של תחום חדש – נוירו־פדגוגיה. הם מדגימים את הרלוונטיות של חקר המוח לחינוך באמצעות התמקדות בבחינת תקפותה המדעית של מטפורת המְכָל – מטפורה המכוונת במידה רבה מאוד את החשיבה והעשייה הפדגוגיות. המאמר בוחן את תקפותה של מטפורה מכוננת זו על בסיס ממצאים מחקר המוח ומצביע על הצורך ליצור שפה חינוכית חדשה התואמת למבנה המוח. לדעתם, הכללת ידע מתחום מדעי המוח במסגרת השיח הפדגוגי יכולה להוות בסיס לקבלת החלטות מושכלת בתחום החינוך ( אהוד נורי , יעל עדיני , אבי קרני) .