מורים והוראה

במחקר זה נותח מאמץ קולבורטיבי של כמה גופים להתמודד עם דרכים נכונות לתמיכה במורים מתחילים ולחיזוק התפתחותם המקצועית. התוכנית מבוססת על רשת קהילייתית של בתי ספר הפועלים לשיפור ההוראה בדגם המכונה "בניית רשת להוראה אפקטיבית" (BTEN). במקרה הנדון כאן מדובר בתוכנית שמטרתה שיפור יכולות התמיכה של בתי הספר, מנהלים ומורים, במורים מתחילים. הרשת עבדה שלוש שנים במאמץ להשיג את השיפור המצופה. תוצר מרכזי של העבודה היה פיתוח תהליך משוב למורים מתחילים שהופעל בבתי ספר שונים. התוכנית איתרה מרכיבים מוכרים של תמיכה אפקטיבית במורים מתחילים תוך דגש על מסירה אמינה של משוב ממוקד-תוכן, איכותי ובר-הפעלה במאמץ לפתור את בעיית-העל המתמשכת של נשירת מורים. שאלות המחקר היו: א) כיצד התנהל תהליך המשוב למורים מתחילים בבתי ספר שאימצו את גישת ה-BTEN? ב) כיצד השתמשו בתי הספר במדע של שיפור ביצועים כדי לקדם, לעדן ולשלב תהליכי משוב במערכת הקיימת? (Hannan, M., Russell, J.l., Takahshi, S., & Park, S).

המאמר שואל היכן מצויות השאלות הגדולות אצל ילדים קטנים ומהם התנאים הנחוצים כדי ששאלות אלו לא ידוכאו אלא יעלו ויבואו לידי ביטוי? ובהקשר זה מתאר את תכנית "לב לדעת", שמטרתה פיתוח תנאים אלה בבית הספר: אישיותו של המורה, אופי השיח במרחב הלמידה ותכני הלמידה (משה וינשטוק).

המאמר עוסק בפחדם של המבוגרים בכלל ושל מערכת החינוך בפרט מעיסוק בשאלות האדם, פחד המנהל את חיינו החינוכיים. הוא סוקר את הדרכים שבהן אנו חוסמים את השאלות ומציג את ההצדקות שאנו נותנים לכך. הוא קורא לנו להתגבר על פחדנו ולעסוק בפילוסופיה עם ילדים (אריה קיזל).

אנו עוסקים רבות בדיון על מה בחינות מודדות, ונוטים לשכוח שמבחן הוא קודם כל אירוע מלמד ממדרגה ראשונה. בזמן מבחן הלומד נדרש לשלוף תוכן באווירה מאתגרת וזו כשלעצמה גורמת לו לזכור אותו טוב יותר. בבלוג של הניו-יורק טיימס פורסמו המלצות כיצד להגביר שימוש במבחן לצרכי למידה. החל מעידוד הלומד לבחון את עצמו ולהשתתף ב"מיני מבחני ביניים" לאורך כל תהליך הלמידה, דרך הקטנת תחושת הלחץ בזמן המבחן ועד מיסוד מפגשי "פתרון מבחן" מיד לאחריו על מנת ללמוד הלאה (אתר חברת מתודיקה).

מאמרון מפרי עטו של פרופ' חנן יניב המכוון למנחה פרויקט בסביבת PBL. "הפרויקט אותו אנו יוצרים במשותף מבוסס על תפישת למידה בשם "PBL" – למידה מבוססת בעיות. PBL היא שיטה לפיה ידע משמש כמשאב לפתרון בעיות בהן עסוק הלומד. כאשר הידע משמש כמשאב, בהנחה שהבעיה בה עסוק הלומד אמנם משמעותית עבורו, תהליך הלמידה מגרה יותר, מעניין יותר ורלוונטי יותר לצרכיו של הלומד" (חנן יניב).

מטרת המחקר המוצג במאמר הייתה לבחון מסוגלות-עצמית, הנעה, יכולות של כיול ידע תוכן (knowledge calibration) ותפיסות של חקר בקרב מורים למדעים במהלך לימודים במסגרת תוכנית התפתחות מקצועית חד-שנתית למורים למדעים (כאן: ביולוגיה ומדעי כדור הארץ). בתוכנית למדו המורים בהובלת מדען שהיה המלווה המקצועי של התוכנית בדגם של שולייתיות קוגניטיבית. החוקרים ביקשו לבחון אם תוכנית כזו משנה מאפיינים קוגניטיביים ולא-קוגניטיביים של התפתחות מקצועית של מורים (Peters-Burton, E.E., Merz, S.A., Ramirez, E.M., & Saroughi, M).

המטרה של מטא-אנליזה זו היא לבחון את היכולת של סביבות למידה מקוונות לסייע לקידום המאפיינים הקריטיים של התפתחות מקצועית של מורים שזוהו על ידי דסימון (Desimone, 2009) כמיקוד בתוכן (content focus), למידה פעילה (active learning), קוהרנטיות (coherence), משך הזמן (duration) והשתתפות קולקטיבית (collective participation). ניתוח של 20 מחקרים אמפיריים ביקש לחשוף את מטרת המחקר, המתודולוגיות שבהן השתמשו, והממצאים העיקריים. מחקרים רבים ציינו את היכולת של סביבה מקוונת לערב את המורים בלמידה פעילה, בהשתתפות קולקטיבית ובפעילויות למידה ממוקדות תוכן (Surrette, Timothy N.; Johnson, Carla C. , 2015).

חיזוק איכות ההוראה נחשב לגורם מכריע בהפחתת בעיות התנהגותיות של תלמידים ובשיפור הישגיהם האקדמיים (Kyriakides et al., 2009). איכות ההוראה של מורים מתחילים נמוכה לרוב מזו של מורים מנוסים והם עומדים בפני קשיים שתועדו רבות בספרות המחקרית. פחות ידוע כיצד איכות ההוראה של מורים מתחילים מתפתחת לאורך זמן. מידע כזה עשוי להוות כלי להכוונת ההדרכה והתמיכה בידי חונכים ומכשירי מורים. מטרות המחקר המוצג במאמר זה היו לחקור שונות, השתנות והשפעות של גורמים אישיים והקשריים (במיוחד תוכניות קליטה) על איכות ההוראה של מורים מתחילים בשלוש שנות ההוראה שלהם על פי תפיסות התלמידים את ההוראה (Maulana, R., Helms-Lorenz, M., Van de Grift, V).

קבלת רישיון הוראה בישראל מותנית בעמידה בדרישות הערכה מסכמת הנערכת בתום השנה הראשונה של המורים החדשים בתפקידם, המכונה שנת ההתמחות. המחקר הנוכחי התמקד בחקר תהליכי ההערכה המסכמת של מתמחים בהוראה במסגרת הבית ספרית ובמסגרת הגן. במחקר נדגמו בדגימה שיטתית אקראית גיליונות הערכה מסכמת של 613 מתמחים במסגרות החינוך הרגיל, שסיימו את הליך ההתמחות בהצלחה בשנת תשס"ט והיו זכאים לקבלת רישיון לעיסוק במקצוע ההוראה. מסקנות המחקר עשויות לסייע במתן משוב למתכנני המהלך הבא בהערכת המתמחים ובשיפור הכלי החדש העומד להיות מוטמע במערכת החינוך בישראל (דיצה משכית, ציפי ליבמן, הילה אקרמן־אשר).

עניינו של המחקר הנוכחי הוא לבדוק את התפיסה הערכית ואת נורמות ההתנהגות האתיות־מקצועיות של מורים בישראל. המחקר מציג מודל חדש: "ערכים מותנים כמעצבי ערכים מקצועיים של מורים". נמצא כי המורים בישראל מאמינים שהערכים המקצועיים שעליהם הם מבססים את עבודתם מותנים בתפיסתם האישית את הערכים המקצועיים, בתפיסת הערכים המקצועיים על ידי החברה הסובבת אותם ובתפיסת הערכים האוניברסלית המקובלת בעולם המערבי. המאמר מדווח על מחקר, שמטרתו לבחון אמפירית את המודל. הגישה המתודולוגית העיקרית במחקר הייתה תורת השטחות (Facet Theory), אם כי נעשו כמה עיבודים בסטטיסטיקה קונבנציונלית (יעל פישר).

מחנכים משתמשים זה זמן רב בתמריצים חיצוניים או במגבלות הכוללים את ההבטחה לתגמול או את הציפייה להערכה כדי להניע תלמידים. בעוד שתמריצים חיצוניים מסייעים, בפועל, להבטיח שעבודה תתבצע ותיעשה בזמן, יש להפעיל זהירות כאשר יצירתיות מונחת על כף המאזניים. במצבי הוראה ולמידה שבהם קיימת תשובה אחת "נכונה" ודרך טובה ביותר אחת לפתרון, תמריצים חיצוניים עשויים להיות יעילים ביותר. אולם, כאשר מוצגות בפני תלמידים פעילויות ובעיות פתוחות יותר, נמצא כי אותם תמריצים חיצוניים הורסים את ההנעה הפנימית והיצירתיות של תלמידים מערביים (Beth A. Hennessey, 2015).

סקירה זו מתארת ומנתחת תהליכי הערכת מורים וגננות בעולם ודנה בהם באופן ביקורתי. לאחר הצגת רקע כללי על תהליכי ההערכה, הסקירה מביאה ממצאים עדכניים ממדינות שונות בעולם המפותח בנוגע לשימוש בכלי הערכה שונים ולתפיסות המורים ביחס אליהם. בנוסף, הסקירה מעלה לדיון שאלות הנוגעות לקיומם ולטיבם של קריטריונים להערכת מורים, להכשרת מעריכים, להשפעה שיש לאוטונומיה בית-ספרית על תהליך ההערכה, ולגורמים נוספים המעצבים את סוג ההערכה והיקפה, בעיקר השלב המקצועי בו נמצא המורה וסיווג רמת בית הספר. לבסוף, הסקירה בוחנת את השאלה האם מודל הערכה הקושר בין הערכה לפיתוח מקצועי הינו עדיף על זה המחבר בין הערכה לקבלת החלטות אישיות בנוגע למורה הספציפי (דניאל שפרלינג).

המטרה של מחקר זה היא לנתח את הידע הטכנולוגי, הפדגוגי והתוכני הדרוש למורים בחינוך היסודי כדי לשלב טכנולוגיות מידע ותקשורת (Information and Communication Technologies – ICTs) בהוראה. התוצאות החשובות הראו כי למורים יש ידע רב יותר בתחומי הפדגוגיה והתוכן מאשר בטכנולוגיה, אשר משמעותו היא שרמת הידע הטכנולוגי שלהם אינה מספיקה כדי לשלב ICTs במשימות ההוראה שלהם (Roig-Vila, Rosabel; Mengual-Andres, Santiago; Quinto-Medrano, Patricia, 2015).

התנהגות מחדשת ניתנת לתיאור כתהליך שבו רעיונות חדשים מוכללים, נוצרים, מפותחים, מיושמים, מקודמים, זוכים בהכרה ומותאמים ע"י עובדים לטובת שיפור תפקודם בארגון. סיבות שונות, כמו שינויים חברתיים וטכנולוגיים מהירים, מדגישים את הצורך בהתנהגות מחדשת של עובדים ובמיוחד של מורים. עם זאת, רק מחקר מועט נעשה לבחינת התנהגות מחדשת של מורים ולהבנת הגורמים המשפיעים עליה ובמה חשיבותה. בסקירה זו נכללו 37 מאמרים. בצד הסקירה יש המלצות למחקר עתידי והשתמעויות מעשיות.

המאמר מתמקד ביכולות מורים כגורם עיקרי המשפיע על למידת תלמידים. בסופו של דבר, כל הניסיונות לשפר את החינוך מתכנסים במורה ובאיכות עבודתו/ה עם התלמידים. המורים יכולים להבנות את סוג סביבת הלמידה אשר תקדם או תעכב למידה באמצעות שיטות ההוראה, התקשורת וניהול הכיתה שלהם. מטרת המאמר היא לנתח את ספרות המחקר אודות יעילות חינוכית על מנת לברור את יכולות המורים החשובות ביותר הקשורות להישגי תלמידים (Peklaj, Cirila, 2015).

מחקר זה השתמש בגישה רב-תיאורטית כדי לבחון את הקשרים בין מדיניות מוסדית לגבי הערכת הפדגוגיה של אנשי סגל לבין שימוש של אנשי סגל בפרקטיקות של הערכה ממוקדת לומד (learner-centred assessment) בכיתות שלהם לתואר ראשון בארה"ב. המחברים מצאו ראיות חזקות לכך שלא היה זה מספר השיטות אלא סוגי השיטות שבהן השתמשו מוסדות כדי להעריך הוראה אשר קושרו באופן מובהק למידה שבה חברי סגל השתמשו בפרקטיקות של הערכה ממוקדת לומד בקורסים שלהם לתואר ראשון (Myers, Carrie B; Myers, Scott M; Stewart, Tammy; Nynas, Suzette, 2015).

בפרוס שנת הלימודים החדשה מציע יורם אורעד 15 עצות מועילות ויקרות ערך לקהילת המורים והגננות. "כמי שהיה בעברו מורה במסגרות שונות במשך למעלה משלושים שנה – במיוחד בחטיבות ביניים ובתיכון, אני רוצה להעז להציע כמה עצות שנבעו בעיקר מנסיוני כמורה אבל גם מספרות חינוכית מוכחת – מחקרית ואחרת, ששכנעה אותי. כמובן שאין לתפוס את העצות האלה ככללי ברזל. ממש לא. אני מציע שכל מורה יבחן אותן ויבדוק האם הן באמת טובות, האם הן באמת מועילות, האם הן מתאימות לו, האם הן רלוונטיות לעבודתו" (יורם אורעד).

מאמר זה בוחן מהו בית ספר שבנוי לצרכים העכשוויים של תלמידיו. יש לברר מהם אותם צרכים, אבל בכל מקרה, בית ספר זה יהיה שונה בוודאי בתכלית מאלה המוכרים לנו כיום. המורים ה"ממוצעים" בַמערכת התחנכו ולימדו בדפוס פרונטלי: הם אנשי מקצוע בתחום דעת, ואת הידע שברשותם הם "מעבירים" לתלמידים. מורים אלה למדו מעט מאוד כיצד לעסוק בסוגיות מתחומי הרגש והחוויה. חלק קטן מהם יודעים את המלאכה בזכות ניסיונם וכישוריהם האישיים, אבל מרביתם אינם מכניסים את היד לאש השורפת הזאת. התלמידים של היום, שנולדו למציאות מורכבת מאוד, נאלצים להתמודד עם הקשיים בעצמם או בעזרת גורמים מזדמנים, ובהם ההורים. מעטים הם ההורים שיודעים כיצד לטפל נכון בבעיות של ילדיהם (אברהם פרנק).

בהתייחסו למאמרון "למה כיסוי התוכן של חומר הלימודים מיותר: גילוי דעת!" מאת אנדרו מילר (Andrew K. Miller), כותב יורם אורעד בבלוג שלו כי: "החזון שמילר מציג במאמרונו איננו חדש אבל כבר שנים רבות רבים מאתנו מייחלים להתגשמותו והוא מתעכב. מורים רבים וטובים היו מצטרפים אל החזון. מחוייבות ללמידה עמוקה וקביעת סדרי עדיפויות על פי צרכי התלמידים וקבלת החלטות תוך התכוונות אליהם, הינם אבני יסוד בחינוך. מילר גם מביע רצון לשלב למידה שמעבר למבחן, שאולי היינו קוראים לה בשם למידה משמעותית, וזאת בלי לזנוח כליל את הצורך במבחנים ובהיבחנות התלמידים בהם. בכך הוא מפגין אחריות משום שהתקוממות נגד המערכת כולה ובנייתה מחדש באופן שונה לחלוטין אינה מעשית במיוחד, ואף עלולה להזיק לתלמידים, שאליהם אנו מכוונים ללמד ולחנך" (יורם אורעד).

מאז הופעת המושג ידע תוכן פדגוגי (Shulman, 1986) (CPK) הוא אומץ ע"י חוקרים שונים במחקרים תיאורטיים ואמפיריים. בשנים האחרונות פותחו כלים למדידת חשיבת מורים במחקרים שהובילו לאישור אמפירי של טענת שולמן שידע תוכן פדגוגי הוא בעל חשיבות מרכזית להוראה איכותית וללמידת תלמידים (Baumert, et al., 2010 Kunter et al., 2013). המחקר המוצג במאמר מציג סקירה של 85 מחקרי התערבות שעסקו בנושא הנדון (Evens, M., Elen, J., & Depaepe, F).