ג'יי הורוויץ
מיון:
130 פריטים
פריטים מ- 41 ל-60
  • לינק

    ג'יי הורוויץ מתייחס לסוגיה של החלפת המורה במכונת הוראה: "בעולם התקשוב החינוכי מרבים לצטט אמירה של ארתור קלארק משנת 1980: כל מורה שניתן להחליף במכונה ראוי שיוחלף. (באנגלית זה נשמע טוב יותר: Any teacher who can be replaced by a machine should be.) על אף הפעמים הרבות שבהן האמירה הזאת מצוטטת, קיים ויכוח בנוגע לכוונה שלה. האם היא נאמרה כביקורת כלפי מורים שהם בעצם מיותרים, ולכן הכסף שהולך למשכורות שלהם מבוזבז? או אולי כוונתה היא להדגיש שמורים צריכים לעסוק רק בענייני חינוך של ממש, וכל דבר אחר (מבחנים וציונים, למשל) ראוי שייעשה על ידי מכונות?"

  • לינק

    כמה תובנות מעניינות שמביא ג'יי הורוויץ במאמרון חדש שלו על מבחנים וסטנדרטים בעולם . "פרופסור לארי קובן כותב שהסטנדרטים החדשים, והמבחנים שאמורים להעריך אם תלמידי ארה"ב עומדים בהם, מהווים התירוץ החדש למכירת חומרה ולומדה לבתי הספר. עבור החברות שמפתחות ומוכרות את המבחנים האלה מדובר ברווחים של עשרות מיליוני דולרים. בנוסף, למבחנים האלה השפעה גדולה על יום הלימודים בבית הספר, כאשר שעות למידה יקרות מוקדשות להם, וחלק ניכר ממערך הלימודים מופנה להכנה לקראתם. יש כאן מקרה של הזנב שמכשכש בכלב, כאשר כמעט לכולם ברור שבארה"ב בתי הספר נדרשים להתאים את עצמם למבחנים במקום שהמערכת תפתח שיטות הערכה שבאמת בודקות את הלמידה שאמורה להתרחש בהם" ( ( ג'יי הורוויץ ) .

  • לינק

    במאמרון חדש שלו מעלה ג'יי הורוויץ כמה תובנות מעניינות לגבי מטרות החינוך כיום . ג'יי הורוויץ מתייחס לסידרה בת שני מאמרונים , שפרסם לפני שבוע פרופסור לארי קובן בהם הוא בוחן אחד מהשינויים המשמעותיים שעברו על מערכות חינוך בעולם המערבי – המעבר מהדגש על החינוך כאמצעי להכשרת האזרח שמסוגל לתרום לחברה אל החינוך כאמצעי לקידום המצב הכלכלי של החברה. קובן טוען שלפני 150 שנה עיקר הדגש בחינוך היה על עיצוב האדם כחלק מחברה בעלת ערכים ברורים ומוגדרים, ואילו היום עיקר הדגש עובר לקידום מטרות חברתיות/כלכליות ( ג'יי הורוויץ).

  • לינק

    ג'יי הורוויץ כותב על יוזמה חדשה של קורסרה – לערוך מפגשים פנים אל פנים של קבוצות לומדים בקורסים שלה. הצורך במפגשים כאלה כנראה עלה בעקבות מחקר שמצא שסטודנטים בקורסי MOOC שקיבלו עזרה לא מקוונת קיבלו ציונים גבוהים מאלה שלמדו דרך הרשת בלבד. כתבה חדשה של קלייטון כריסטנסן ומישל וייס שהתפרסמה בגלוב של בוסטון נותנת לנו הזדמנות נוספת לראות כיצד תופעת ה-MOOC מתרוקנת מתוכן, אבל בכל זאת ממשיכה לקבל כותרות כתופעה ייחודית שתשנה את החינוך.

  • לינק

    תובנות שמעלה ג'יי הורוויץ במאמרון חדש שלו לגבי קריאה והבנה של טקסטים דיגיטליים. שאלת הפער בהבנה בין טקסט מודפס לבין טקסט דיגיטאלי היא היבט נוסף של הוויכוח סביב השאלה האם הסביבה הדיגיטאלית (ובמיוחד האינטרנטית) פוגעת ביכולת שלנו לקרוא טקסטים ארוכים (או אקדמיים). . וילינגהם מציין שמחקרים דווקא מראים שההבנה בעקבות קריאת טקסטים לימודיים דיגיטאליים איננה שונה מזאת של קריאת טקסטים. צריך להיות לנו ברור שהציפייה שנוכל לזרוק תלמידים לתוך ים הדיגיטאליות ולצפות שהם יוכלו לשחות בו איננה מציאותית.

  • לינק

    ג'יי הורוויץ משתף את הקוראים בתובנות של פרופסור יונג ז'או. "לפני מספר ימים יונג ז'או, חוקר חינוכי מאד מוערך, פרסם את החלק החמישי והאחרון של סידרת מאמרונים על הבעיות שבהסתמכות על מבחני PISA, סידרה שהוא פתח בה חודש לפני-כן. ז'או, פרופסור בפקולטה לחינוך באוניברסיטה של אורגון, גדל בסין, ונמצא בארה"ב מעל 25 שנים. סידרת המאמרונים שהוא פרסם מבוססת על ספר חדש שלו שיראה אור רק בעוד מספר חודשים "Who's Afraid of the Big Bad Dragon: Why China Has the Best (and Worst) Education System in the World".

  • לינק

    מאמר עתיר תובנות של ג'יי הורוויץ. "למרבה הצער, היום יותר ויותר הלמידה הבית ספרית מאמצת את השיטות שפותחו עבור ה-eTraining, ואת הנחות היסוד שלו. אם המטרה היא יעילות, סביר להניח שהשיטות האלו, והעקרונות שעליהם השיטות מבוססות, תקפים. וכאשר לא מבחינים בין ה-training לבין ה-learning, קל, ואולי אפילו כדאי, לשלב את שיטות ה-training לתוך ה-learning. ( ג'יי הורוויץ).

  • לינק

    תובנות מעניינות של ג'יי הורוויץ , מטובי המומחים בישראל לתקשוב חינוכי . "באתר נענע צפיתי בכתבה מסוף השבוע על תקשוב בתי הספר בישראל ששודרה בערוץ 10. למוד ניסיון מכתבות קודמות בערוץ בנושא החינוך, לא היו לי ציפיות רבות. אבל דווקא העובדה שהכתבה היתה בת 13 דקות עוררה בי התקווה שאראה משהו רציני יותר מאשר הביקורת הצפויה – חזרה נדושה על כך שכלים דיגיטאליים יקרים אינם משנים דבר בחינוך, ולכן מדובר בבזבוז כסף אדיר. אבל תקווה לחוד ומעשה לחוד – בסופו של דבר היו אלה 13 דקות של קלישאות, שבמידה רבה סתרו אלה את אלה." (ג'יי הורוויץ).

  • לינק

    ג'יי הורוויץ מציין שההתלהבות הגדולה מיכולתם של קורסי MOOC לחולל שינוי בהשכלה הגבוהה דעכה אך עדיין יש רבים הסבורים שהם מהווים פתרון זול וזמין לאוכלוסיות שאינן יכולות לשלם את המחירים הגבוהים של ההשכלה היום. ג'יי גם מסתייג מהמשמעות החדשה שניתנת לאחרונה לקורסי MOOC על ידי אוניברסיטת הרווארד המתכוונת לפתוח עבור בוגריה קורסי MOOC אקסקלוסיביים. דבר זה, על פי דבריו, מנוגד לעצם הגדרתם של קורסי MOOC שפירושם הוא קורסים מקוונים פתוחים וגדולים. זמינות הקורסים לכולם הוא אחד העקרונות המרכזיים של רעיון ה-MOOC, אבל הרעיון הולך לאיבוד כאשר מציעים קורסים רק לבוגרים.

  • לינק

    מאמרון מאיר עיניים ועתיר תובנות של ג'יי הורויץ. "אחרי הכישלון החרוץ של חלוקת מכשירי iPad לכלל התלמידים במחוז של לוס אנג'לס, לא צריך להיות ידען גדול בענייני חינוך כדי להבין שמחוזות אחרים ייזהרו מאד לפני שהם יאמצו תכנית דומה. , הכישלון שבחלוקת מכשירי ה-iPad בלוס אנג'לס מתגמד לעומת הכשלון החינוכי שבא לביטוי בהמשך האחיזה בתפיסה כזאת.

  • לינק

    ג'יי הורוויץ מתייחס במאמרון שלו למחקר חדש שנערך בארה"ב לגבי למידה של סטודנטים עם מחשבים ניידים לעומת עט ומחברת. "המסקנה של עורכות המחקר די ברורה – סטודנטים העסוקים במחשבים הניידים שלהם בשעת הרצאה קולטים/זוכרים הרבה פחות מאשר אלה שיושבים בשיעור עם עט ומחברת. זאת ועוד: מתברר אפילו שהריכוז של סטודנטים שנמצאים בקרבת מקום של סטודנטים שהם עסוקים במחשבים ניידים נפגע".

  • לינק

    ג'יי הורוויץ כותב על השיקולים חינוכיים הנוגעים החלטת מחוז החינוך של לוס אנג'לס להקציב 30 מיליון דולר לרכישת מכשירי iPad לכל התלמידים של 47 בתי ספר במחוז. מדובר בשלב הראשון של פרויקט שבסופו של התהליך אמור לספק מכשירי טאבלט ל-655,000 תלמידים בבתי הספר בלוס אנג'לס. פרופסור לארי קובן , מומחה לשינוי בחינוך , טוען כי במשפט כי לא הגיוני להקציב כסף רב כל כך לפרויקט שהישגיו בכלל אינם בטוחים.

  • תקציר

    כותב ג'יי הורוויץ על תופעת ה Mooc : התמונה שמצטיירת איננה של מהפכה חינוכית ולא של הרס החינוך, אלא של משהו הרבה יותר בנאלי. לאחרונה, על אף העובדה שההתלהבות (לפחות בעיתונות) עדיין גדולה, יש סימנים שהגופים שמשווקים קורסי MOOC מעצבים את עצמם מחדש, ועכשיו הם בסך הכול מערכות לניהול הלמידה. הבעיה היא שיש כבר רבים כאלה, ואם זה כל מה שיוצא מהבטחת ה-MOOC העיתונות תצטרך לחפש תופעה חדשה שעליה היא תוכל להרעיף כותרות" ( ג'יי הורוויץ).

  • לינק

    ג'יי הורוויץ דן בשאלה האם הגורם המרכזי בפיתוח ובשגשוג קורסים של למידה מקוונת הוא הרצון להעצים את הלמידה וליצור חוויה שונה מן המקובל או שהגורם המרכזי הוא הרצון לחסוך כסף. בהקשר זה הוא דן בסקירה שערך גוף קנדי שעוסק בלמידה מרחוק, על מחקרים שבחנו אם וכיצד הלמידה המקוונת תורמת לחסכון כספי. אפשר להגיד שעל אף העובדה שבמשך העשור האחרון מוסדות להשכלה גבוהה אימצו קורסים מקוונים בצורה די מאסיבית, עדיין רחוק מלהיות ברור אם הקורסים האלה משיגים את המטרות שמציבים להם. יתרה מזאת, עדיין אין תמימות דעים בנוגע למטרות האלו. יש עדיין מי שמקווה שהקורסים יקדמו למידה אחרת ולא רק חסכון כספי.

  • לינק

    תובנות מעניינות של ג'יי הורוויץ לגבי מהפיכת "הכיתה ההפוכה" וההוראה של מורים. ג'יי הורוויץ מתייחס למאמרון של שלי רייט, מורה קנדית שאימצה את הכיתה ההפוכה, ואחרי תקופה של ניסיון החליטה לנטוש אותה. יש גם התייחסות למאמרון החדש בבלוג המרתק של המורה והמחנך אביב צמח בו הוא מתאר את הניסיון שלו בהפיכת הכיתה ( ג'יי הורוויץ) .

  • לינק

    ג'יי הורוויץ הביא לתשומת לבנו את ההשלכות של מעבר בתי הספר בארה"ב מהצטיידות מחשבים להצטיידות בטאבלטים. " בתי הספר מתקשים להבין שמכשירי טבלט אינם סתם מחשבים קטנים שאפשר להחזיק בידיים, אלא משהו שונה מאד מהמכשירים שלפני לא יותר מדי שנים הוכנסו למעבדות מחשבים שאליהן גם נשלחו התלמידים. להבדיל מהמחשבים שבמעבדות המחשבים, הטבלטים באמת נועדים לשימוש אישי, ומזמינים התאמה אישית. הבעיה היא שההבדל הזה איננו מנוצל. במקום זה, בתי הספר מצפים שהטבלטים ימלאו את אותו התפקיד שהמחשבים מילאו במשך עשרים השנים" ( ג'יי הורוויץ) .

  • לינק

    ג'יי הוורוויץ מעיר את תשומת לבנו לעובדה כי שיטות הוראה חדשניות ללמידה פעילה היו קיימות לפני עידן התקשוב החינוכי ולפני ההצהרות על עידן "כישורי המאה ה21 " וכי מורים בישראל ובעולם יכלו לבטא חדשנות פדגוגית גם בהיעדר סביבות מתוקשבות כפי שאנו מכירים כיום. כותב ג'יי הורוויץ במאמרון שלו :" עלינו להבין שהתקשוב איננו תוספת שמביאים לכיתה כדי לעורר עניין, או כדי לייעל את ההוראה. הוא פשוט חלק אינטגראלי מחיינו ומחיי התלמיד. לפני יותר משישים שנה המורה ז'קו ניצל את מלוא האמצעים שסבבו אותו כדי להחיות את תהליך הלמידה אצל תלמידיו. היום התקשוב הוא אחד האמצעים המרכזיים שעומדים לרשותנו.

  • לינק

    הבעיה איננה שבעידן שבו אמצעים דיגיטאליים רבים ומגוונים זמינים לכולם מערכות החינוך ממשיכות להעמיד ספרי לימוד במרכז תהליך ה-"למידה". הבעיה יסודית יותר: כל עוד תפקיד התלמיד מוגדר כרכישת המידע שמופיע בספרי הלימוד, ספרי הלימוד הם האמצעי הטוב (וההגיוני) ביותר להשיג את המטרה. ספר לימוד אינו מעודד למידה מעמיקה אלא אימון ותרגול ( ג'יי הורוויץ)

  • לינק

    ג'יי הורוויץ מציע לנו זווית ראייה נוספת על למידה ותקשוב חינוכי , כלומר , תפיסה בריאה ורצויה של התקשוב החינוכי. כותב ג'יי הורוויץ: "כותבי המסמך דואגים שתוך כדי אימוץ התקשוב על מנת לקדם מטרות לימודיות קולו של הלומד לא יישמע. בגלל זה, הם מונים מספר "זכויות" שחשוב להכיר בהן "( ג'יי הורוויץ ) .

  • לינק

    ג'יי הורוויץ מתייחס בבלוג המרתק שלו השנה למהלך בראשית 2013 ע"י McGraw-Hill, מו"ל מאד חשוב בתחום ספרי הלימוד, אשר חשף ספר לימוד דיגיטאלי חדש כותב ג'יי במאמרון שלו : "מתברר שהרצון שלי להתגבר על הליניאריות של הספר איננו בדיוק תואם את הכוונה של המו"ל" ( ג'יי הורוויץ ) .

שימו לב! ניתן לחזור לתוצאות החיפוש האחרון מכל עמוד באתר בלחיצה על הכפתור בצד ימין