מחברי המאמר זיהו ארבע תפיסות קוגניטיביות היררכיות של תפקיד המורה: "המורה המסביר", "המורה המתווך", "המורה המנחה" ו"המורה מהנדס הלמידה". מהשוואה כמותית שבין המצב לפני הוראת הפרקטיקה "פירוק בעיה" ובין המצב אחריה, עולה כי לאחר הוראת הפרקטיקה בתוכנית ההתערבות הציגו פרחי ההוראה תפיסות הממוקדות יותר בתלמידים ובתהליך הלמידה. לפיכך, נראה כי הפרקטיקה עשויה לשמש אמצעי להתפתחות תפיסת תפקיד המורה וכלי לתרגום הלכה למעשה של תפיסות לעשייה בכיתה.