מורים והוראה

הפיכתה של ההערכה האלטרנטיבית, ל"להיט" בקנה מידה עולמי גורמת לעתים להיסחפות יתר אחרי יתרונותיה, מבלי לבחון לעומק את המשמעות הרחבה שלה, ובכלל זה, הבעייתיות הטמונה בה. הראיון עם ד"ר מנוחה בירנבוים, מתמקד בבעייתיות דווקא, ולא על-מנת להרתיע מהשימוש בהערכה אלטרנטיבית, אלא כדי להביא בחשבון את הקשיים הטמונים בה. שתי הבעיות המרכזיות, כפי שמגדירה זאת ד"ר בירנבוים, הן: א. איכות ההערכה (הנמדדת במידת האובייקטיביות שלה) ב. קשר בין ההערכה לדרכי הוראה.

מחקר זה עסק באי שוויונים אלגבריים. במחקר נבדקו: א. דרכי חשיבה של תלמידים, טעויות שכיחות ומקורותיהן בנושא אי שוויונים. ב. ידע פדגוגי תוכני של מורים על דרכי חשיבה נכונות ושגויות של תלמידים בנושא אי שוויונים. ג. אופן ההתייחסות של מורים לשגיאות בתהליך ההוראה של אי שוויונים. הממצאים במחקר זה מצביעים על התאמה בין הדרכים הנכונות בהן פתרו תלמידים אי שוויונים לבין הדרכים שמורים ציינו כי תלמידים פותרים אי שוויונים אלו. לעומת זאת, בדיווח על שגיאות של תלמידים לא נמצא מתאם בין שכיחות השגיאות לבין התייחסות המורים אליהן. חלק גדול מהשגיאות המשמעותיות שנמצאו אצל תלמידים צוינו על ידי אחוז נמוך של מורים ולעומת זאת מורים רבים הצביעו על שגיאות שנמצאו אצל אחוז נמוך של תלמידים. גם בתכנון ההוראה על ידי שלוש המורות, לא נמצאה התייחסות ישירה לשגיאות של תלמידים (נאוה אלמוג)

מורים בביה"ס יסודי סבורים כי יש קשר חיובי בין סקרנות ליכולת קוגניטיבית ומתעלמים מסקרנות לשמה אצל ילדים בכיתה. הסקרנות מניעה אותנו לחקירת הסביבה ולגירויים חדשים. כך אנו מתפתחים יותר אינטלקטואלית. חוקרים מבחינים בין חקרנות מוגדרת לחקרנות מתפזרת, הטענה היא שכאשר אנו מציגים גירוי חדש אצל ילדים תיווצר אצלם חקרנות מוגדרת המתבטאת במיקוד בגירוי החדש ובהתנהגות של חקירה. ההשערות הספציפיות של המחקר הנוכחי היו שיימצא קשר חיובי בין מדד הסקרנות של העדפת החידוש ובין הערכת מורים. נמצא קשר בין הערכות המורים לגבי סקרנות התלמידים לבין היכולות הקוגניטיבית של התלמידים, אבל הערכות המורים לא שיקפו את מידת הסקרנות של הילדים אלא התייחסו ליכולת הקוגניטיבית של הילד (Alberti, ET. SL Witryol)

הצגת שאלות נחשבת לכלי מרכזי וחשוב בחינוך. אבל האמנם מורה שמרבה להציג לתלמידיו שאלות מקדם את הדיון בכיתה, מעודד את התלמידים להתבטא ומעורר את מחשבתם? לפי המאמר, התשובה על שאלה זו שלילית. המאמר מסביר מדוע שאלה היא אקט כוחני, כמעט אלים, שיש בו להכתיב את מהלך השיחה בדרך שמגבילה את חופש המחשבה ואת הסקרנות הטבעית של התלמידים, אפילו כאשר מדובר בשאלות פתוחות. בעשותו כך נשען המאמר על תצפיות בכיתה ועל ספרות המחקר בתחומים כמו חקירות-נגד בבתי משפט, סקרי דעת קהל, טיפול פסיכולוגי וראיונות עבודה; וכן על ניתוחים בלשניים, פילוסופיים ולוגיים של תופעת השאלה.