מדיניות פדגוגיה ותיאוריה

למידה מכישלונות היא ענין מקובל. למידה מהצלחות היא ענין נדיר . במכון ברוקדייל מלמדים אנשים להפיק לקחים מהצלחותיהם. הגישה נכנסת לעשרות בתי ספר. ראיון עם פרופסור יונה רוזנפלד , חתן פרס ישראל הראשון בעבודה סוציאלית ושרית אלנבוגן-פרנקוביץ , מומחית לסוציולוגיה חינוכית. "בשנים האחרונות אנחנו מעורבים בתכנית של למידה מהצלחות כמנוף ללמידה בית-ספרית. התכנית פותחה בשיתוף האגף לחינוך על יסודי במשרד החינוך ופועלת כיום בכשבעים בתי ספר בארץ. יש סדנאות בבתי ספר שמורים לומדים בהן כעמיתים ומפיקים ידע מתוך המעשים שלהם. פעם בשבועיים הם לומדים מתוך סיפורי ההצלחה שלהם. הסדנאות האלו מיועדות לצוות בית הספר. אנחנו לא משתתפים בהן אלא בפורום מוביל, הכולל בדרך כלל מנהל, מפקח, רכז למידה שנבחר מצוות המורים ומלווה למידה מטעמנו" ( נאוה דקל).

ניסיונות להבין את היחסים בין הוראה ללמידה נעשו בעבר. הזרם האנליטי בפילוסופיה של החינוך הצטיין בכך במיוחד. הוא ניסה ללמוד על יחסים אלה מתוך ניתוח לוגי של המושגים "למידה" ו"הוראה". המאמר שלהלן ממשיך את האנליזה, אך לא את האנליטיות; כלומר, הוא מנתח את היחסים בין הוראה ללמידה (אנליזה), אך לא על בסיס הנחת היסוד של הפילוסופיה האנליטית שלפיה ניתוח המושגים "הוראה" ו"למידה" יביא להבנה של היחסים ביניהן (אנליטיות). המאמר שלהלן חושף ומנסח שני טיעונים מנוגדים בנוגע ליחס שבין הוראה ללמידה. על פי הטיעון הראשון, יש לגזור את ההוראה מן הלמידה, או ליתר דיוק – לבסס את מטרות ההוראה על תאוריות קוגניטיביות שיש להן השלכה ישירה על הלמידה; על פי הטיעון השני, יש לגזור את הלמידה מן ההוראה, או ליתר דיוק – לבסס את מחקר הלמידה על הנחיות הנובעות ממטרות ההוראה. הטיעון השלישי, המסכם, גורס שבין ההוראה ללמידה יש יחסים מעגליים שיש בהם "מידה של הונאה עצמית" ותועלת הדדית. המאמר חותם בהשתמעות של "האנליזה" לעמדות ביחס לתכניות לימודים ( יורם הרפז).

מאמר זה בא להציג את ה"סיפור" של תכנון לימודים ותכניות לימודים בישראל לתלמידים עם מוגבלויות. שנים רבות למדו תלמידם אלה במסגרות מופרדות ונבדלות במערכת "החינוך המיוחד", וזה למעלה מ-30 שנה רבים מהם לומדים במסגרות המשולבות באופנים שונים בתוך החינוך הרגיל. בעשור האחרון, תכנון לימודים במדינת ישראל במסגרות המיוחדות ובמסגרות המשלבות מבוסס על הערכים שהאגף לחינוך מיוחד במשרד החינוך מקדם. סיור זה נבנה על מספר מקורות: (1) ניתוחים של מסמכי תכניות לימודים שהתפרסמו בשנים האחרונות; (2) תמלילי שישה ראיונות עומק מובנים למחצה עם בעלי תפקיד בכירים, בעבר ובהווה, מן האגף לחינוך מיוחד ומן האגף לתכנון ולפיתוח תכניות לימודים במשרד החינוך; (3) שני ראיונות עומק עם בעלי תפקיד שעסקו בפיתוח חומרי למידה בגופים שהיו קשורים לאגף לחינוך מיוחד ולאגף לתכנון ולפיתוח תכניות לימודים במשרד החינוך ו-(4) עיון במסמך מדיניות פנימי שנכתב באגף לתכנון ולפיתוח תכניות לימודים במסגרת מהלכים קוריקולריים של האגף לחינוך מיוחד ( גלעדה אבישר וציפי באב ) .

אריאל מויאל הביאה לתשומת לבנו מאמר חשוב על פדגוגיה חדשנית שכתבו מלכה וידיסלבסקי, ד"ר ברכה פלד ואורנה פבסנר . "פדגוגיה חדשנית" באה במטרה להגדיר את מטרות החינוך ודמות הלומדים במאה ה-21 על-ידי עריכת שינוי בבתי הספר כדי להתאימם למציאות הדינאמית והמשתנה בה הם פועלים. האמצעי להשגת מטרה זו הוא הטמעה של "פדגוגיה חדשנית" במערכת החינוך. אז מהי בעצם "פדגוגיה חדשנית"? המושג "פדגוגיה חדשנית" מתאר מבנה לימודי גמיש המותאם לתהליכי שינוי חברתיים-תרבותיים, כלכליים וטכנולוגיים ולשינויים בתפיסה לגבי מהות הדעת. ה"פדגוגיה חדשנית" מגדירה את מטרות החינוך ואת דמות הלומדים ומתארת את המרכיבים שצריכים להתקיים בבתי הספר לצד המיומנויות שצריך לפתח אצל התלמידים כדי להתאימם למאה ה-21 (מיומנויות אלה מתמקדות בשלושה תחומים מרכזיים: חשיבה מסדר גבוה, עבודה שיתופית וטיפול במידע דיגיטלי).

התלמידים של מערכת החינוך בפינלנד הגיעו למקום ראשון בעולם במבחני ההשוואה בינלאומיים . אם אתם רוצים להבין למה לפינלנד יש את מערכת החינוך הטובה בעולם, צפו ב-4 הדקות האלה. ראיון עם מנכ"ל משרד החינוך הפיני PASI SAHLBERG. בניגוד לרושם המצטבר , מתברר כי בפינלנד אין הדגשת יתר של תחומי המתמטיקה והמדעים. ההשקעה בתלמיד נמוכה יותר מאשר בארה"ב ( 40% פחות מאשר ארה"ב). עוד אמר מנכ"ל משרד החינוך הפיני כי נושא משטר בחינות והערכה מקבל עדיפות נמוכה אצלם. אין בונוסים למורים. אז איך בכל זאת מגיעים הפינים להישגים יוצאי דופן ? מתברר כי עיקר המאמץ של מערכת החינוך הפינית הוא לא בהערכת הישגים ובבחינות אלא בשמירת מעמד המורים ובהקפדה על איכות המורים כבר בשלבי הכניסה להכשרת מורים. נבחרים רק הבוגרים המצטיינים באוניברסיטאות בפינלנד.

יצא לאור הספר חשיבה בתהליך הלמידה בעידן הידע, פרי עבודת מומחים באגף לתכנון לימודים במשרד החינוך . מטרתו של מסמך זה היא לסייע בידי אנשי החינוך להפוך את פיתוח החשיבה למטרת הוראה מודעת ומפורשת כחלק מהוראת התכנים של מקצועות הלימוד. במקביל מיועד מסמך זה לסייע בהדגשת פיתוחן של רמות חשיבה גבוהות בתהליך ההוראה והלמידה, בהתאם למדיניות המוצהרת במסגרת "האופק הפדגוגי" (2007). השימוש הנבון בספר זה עשוי לסייע לאנשי חינוך, לתכנן באופן שיטתי ומסודר את פיתוח החשיבה של הלומדים ואת כישוריהם המידעניים.מוצע כאן כי את אסטרטגיות החשיבה, כמו גם את הכישורים המידעניים של התלמידים, יפתחו המורים במשולב עם לימוד המקצועות השונים, שכן רק אז יכולה להיעשות הטמעה טובה בין רמות החשיבה המצופות לבין ההבנה וההעמקה בתחומי התוכן והדעת. הספר מהווה מסמך משלים לתכניות הלימודים ומדגים למורים כיצד ניתן לפתח מטלות בשיעור שיענו על מטרות תכניות הלימודים השונות. מלבד העזרה שספר זה יכול לתת למורים בתכנון ההוראה בכיתה ישנה אפשרות לראייה רחבה יותר בתכנון הלימודים הבית ספרי ובהכשרה והשתלמויות מורים.

סוגיית ההתפתחות האוטונומיה בקרב ילדים ותלמידים הפכה להיות נושא מרכזי במחשבת החינוך המודרנית. התפיסה שצריך להקנות לילדים ערכים ויסודות של אוטונומיה חוזרת ומודגשת אצל אנשי החינוך המתקדמים והוגי הדעות בחינוך ובפילוסופיה של החינוך. על פי תפיסתם , הקניית יסודות של אוטונומיה לתלמידים משמעותה הקניית מיומנויות של חשיבה ביקורתית ורפלקציה עצמית של הלומד. מכאן הנטייה שלנו לראות בחינוך דתי או חינוך חרדי כאיום על ערכי האוטונומיה בחינוך. עפ"י דעתם של מחברי המאמר, ממובילי תחומי הפילוסופיה והפסיכולוגיה באוניברסיטאות בהולנד, זו ראייה צרה למדי של עקרונות האוטונומיה בחינוך. האיום העיקרי על האוטונומיה בחינוך אינו החינוך הדתי ( ובכלל זה מתכוונים המחברים לחינוך אורתודוקסי לא רק ביהדות אלא גם אצל המוסלמים והכנסייה הקתולית) אלא חברת הצריכה ואורח החיים שלה אשר בגלל השפע , העדר המשמעת העצמית והשטחיות (הנובעת מעודף הבחירה) יוצרת בקרב התלמידים בחברה המודרנית רדידות מחשבתית ועצלות שאינה תורמת בהכרח להקניית ערכי אוטונומיה בבתי הספר ( Anders Schinkel, Doret de Ruyter, Jan Steutel ).

הם מתמודדים עם מורים לא מרוצים ובעלי שכר נמוך, עם פערים בהישגים לימודיים, ונאבקים לשמור על כוח אדם איכותי. חלקם מתמודדים גם עם כיתות צפופות במיוחד, עם תקציבים מצומצמים ועם תלמידים שפשוט לא רוצים ללמוד. ולמרות כל הקשיים, מערכות החינוך שלהם עושות בית ספר למערכת החינוך הישראלית ורושמות הישגים גבוהים בהרבה מאתנו בכל מבחן בינלאומי ובכל הנתונים ההשוואתיים. בכירי מערכות החינוך של מדינות OECD הגיעו בנובמבר 2010 לישראל כדי לערוך סדרת מפגשים בכנס מכון ון-ליר לחינוך, במטרה לחלוק מניסיונם המשותף. The Marker כינס כמה מבכירי מערכות החינוך הטובות בעולם, ושמע מהם כיצד הופכים מערכות חינוך למצטיינות.

הרצאתו המרתקת של פרופסור שיזף רפאלי על מולטיטסקינג בלמידה. ההרצאה הועברה במסגרת יום העיון של האוניברסיטה הפתוחה: העתיד הוא לא מה שהיה פעם: חדשנות בטכנולוגיות למידה. האם תובנות המאה הראשונה ואמצע המאה השמונה עשרה נכונות גם היום? האם ריבוי המשימות וחלוקת קשב היא רק תוצאה שלילית של עודף גרייה והיצף מידע, או שאולי היא לפעמים דווקא בחירה אנושית, שיש לה גם הצדקת יעילות וגם תוחלת? כמה אמת יש בהנחה שאנו מוגבלים ביולוגית ביכולת לטפל בכמה דברים בו זמנית, ולעומת זאת מה הסיכוי שאנחנו נשתנה ונלמד לעשות את מה שלא יכולנו לעשות בעבר? ( שיזף רפאלי).

תוצאות מבחני פיז"ה גורמות לאי נחת במערכות חינוך בעולם ולא רק בישראל. ההשפעה של מבחני פיז"ה על החשיבה החינוכית חורגת מעל ומעבר לחשיבותן החינוכית וזו רק שאלה של זמן עד שתקום תנועה פדגוגית בינלאומית אשר תצא חוצץ נגד מבחני פיז"ה. המאמר הנוכחי מתאר את הדיונים שהתעוררו בשבדיה ובגרמניה לגבי תוצאות תלמידיהן במבחנים הבינלאומיים, כגון: מבחן פיז"ה. בעקבות תוצאות תלמידיהן במבחן פיז"ה, ניסו שבדיה וגרמניה לחפש מודלים חדשים ונורמות מדיניות מחוץ לגבולות המדינה. גרמניה פנתה למודלים החינוכיים המיושמים בפינלנד ובשבדיה, הנחשבות למדינות הנמצאת בחזית המדיניות הפדגוגית. ( Ringarp Johanna, Rothland. Marti ).

האם וכיצד מצליחים בתי ספר ממלכתיים יהודים וערבים בישראל ללמד ספרות המעניקה לתלמידות ולתלמידים תחושה של שייכות אשר ביכולתה להטביע את חותמה על אישיותם ולסייע בגיבוש זהותם? שאלה זו נבחנה במחקר חדש תחת הכותרת מימוש הזכות לחינוך מותאם באמצעות תכניות הלימודים בספרות לחטיבה העליונה בחינוך הממלכתי היהודי והערבי . את המחקר ערכו פרופ' שולמית אלמוג מהפקולטה למשפטים וראש המרכז היהודי-ערבי באוניברסיטת חיפה, ד"ר נוהאד עלי מרצה בחוג לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטת חיפה ובמכללה האקדמית גליל מערבי והדוקטורנטית לטם פרי-חזן מהפקולטה למשפטים באוניברסיטת חיפה. השלושה בחנו שאלה זו דרך הפריזמה של יסוד המותאמות בזכות לחינוך. לדבריהם, מותאמות (adaptability) היא אחד מיסודותיה של הזכות לחינוך במשפט הבינלאומי. משמעותו של יסוד זה היא הזכות לקבל חינוך מותאם לצרכיהם של התלמידות והתלמידים, לאור הרקע החברתי והתרבותי בו הם חיים.

המאמר מתייחס למחקר של הכותבת אשר עוסק בתהליכים של חקר העצמי המתבססים על ציור דיוקן עצמי ועל שילוב בין אמנות ומחקר איכותני (Cederboum, 2009). המאמר מציג תהליכים שהוגדרו על ידי הכותבת כ'מחקר על מחקר': שילוב בין חקירה באמצעות פעילות אמנותית – ציור דיוקן עצמי – ובין חקירה בכלים מדעיים באמצעות הפרדיגמה האיכותנית המשלבת קריאה פרשנית בגישה האינטרטקסטואלית. שילוב ייחודי זה מציב את פעולת ציור הדיוקן העצמי ואת התוצר של פעולה זו ככלי ליצירה, לחקירה ולהתפתחות. כערך מוסף, הוא מתגלה גם כתהליך טיפולי התורם לרווחה הנפשית ולתחזוקת העצמי ( נורית צדרבוים).

מקצוע ההוראה איבד ברבע האחרון של המאה העשרים מזוהרו.המחקר בחן את הקשר בין סולם השכר האחיד והארצי של המורים, לבין איכות הפונים להוראה מצד אחד, ומיצובם של המורים מבחינת שכרם יחסית לבעלי מקצועות אחרים מצד שני.עפ"י ממצאי המחקר מיצובם היחסי של המורים המתבטא בשכרם, קשור באופן הדוק למקום המגורים שלהם: בישובים שרמת החברתית-כלכלית נמוכה יחסית, שכר המורים גבוה יחסית וביישובים שרמתם החברתית-כלכלית גבוהה, שכרם נמוך בהרבה.ממצאי המחקר ניתן להניח שיוקרתם החברתית של המורים גבוהה יחסית ביישובים ברמה חברתית-כלכלית נמוכה, ולהפך.

מטרת המאמר הנוכחי הינה להאיר את סוגיית חזרתן הבלתי נמנעת של רפורמות בית- ספריות. לשם כך מציג הכותב שלוש דוגמאות, ובהמשך בודק כיצד ניסו חוקרים להסביר את חזרתן של רפורמות בית-ספריות; ולבסוף, מאחר שההסברים המוכרים מתעלמים מראיות רבות או פוסחים עליהן, מציע הכותב חלופות שיביאו בחשבון גם את הראיות הסותרות. נקודה חשובה נוספת היא שמעטות הרפורמות שנועדו לשנות משהו בכיתה שאכן חוצות את סף הכיתה ונשארות בתוכה. לקובעי מדיניות, למורים, לפקידים מקצועיים ולחוקרים חשוב להבין מדוע רפורמות חוזרות אבל מצליחות לעתים נדירות בלבד לשנות מן היסוד את שגרות החינוך הבית-ספרי. אי-הבנה של הגורמים הרלוונטיים עלולה לגרום ליישום של פתרונות לא מתאימים, לבזבוז אנרגיה ולייאוש מצטבר. הכלים שיש בידינו כדי להבין את הדברים אינם אלא מטפורות פגומות שבאות במקומה של מחשבה מעמיקה. ניתן לשפר את המצב על ידי צבירת מידע על רפורמות מסוימות והתחקות על קורותיהן. אפשר לעשות עוד יותר על ידי לימוד ארוך טווח של רפורמות בניהול, במבנים בית-ספריים, בתכניות לימוד ובהוראה, במטרה לזהות בהן דפוסים חוזרים. כמו כן, אפשר לשפר את המצב על ידי בחינה מדוקדקת של ההסברים החלופיים שהוצעו כאן ובמקומות אחרים ועל ידי הערכתם לאור הנתונים ( קיובן, לארי).

המורה הטוב? האם אפשר לסרטט אב טיפוס שלו, לתאר את מאפייניו? האם הוראה טובה ומורה טוב חד הם? האם הזמן משפיע על דיוקן "המורה הטוב"? כיצד אפשר להיעשות "מורה טוב"? העיסוק במאפייני המורה הטוב לא נותר בידי פילוסופים בלבד. מחקרים בתחום החינוך (לעתים בשילוב תחומי דעת אחרים) מחפשים את המאפיינים של "המורה הטוב" ובוחנים כיצד אפשר ללמוד מהם. לדיון ולמחקר בנושא שלושה צירים מרכזיים: הציר הערכי־אידאולוגי של עבודת המורה; מאפייני אישיותו של המורה; תחום הידע של המורה. הציר הערכי־אידאולוגי: בתחום זה אפשר לסרטט ארבעה דיוקנאות בסיסיים השונים זה מזה בדגשים שהם מציבים לעבודת המורה ובמטרות המרכזיות שעליו לחתור למימושן: מורה מנחיל תרבות; מורה כסוכן שימור או סוכן שינוי חברתי; מורה כמפַתח של היחיד; מורה כמנחיל ידע דיסציפלינרי( נירית רייכל) .

ההתפתחות המקצועית של מורי מורים באמצעות מחקר עצמי , ובעיקר הקידום של זהות למדנית-חקרנית אינה קלה. הספרות מראה שמורי מורים מתחילים ומנוסים חשים לעתים חוסר בטחון ופגיעות בצעדיהם הראשונים כחוקרים (Loughran, et al., 2004). אולם אין בידינו מחקר שיטתי העוסק בדרכים לתמיכה בתהליך זה. הפרויקט המתואר – המאמר מתאר פרויקט של עבודה עם מורי-מורים על פיתוח עבודתם המחקרית. הפרויקט כלל:רפלקציה מודרכת שהיוותה מעבר מהכשרת המורים היומיומית למחקר, מידע על שלבי מחקר ודיונים ועבודה על המחקרים העצמיים האישיים. מורי מורים המתחילים לבצע מחקר עצמי הם לרוב אנשי מקצוע מנוסים, ויש להם אומץ לחשוף את עצמם ואת עבודתם. יש צורך לתמוך בהם בתהליך המחקרי עצמו בנקודות הנ"ל כדי שיאמצו את דרך החקר כחלק מזהותם המקצועית. החוקרים ממליצים להמשיך ולבדוק שאלות נוספות בהקשר של מחקר עצמי הנעשה ע"י מורי מורים בדגש על התמיכה שיש לתת להם בתהליך זה (Lunenberg, M., Zwart, R., & Korthagen, F.)

בריאן רואן הוא פרופסור לחינוך ולסוציולוגיה באוניברסיטת מישיגן. רואן, סוציולוג בהכשרתו (דוקטורט מאוניברסיטת סטנפורד), עוסק במפגש שבין תאוריה ארגונית לחקר האפקטיביות של בתי הספר. הוא כתב על החינוך כמוסד, על ארגונם וניהולם של בתי ספר ומערכות חינוך, על טבעה של עבודת ההוראה ועל האפקטיביות שלה ועל הדרכים האפשריות לפעול בבתי ספר לשיפור תוצאותיהם החינוכיות של תלמידים. רואן גם חבר במכון המחקר האמריקני היוקרתי "האקדמיה הלאומית לחינוך" (NAEd), וחתן הפרס ע"ש ויליאם ג'י דייויס למחקר בתחום ניהול החינוך. מלבד הניסיון לשלוט בחומר שנלמד, מנהיגי החינוך מנסים לעצב גם את דרך ההוראה של המורים, אולם בהיבט זה יש הבדלים בין מדינות. מנהיגי החינוך מנהלים את דרך ההוראה בכל מיני שיטות: (א) הם כותבים דרכי הוראה והנחיות למקצועות מוגדרים וקובעים אותן במסמכים קוריקולריים ובספרי לימוד; (ב) הם מתכננים הזדמנויות למידה למורים במסגרת תכניות פיתוח והכשרה; (ג) הם ממנים מנחים, יועצים ואנשי מנהל שיעבדו ישירות עם מורים; (ד) הם מארגנים קבוצות מורים שיעבדו יחדיו לשיפור תהליך ההוראה. כל זה נועד לחַבְרֵת את המורים לשימוש בשיטות הוראה מסוימות.

להלן עיקרי הריאיון שקיימה רבקה רוזנר עם פרופ' ראובן פוירשטיין. שיטתו של פוירשטיין נולדה בשנת 1956 כאשר עבד עם ילדי מרוקו. הוא מצא שאף אחד מהמבחנים הבינלאומיים והמבחנים תלויי התרבות שבדק לא נתן ביטוי נאות ליכולת הלמידה של הילדים. כתוצאה מכך פותחה שיטת אבחון חדשה אשר הובילה בסופו של דבר לתיאוריה שלימה. העיקרון המרכזי בבסיס התיאוריה הוא שהאדם ניתן לשינוי. במקום לבדוק את הידע הנוכחי של הלומד, שיטת האבחון של פוירשטיין מתמקדת ביכולתו ללמוד ידע חדש. ( רוזנר רבקה) .

שנים רבות של עבודה מאומצת קדמו לפרסום התכנית החדשה (תשס"ג) ללימודי היסטוריה בחטיבה העליונה. מתוך חוברת תכנית הלימודים מבקש ד"ר גדי ראונר להתייחס לחלק ה"מטרות" (עמודים 11 – 13), חלק השייך למכלול הקוריקולרי המוכר כ"מעטפת רעיונית". קביעת מטרות וסידורן אינו תרגיל אינטלקטואלי. הוא גם לא מהווה ריטואל בתכנית הלימודים שחייב להופיע למען הסדר הטוב. על מסמך המטרות להיות כלי שימושי וחי. קודם לכל בידי המורים עצמם כאשר הם באים לתכנן וללמד את שיעוריהם. אולם חשוב יותר להצהיר על המשמעות שיש למטרות ביחס להערכה. על המטרות לקבוע מה וכיצד להעריך את ההישגים הלימודיים של התלמידים. המצב הנוכחי הוא של גירושין בין מטרות לבין הערכה. מצב שבו מטרות לחוד והערכה לחוד הוא מצב אבסורדי ומצביע על אי-סדר. לצערי הרב נתק זה נמשך יותר משלושים שנה לפחות ותקוותי היא שכאשר כל המלחמות תגמרנה והפוליטיקה תפסיק להיות עיקר עיסוקינו החברתי והלאומי, אזי נתפנה לתקן את המעוות.

סקירה מעודכנת על מה שקורה בעולם מבחינת משיכת מורים איכותיים , נכתבה ע"י גילה בן הר , מנכ"לית מט"ח . דוח מקינזי מספטמבר 2010 דן בנושא: “למשוך להוראה ולשמר בה את המוכשרים ביותר בארה"ב”. סוגיה זו הפכה להיות משמעותית ביותר בחינוך בארה"ב כי ברור לנו שיש קשר ישיר בין איכות ההוראה לבין הישגי התלמידים. על-פי הדוח, מירב המאמצים מושקעים בהקניית מיומנויות למורים שעובדים בפועל במערכת ובמאמץ לעודד את המורים האיכותיים ביותר להישאר בהוראה ולשחרר את המורים שביצועיהם פחות טובים. סוגית הגדרת איכות המורה המתאים ללמד וכיצד ניתן למשוך בוגרי אקדמיה מצטיינים, עולה כחלק ממאמץ מערכתי לשיפור ההוראה בארה"ב, אך זוכה באופן יחסי לתשומת לב מועטה.הדוח החדש של מקינזי סוקר את ניסיונותיהן של המדינות בעלות מערכות החינוך המובילות בעולם: פינלנד, סינגפור ודרום קוריאה ( גילה בן הר).