מדיניות פדגוגיה ותיאוריה

קובעי מדיניות חינוכית רבים חושבים שנוכחות בכיתה היא כלי שמשפיע על הלמידה. גם החוקרים מסכימים שלנוכחות בכיתה יש השפעה חיובית על הלמידה; אולם, קיימים מעט מחקרים שמודדים את טבעה ואת משמעותה של ההשפעה. מחברי המאמר ניתחו את ההשפעה של נוכחות בכיתה על הביצועים האקדמיים והעריכו את קיומה ואת חשיבותה של הדרישה לנוכחות מינימלית. תוך שימוש בנתוני תלמידים מתוך מדגם של בתי ספר יסודיים בצ'ילה, ותוך התחשבות בהטיות של בחירה במדגם, הם הגיעו לשתי תוצאות חשובות. ראשית, הנוכחות בכיתה רלוונטית ובעלת השפעה משמעותית מבחינה סטטיסטית על הביצוע בלימודים. שנית, זוהתה נוכחות הסף, אבל הביצוע בלימודים לא המשיך לרדת לאחר מספר מסוים של היעדרויות, ממצא שנראה כסותר את המדיניות של דרישת נוכחות מינימלית בכיתה ( Paredes, R. D).

יורם אורעד, המלמד פרחי הוראה במכללת דוד ילין בירושלים מציג בשיעור הדידקטיקה של את טיוטת תכנית הלימודים החדשה במדע וטכנולוגיה, של משרד החינוך. ניתן להבחין בכך שהתכנית שונה באופן משמעותי מתכנית הלימודים שהייתה נהוגה עד כה, הן במבנה שלה והן בתכניה. אחד מהמאפיינים הבולטים המייחדים אותה ביחס לתכנית הקודמת הוא הבהרה גדולה יותר של מה שנדרש מן המורה במהלך ההוראה. מאפיין נוסף הוא ההערות הדידקטיות המופיעות בטבלה מול התכנים, תכנים הנקראים ציוני דרך. עוד מאפיין בולט הוא הצגת דוגמאות אפשריות לעבודה בכיתה, המתייחסות לתכנים.

הרעיון העומד בבסיס הגישה של למידה דיאלוגית הוא בעצם לייצר כאמור למידה שיתופית. הלמידה היא עניין בין- אישי לא פחות ממה שהיא תהליך תוך אישי. על פי גישה זו, תפקודו של הפרט בתוך צוות שונה מתפקודו כשהוא פועל לבד. גם תהליך הלמידה עצמו הוא שונה ולמה הכוונה? תהליך הלמידה מבוסס על החלפת דעות = על "דיאלוג" ממש כמו הלמידה בשיטת החברותה בישיבות הדתיות ובבתי המדרש, רק שבלמידה הדיאלוגית ה "דו – שיח" הוא בעצם תהליך המתפתח בסופו ל "רב – שיח", שזה בעצם עימות (לא כוחני אלא תרבותי) ואימות בין דעות, בחינת חלופות, בירור משמעויות וגיבושן, זהו תהליך המוכר לנו מעולם הארגונים וצוותי הפיתוח האנאליטיים, בעולם זה המונח למידה דיאלוגית הופך למונח הנקרא "סיעור מוחות" שהוא למעשה שווה משמעות ללמידה דיאלוגית, עוד בסקירה מאירת העיניים של אבי בכר : על הצלחת שיטת הלמידה הדיאלוגית והטמעתה במקצועות המתמטיקה ובכלל. ממצאי מחקר זה מחזקים ממצאים אחרים באשר ליתרון השימוש בקליקרים לקידום הלמידה וההבנה וגם מביאים עדות לתועלת הלימודית של הוראה דיאלוגית. "הדיונים הדיאלוגיים שהתפתחו בשיעורי התרגול במתמטיקה עודדו חשיבה ביקורתית ולמידה פעילה, תוך התנסות בפתרון בעיות מורכבות והגברת העניין בשיעור" ( אבי בכר).

בניגוד לכותרות הפוליטיות באמעי התקשורת באזורנו, הטורקים מנסים ברצינות כבר שנים לבצע שידוד מערכות במערכות החינוך שלהם. עד כה היה קשה להעריך את עומק השינויים והרפורמות החינוכיות בטורקיה, אך המאמר הנוכחי עשוי להקנות לנו תובנות ראשונות על כך. המטרה של מאמר זה היא לחקור את הרפורמות העכשוויות בתכנית הלימודים שנועדו לתמוך בפדגוגיה המרוכזת בתלמיד (student-centred pedagogy, ראשי תיבות: SCP) בבתי ספר יסודיים בטורקיה. תוצאות מחקר זה עולות בקנה אחד עם מחקרים דומים שנערכו בחלקים אחרים של העולם, ומהן עולה כי המורים בטורקיה מודאגים מהכשרת המורים העלובה, מהכיתות הגדולות, ממחסור בחומרי לימוד, ממערכת הבחינות, מהתנגדות מצד ההורים ומהיענות לא מתאימה מצד התלמידים ( Altinyelken, HulyaKosar.).

בעשור האחרון ניכרת מגמה לאומית של שילוב עוזרי הוראה בבתי ספר בבריטניה. כיום, עוזרי ההוראה מהווים רבע מכוח העבודה של בית הספר באנגליה ובוויילס. קיימת מחלוקת באנגליה לגבי הפריסה והתפקיד המתאים של עוזרי ההוראה בתמיכה בלמידה. וויכוחים אלה נהדפו על ידי ממצאים מהמחקר הגדול ביותר באנגליה לגבי צוות התמיכה של בית הספר שמראה שלתמיכה של עוזרי ההוראה יש השפעה שלילית על ההתקדמות האקדמית של התלמידים. מאמר זה ממשיג את ההסברים האפשריים לגבי ההשפעות השליליות שיש לתמיכה של עוזרי ההוראה בצורה של מודל של התפקיד הפדגוגי הרחב יותר, המרכיבים שמאפשרים לנו להבין את ההשפעות שיש לתמיכה של עוזרי ההוראה במונחים של ההחלטות הנעשות לגבי עוזרי ההוראה יותר מאשר לגבי ההחלטות שמתקבלות על ידם ( Webster, Rob; Blatchford, Peter; Bassett, Paul; Brown, Penelope; Martin, Clare; Russell, Anthony ).

בשנים האחרונות, מתרבים פרויקטי הטמעת חדשנות טכנולוגית במערכות חינוך במודל איי החדשנות, לפיו החדשנות מוטמעת באיים קטנים בתוך הארגון, בתקוה שהם יהפכו מודל לחיקוי, ינחילו לו את ערכיהם ויובילו להיווצרות חדשנות כוללת ולתרבות ארגונית חדשה. איי החדשנות נוצרים בשני מנגנונים עיקריים: של החלטות שהתקבלו "מלמעלה" ע"י מנהלי המערכת או "מלמטה", ביוזמות ספונטניות מקומיות של "משוגעים לדבר"". ממחקרי הטמעת חדשנות טכנולוגית במערכות חינוך עולה כי בדרך כלל איי החדשנות נכשלים בהנחלת החדשנות לכלל הארגון ובמעבר לחדשנות כוללת. המאמר נעזר בשלוש תיאוריות ארגוניות בולטות . המאמר מתריע מפני הקיבעון שרבים מאיי החדשנות גורמים להנהלות ארגונים, התופסות עצמן כחדשניות בזכותם, ומפני שימוש בלתי מושכל ומבוקר במודל זה להטמעת חדשנות טכנולוגית ( אורית אבידב-אונגר, יורם עשת-אלקלעי).

פרופסור דרורה כפיר מרחיבה את היריעה לגבי משבר ההוראה בישראל. במאמר מאיר העיניים היא מתמקדת בנושא משבר החינוך החינוך וההוראה בכללו. הטיעון המרכזי במאמר : ביסוד המשבר של מערכת החינוך מצוי משבר במדיניות ( שאולי נובע מהעדר מדיניות ) וכי הפתרונות צריכים להתחיל בגזרה זו (כפיר דרורה).

ד"ר שלומית אבדור טוענת במאמרה המרתק כי במערכת החינוך יש מורים רבים וטובים אולם עצם העובדה שהיא שוב ושוב מחפשת מורים בכדי למלא את השורות המתרוקנות מעידה בעיקר על בעיה חמורה בכוח האחזקה שלה. לתפיסתה , לא חסרים מורים טובים. כל שנדרש הוא שמערכת החינוך תדע לטפח את המורים ותעניק להם תחושה של גאווה וערך מקצועיים כדי שהם עצמם ישמשו שגריריה ויסייעו לה בחיפוש ובגיוס של מורים טובים נוספים ( שלומית אבדור) .

דניאל ליפסון כותב בבלוג שלו על חוסר התקפות של השיפוט בכתבי עת אקדמאיים. נכתב לאחרונה מחקר המסביר שניתן היום להעריך את גילו הצפוי של האדם בדיוק של 77% הודות לזיהוים של קבוצה מסוימת של גנים. חוקרים אחרים לעגו לכותבי המאמר ב Science ופרסמו את דעותיהם בעזרת Twitter ובבלוגים. תוך שבוע פרסמו מחברי המאמר שיתכן והיה להם טעות.למרות שהמאמר עבר שיפוט מטעם Science, הוא לא עמד בלחץ של חוקרים אחרים מומחים בתחום, שהחליטו להגיב. מה זה אומר על תהליך השיפוט של כתבי עת אקמיים? מה זה אומר על יוקרתו של Science שנפגע רק לפני כמה שנים בסקנדל מאד מתוקשר? ומה זה אומר לגבי כוחה העצום של אתרי וכלי Web 2? יש חוקרים שמעדיפים להראות את מאמריהם לציבור בטרם יפרסמו אותם בכתבי עת כמו ב arxiv למשל. בעזרת ביקורת בונה הם יוכלו לשנות ולתקן את המאמר ואז לנסות לשלוח אותו לפרסום מדעי מוכר. מי שעושה שימוש יעיל בכל ההערות וההמלצות הללו, הוא אתר Faculty of 1000. להם יש אלפי שופטים שמדרגים מאמרים שמתפרסמים בכתבי עת שונים ומוסיפים מהידע .

נייר עמדה המציע תובנות לפתרון בעיית משבר ההוראה בישראל. נייר העמדה משקף התייחסות של הכותב לצורך בטיפול עומק במשבר ההוראה בישראל . התובנות מתבססות על מאות שיחות עם מורים ומנהלים בישראל (רם שמואלי).

ינאי זגורי , מפתח הדרכה ממליץ בבלוג שלו על כלי מתוקשב שיכול להביא תועלת לאנשי חינוך . "הכלי הוא מערכת בניית סקרים ומבדקים. הוא מבוסס על ממשק פשוט ומהיר, נדרש מספר דקות להבין כיצד הכלי עובד. את המבדקים שתבנו בעזרת כלי זה ניתן לשמור ולהפיץ על גבי הרשת, לאפשר ללומדים שלכם להיכנס למבדק בעזרת סיסמה או באופן חופשי ואף לקבל נתונים סטטיסטים רבים על ביצועי הלומדים. ברוב תוכנות הכלי תוכלו להשתמש בחינם. בקיצור… שווה לנסות )"

גילה לוי עצמון מדווחת על מאמר מעניין של דר' ג'נט סלמונס מבית הספר למנהל עסקים וטכנולוגיה של אוניברסיטת Capella. סלמונס רואה בחינוך לשיתופיות חלק מהתרבות החברתית של חיים מקוונים. לשם כך היא הגדירה את הטקסונומיה של השיתופיות בלימוד מתוקשב – the taxonomy of collaborative E-learning , הכוללת חמישה שלבים: 1) דיאלוג, 2) בקורת עמיתים Peer review , שיתוף פעולה מקבילי, 4) שיתוף פעולה סדרתי, 5) שיתוף פעולה סינרגיסטי. עוד שואלת הכותבת במאמרון שלה :כיצד יכול המורה לעודד שיתוף פעולה בין הסטודנטים לפי שלבי הטקסונומיה של השיתופיות?

ד“ר ורד רפאלי, לשעבר ראש יחידת הערכה במכללת קיי, מנסה לשכנע ששיטת המחקר הכמותית האובייקטיבית, זו שהייתה מקובלת בעת המודרנית, היא שיטת המחקר המתאימה לחקור בה תופעות חברתיות שונות. המחקר הכמותי מתעניין בתופעה כל עוד היא מייצגת חוק כללי ואינו עוסק בתופעות ספציפיות, חד פעמיות וקונקרטיות .המחקר לא מתעניין רק בהשפעת דרישת הנוכחות על הסטודנטים בקורס מסוים או במכללה מסוימת .על כן, על פי רוב, ניתן להכליל את ממצאיו להקשרים אחרים מההקשר שבו נערך המחקר. המחקר הכמותי מבקש לשקף את המציאות כפי שהיא . כדי שממצאי המחקר ישקפו את המציאות יש להבטיח שהמחקר הוא אובייקטיבי, כלומר, שהאובייקטיביות של המחקר נשמרת בכל השלבים של תהליך המחקר. ראשית, יש חשיבות לכך שכלי המחקר או כלי המדידה שבאמצעותו נאספים הנתונים יהיה כמה שיותר אובייקטיבי.

ד“ר אריאלה גדרון, חוקרת נרטיבים, מייצגת את המחקר העצמי. הקול שהיא חוקרת הוא קולה. מתודות המחקר הפרשניות שאובות מתחומים רבים. ההשראה למחקר מהחיים עצמם. מבחינתה, כולנו מספרי סיפורים. הנה הסיפור/הפרשנות שלה. "אז איך להגדיר את המחקר בו אני עוסקת? בגדול אפשר לומר שזה מחקר נרטיבי חינוכי המעוגן בתפישות קונסטרוקטיביסטיות- פרשניות" ."אני מתייחסת למחקר נרטיבי כגישה מחקרית אבל גם כאופן של למידה וחשיבה. היכולת לספר סיפורים מצויה באופן כללי בידי אנשים ומאפשרת להם לתת משמעות לחייהם באמצעות סיפור ולחלוק בו עם אחרים. היכולת להבין סיפור אינה מובנת מאליה ומצריכה פרשנות. האופן הקרוב ביותר בו יכול אדם להתחלק בחוויותיו עם האחר, הוא הסיפור. האופן הקרוב ביותר שבו יכול אדם להבין את החוויה של האחר, היא באמצעות פרשנות של אותו סיפור. המושג אותו אני חוקרת, ”מרחבים אישיים של ידיעה“, מסייע לי לחשוב על מסגרות אישיות של יצירת משמעות",

מירב אסף מתייחסת ל“ריב“ בין גישות המחקר השונות לתקופותיהן ומציעה שילוב של כמה גישות. לדבריה התועלת המעשית הנובעת משילוב הגישות במחקר חינוכי גדולה ועולה בהרבה על החיסרון של ערבוב הגישות המחקריות ואבדן חלק מתפישות העולם המדעיות שלהם.היתרון שבשילוב מתודות על פי מערכים איכותיים וכמותיים הוא ברור. התמונה המתקבלת ממגוון מקורות – מספריים, התנהגותיים, מילוליים וחזותיים – עשירה יותר. כמו כן, מרכיבים של מתודה אחת יכולים לפצות על חולשה של אחרת ובכך להאיר על עניינים רבים בשדה. מחקר משולב שנעשה היטב, אם כן, עשוי להציג תמונה מורכבת, תקפה ובת-הכללה יותר ממערכים נפרדים. למרות זאת, בספרות המחקר מתוארים מספר קשיים בניהול מערכי מחקר משולבים: מערך משולב לרוב מורכב יותר, יקר יותר ודורש יותר כוח-אדם לביצועו (בעיקר מערכים בו-זמניים). כמו כן, החוקר צריך להיות בקיא במגוון שיטות בכדי לשלב אותן באופן מיטבי, ולכן לעתים עולה הצורך לעבוד בצוותים הכוללים חוקרים המתמחים במתודות שונות.

המחבר מראיין את טים ברנן (Tim Brennan), הוא המייסד של DREAMER Institute for Connective Living, שפיתח מסר לגבי שבעת המקורות לאנרגיה שאנשים זקוקים להם כדי לחיות חיים מאוזנים ומלאים. ברנן טוען כי כי למבוגרים ולילדים יש מערכת מאזנת שמאפשר לנו לעבור את היום. האיזון מגיע מסדרה של חיבורים הדדיים בין תזונה, מנוחה, פעילות גופנית, מודעות, מדיטציה, ביטוי וחידוש, שברנן מכנה The DREAM+E=R Way. המחבר מראיין אוןתו על העקרונות שפיתח (Maurice Elias).

עיקרי הרצאתו של ד"ר קובי גוטרמן ביום עיון במכללת אורנים בנושא הביולוגיה מאחורי הפדגוגיה: זיכרון ריגושי והשפעותיו על הוראה ולמידה. ההרצאה עסקה במחקר העדכני על הקשר בין המוח, הלמידה והרגשות והביא את המחקר היישומי בשילוב עצות וטכניקות לחיי יום יום בכיתה, מה קורה במוחם של תלמידים וכיצד הם מגיבים לאיום ולמצבי עקה. כיצד אפשר לעזור טוב יותר לתלמידים להתמודד עם דרישות ביה"ס, עם חרדת מבחנים ועם סערת רגשות. ד"ר קובי גוטרמן נתן הסבר מרתק על מבנה המוח והסביר את תפקידו בהגנה על חיינו תוך מתן דוגמאות מחיי יום יום. מה גרם ליובל לשכוח כיצד מאייתים מילה שלבטח ידע כיצד מאייתים ומה הקשר בין אמירתו כי היה בלחץ לבין הגנה על חיינו? לא בכל מצב נוכל כמבוגרים למנוע את השתתפותנו הפעילה ביצירת מצבי לחץ אצל התלמידים. לעתים גם אנו חשים מאוימים ומגיבים בהתאם. אולם הידיעה על פעולתו של מנגנון זה נותנת בידינו הן את התבונה לנהוג אחרת והן את ההבנה והידיעה כי תלמיד שמוחו "נשטף" קורטיזול לא יוכל ללמוד ולזכור מידע חדש עד שמוחו יגיע לאיזון כימי.

ד"ר אריה קיזל, מרצה וחוקר באוניברסיטת חיפה ובמכללת אורנים ומנהל ביה"ס יסודי בעברו, סבור כי פתיחת אזורי הרישום, במיוחד בבתי ספר יסודיים, כפי שמתכננת הנהלת משרד החינוך תהיה משגה חמור אשר לא רק יביא להסגת בתי הספר לאחור מבחינה ערכית-הומניסטית אלא גם ימנע טיפול שורש משמעותי ונדרש בחינוך היסודי בישראל. פתיחה של אזורי הרישום תקבע את המגמה החריפה והמתמשכת של שעתוק השיח העסקי, של שוק חופשי לכאורה, אל תוך בתי הספר. הדבר יגרום בהכרח להפעלת לחץ מיותר מצד רשויות מקומיות וקואליציות כוח של הורים על בתי הספר והנהלותיהם.

המאמר מציג מחקר שמטרתו לייצג רעיונות, עמדות, חוויות וביקורת שתלמידות ותלמידים מבטאים לגבי בית הספר, ולנסות להבין את משמעותן. הקשבה לתלמידים יכולה לתרום להבנת עולמם, ובכך לשפר את יחסי הגומלין בין מורים לתלמידים, להשפיע על תכנון לימודים הולם ומשמעותי יותר עבורם ועל דמוקרטיזציה ביחסי הגומלין בבית הספר. המחקר כולל ארבעה פרקים: פרק א' מציג רקע תאורטי הדן בקשר שבין התלמידלתכנון הלימודים ובחשיבוּת ההקשבה וההיענות לקולות התלמידים בבית הספר. בפרק ב' מתואר הרקע המתודולוגי של המחקר. בפרק ג' מוצגים הממצאים עם מובאות מהראיונות. פרק ד' מוקדש לדיון בממצאים, לסיכומם ולהצעת מסקנות והמלצות ( יעל נבו ).

במאמר זה של ד"ר אמנון כרמל מוצגת חלופה לארגון הידע הקיים בבית הספר. ארגון הידע הקיים מבוסס על "מקצועות בית ספריים", וכאן מוצעת מסגרת חדשה לארגון התכנים הנלמדים המכונה "דיסציפלינה פדגוגית". חלקו הראשון של המאמר מציג בקצרה את עיקרי התאוריה של ארגון הידע שפותחו על ידי המחבר במאמרים קודמים. בחלק השני נחשפות שתי דיכוטומיות אופייניות שמשתקות את הדיון החינוכי בשאלת ארגון הידע הראוי. הראשונה היא זו שבין ייצור של ידע חדש לבין הפצה של ידע קיים; השנייה היא זו שבין גישה דיסציפלינרית לבין גישה אינטגרטיבית. טענה מרכזית במאמר היא שהדיסציפלינה הפדגוגית היא חלופה שמצליחה להתגבר על דיכוטומיות אלה. שאר חלקי המאמר מוקדשים להצגה שיטתית של הדיסציפלינה הפדגוגית, לתיאור השלכותיה המעשיות ולדיון ביתרונותיה על פני אפשרויות אחרות שמוצעות בשיח החינוכי ( אמנון כרמון).