מדיניות פדגוגיה ותיאוריה

מאז כניסתו של החינוך הציבורי במאה התשע עשרה, מורים במדינות מערביות רבות ניסו להשיג הכרה מקצועית. למשך תקופה קצרה בחלק האחרון של המאה העשרים, המקצועיות נתפסה כשיח של התנגדות או כ"אויב" של רציונליזם כלכלי ופרפורמטיביות. אולם לאחרונה, ממשלות הגיבו באמצעות "קולוניזציה" של מקצועיות ואכיפת "סטנדרטים" כך שהמושג הוגדר מחדש. במחקר זה, המחברים מנתחים תעתיקים של ראיונות עם 20 מורים מ-Queensland ומסיקים שדעות המורים לגבי מקצועיות בעשור השני של המאה העשרים ואחת הן למעשה הישנות של טכנולוגיות דיסציפלינריות מהמאה התשע עשרה (כפי שהציע מישל פוקו) המגולמות בדרכים חדשות (Bourke, Terri; Lidstone, John; Ryan, Mary, 2015).

בקרב מדענים קיים קונצנזוס בדבר חשיבותה של תורת האבולוציה כעמוד תווך במדעי החיים ובמדע בכלל. עם זאת, במדינות רבות קיימת מחלוקת פוליטית רבת שנים בדבר הכללת הנושא בתכנית הלימודים המחייבת בבתי הספר, והמדיניות בנושא שונה ממדינה למדינה, ואף משתנה בהתאם לחילופי שלטון. המסמך הנוכחי סוקר את מקומה של תורת האבולוציה בתכנית הלימודים המחייבת בישראל, בהשוואה לתכניות לימודים מקבילות במדינות נבחרות בעולם (איתי אשר).

הגיוני לחשוב שהתנאי הכי חשוב להצלחת מערכת חינוך הוא הכסף שעומד לרשותה. לפני כ50 שנה, לדרום קוריאה ולפינלנד היו מערכות חינוך כושלות. לפינלנד הייתה את אחת הכלכלות החלשות באירופה ודרום קוריאה סבלה ממלחמת אזרחים מתמשכת. כיום מדובר בשתיים ממעצמות החינוך הבולטות בעולם. בואו נבחן מה עושות מערכות החינוך המצליחות (אך השונות מאד) הללו, ומה אנחנו יכולים ללמוד מהן על ישראל (מקור וקרדיט: אתר "הגיע זמן חינוך").

יורם אורעד מביע את דאגתו ממבחני פיז"ה בהתייחסו למכתב הפתוח שנכתב בידי אנשי אקדמיה מרחבי העולם ואשר יועד לפרופ' אנדריאס שלייכר, מנהל מבחני פיז"ה: "מזה שנים שאני מודע לנזקי פיז"ה ואף חווה אותם ברמה המקצועית. אולם כאן מדובר במכתב של אנשי אקדמיה בעיקרם, לא אנשי חינוך. אלה הגדירו באופן מדויק מאד את מהותה ואת מרכיביה של דאגה זו. דווקא ריבוי אנשי האקדמיה ומיעוט אנשי החינוך מקנה לדעתי יתר תוקף לסכנה ולבעייתיות של המבחנים כפי שהיא עולה מן המכתב. זאת, משום שאפילו אנשי האקדמיה שמומחיותם אינה חינוך הבחינו בבעיה. מאז ומתמיד עוררו אצלי המבחנים האלה הסתייגות. המבחנים, מקצועיים לכשעצמם, יש בהם מן השטחיות מבחינת ההערכה הכלל מערכתית של תלמידים ומורים ברחבי העולם, הן משום שונותם של המדינות בהרכבן ובאופי אוכלוסייתן והן משום שהמבחנים מכוונים רק לתחום צר מאד, התחום שניתן למדוד באופן כמותי".

מצרך הכרחי ביצירת חדשנות הינו בסיס ידע מוצק ורחב שיאפשר פיתוח רעיונות חדשים. ממיפוי פעילות המחקר במערכת החינוך בישראל עולה כי על אף קיומם של גופי מחקר רבים במערכת החינוך, חלקם בעלי תרומה רבה (הבולטת ביותר הינה ראמ"ה) הרי שאין גורם מרכזי המאחד את צבירת הידע, משמש כיחידה הלומדת של המערכת, ומציע המלצות לביצוע על סמך הידע הנצבר שיביאו לפיתוחים חדשים, בחינתם, הטמעתם וניהולם. על כן אנו מסיקים שמערכת החינוך בישראל אינה פועלת באופן יעיל ומוסדר בהיבטים של ידע ולמידה, ואינה מתפקדת כארגון לומד, לא כל שכן כארגון מתפתח ומתחדש (אסף עמית).

חקר המוח וחינוך חולקים בינהם תחומי עניין משותפים הנוגעים לנושאים מרכזיים בחינוך ולמידה. למרות נושאי העניין המשותפים, אין עדיין בנמצא שיתוף פעולה פורה בין התחומים ולעיתים נדמה שלא ניתן לגשר על הפער ביניהם. שני תחומי הדעת מפותחים, לכל אחד יש את הפילוסופיה, השיטות, הנחות היסוד, ההדגשים והשפה הייחודית לו. ובהעדר שפה משותפת, הנשענת על ידע משותף, התקשורת קשה. בהיות שני תחומי הדעת מפותחים ומקיפים, לא ניתן לצמצם אף אחד מהם למשנהו. שהרי המורה הטוב ביותר אינו בהכרח חוקר המוח הטוב ביותר, וחשוב יותר, חוקר המוח הטוב ביותר אינו בהכרח המורה הטוב ביותר. מה אם כן יכול להיות היחס בין התחומים, ואיך ניתן ליצור נירו-פדגוגיה? (אהוד נורי, יעל עדיני, אבי קרני).

אריסטו הגדיר את בני האדם כ"בעלי חיים פוליטיים" (זוּ אוֹן פוֹליטיקוֹן). אימוץ הגדרה זו מוביל לציפייה שלטבע האנושי הפוליטי יהיה מקום בתהליכי ההתחנכות והלמידה באשר הם. אולם במציאות החינוכית ניכר כי כל חיבור בין פוליטיקה לבין חינוך טומן בחובו רגישות ומעורר מתחים ומאבקים רמים. כל אחד משני המושגים – "חינוך" ו"פוליטי" – נושא מורכבות אדירה, נקודות מבט עשירות ותפיסות עולם מגוונות עד סותרות. על כן החיבור בין שניהם, שרק מעמיק את המורכבות, מחייב הבהרה. אבקש להאיר את מושג החינוך הפוליטי דרך הזוויות המושגית, ההיסטורית והחוקית (ניר מיכאלי).

באמצעות סיפור המסגרת של "משל המערה" לאפלטון מבקש המאמר לבחון את טיבו המיוחד של ארוס הפועל במעשה החינוך בבית הספר. היגיון זה נבחן במאמר לאור שתי מורכבויות של טבעה של הפעולה החינוכית. המורכבות הראשונה, אפיסטמולוגית, דנה בטיבה של פעולת הלמידה ובהגיונו של הדחף אליה. המורכבות השנייה, אתית, דנה בטבעה של המחויבות להוראה ובטיב רצונם של מחנכים ומחנכות לעסוק בה. את פתרונן של מורכבויות אלו מבקש המאמר להבין ולהבהיר באמצעותו של מושג ה"ארוס" — אותו כוח מניע ראשון ועז הדוחף אל הידיעה ואל הפעולה. במאמר נבחנים גילוייו המורכבים של ארוס בפעולה החינוכית, על רקע ניסיונו הפדגוגי של המחבר כמחנך בבית ספר וכמורה במוסדות להכשרת מורים (בועז צבר).

מאז קום המדינה התפרסמו ארבע תוכניות לימוד בספרות עברית לבתי הספר התיכוניים במגזר הערבי. המאמר סוקר את גלגולי התוכניות ועומד על השינויים שחלו בהן בהקשר הדיסציפלינרי והפוליטי. השינויים כוללים קודם כול את ביטולה של חובת הבגרות בספרות עברית, וירידה במספר היצירות הנדרשות. כמו כן, חל שינוי באופי היצירות: המגוון ואפשרויות הבחירה הורחבו, נכללו יצירות מודרניות יותר, צומצם היקף החומר מן המקורות ועלה המספר של יצירות מן הספרות המזרחית ושל יצירות הנוגעות בשאלות אקטואליות (עאמר דהאמשה ונעמי דה-מלאך).

במאמר זה, מחקר אמפירי משווה את יעילות ההוצאה על חינוך בין עשרים מדינות אירופאיות במהלך השנים 2006 עד 2009. התוצאות הראו שהיעילות הממוצעת נותרה יציבה באופן בסיסי באותה תקופה (Agasisti, Tommaso, 2014).

בעוד שהטכנולוגיה הדיגיטלית עשויה לסייע בחינוך לאזרחות, היא גם דורשת פדגוגיה מסוג מסורתי יותר, כזו המאופיינת על ידי אינטראקציות ניסיוניות ומוחשיות בין מורים ותלמידים. המחברים עושים שימוש בתיאוריה פדגוגית, תיאוריה דמוקרטית, פסיכולוגיה אבולוציונית, ומדעי המוח כדי להדגיש את החשיבות המכרעת של אינטראקציות ניסיוניות ומוחשיות אלה, ואת הקשר שלהן לאתגר של דמוקרטיה בת-קיימא בזמננו (Tarrant, Seaton Patrick; Thiele, Leslie Paul, 2014).

המטרה של מאמר זה היא לחקור את הנתיב של הרפורמה בחינוך בטייוואן תוך התמקדות בשינוי הפרדיגמה של החינוך משנת 1994. נידונו שני היבטים הכוללים הכשרת מורים ותכנית הלימודים. ראשית, המחברים מציגים את ההקשר החברתי של הרפורמה העכשווית בחינוך ויוזמות מפתח שונות. בחלק השלישי של מאמר זה, המחברים ממפים את המסלול של המדיניות, של השינויים ושל היישומים בהיבטים שהוזכרו לעיל במהלך הרפורמה בחינוך עם סוגיות, אתגרים וכיוונים לעתיד שהועלו (Lin, Tzu-Bin; Wang, Li-Yi; Li, Jen-Yi; Chang, Chihming, 2014).

הדאגה המוגברת לגבי איכות בתי הספר העלתה ניסיונות נרחבים ומוגברים לרפורמה חינוכית בעת האחרונה. בחינות של ההנחות הבסיסיות לגבי האופן שבו בתי הספר מאורגנים, נשלטים ומובלים תרמו לשינויים במדיניות חינוכית בשבדיה, בפינלנד, בנורבגיה, בדנמרק ובארה"ב (Bjork, Lars G.; Johansson, Olof; Bredeson, Paul, 2014).

הוראה ומחקר הם שני מרכיבים בלתי נפרדים בהשכלה הגבוהה. קיימים ויכוחים מתמשכים לגבי היחס ביניהם. האם הוראה טובה תמיד מובילה למחקר טוב, ולהיפך? מאמר זה בוחן באופן ביקורתי את ההשפעה של המדיניות הנוכחית על שתי הפרקטיקות האקדמיות ודן באופן שבו היא מעצבת את הערכים המקצועיים ואת פיתוח הקריירה של אדם מסוים (Fanny Chan Fong Yee, 2014).

מאמר זה בוחן יוזמות חינוכיות הוליסטיות של שתי מערכות חינוך בעלות ביצועים גבוהים – פינלנד וסינגפור. ניתוח איכותני זה לוכד התנסות חינוכית פנומנולוגית של חינוך הוליסטי תחת שתי המערכות. ההמשגה של המחברות לגבי חינוך הוליסטי מתמקדת בשני ממדים עיקריים: למידה הגורמת לשינוי ומעורבות של הקהילה. סימנים ללמידה הגורמת לשינוי נצפו באמצעות פעילויות משחק (לא)מובנות שהתלמידים מעורבים בהן. לגבי המעורבות של הקהילה, המחברות בחנו את הציוויים התומכים ביוזמות של מעורבות הקהילה אשר התלמידים נחשפו אליהן ( Lee, Daphnee; Hong, Helen; Niemi, Hannele, 2014).

ברוב המדינות, שיפור המעמד החברתי כלפי מעלה באמצעות החינוך (ניידות חברתית) נוטה להיות נמוכה יותר בדורות הצעירים (רן שפירא).

קולנוע, קראטה ומדיטציה הם בין תחומי הדעת שמעניקים השראה לפרופ' יהודה בר שלום, סגן נשיאת מכללת דוד ילין, שמאמין בכל לבו שמורים יכולים להיות דמות משמעותית ביותר עבור התלמידים (תמירה גלילי).

ארבע מגמות – תארים מבוססי מוק (MOOC-based degrees), חינוך מבוסס יכולת (competency-based education), פורמליזציה של הלמידה (the formalization of learning) ורפורמה רגולטורית (regulatory reform) – מסיטות את הפרקטיקה החינוכית מעקרונות הליבה של החינוך המסורתי, ואינן מציינות תופעה ארעית אלא דווקא שינוי יסודי של הסטטוס קוו. זה אירוני שבזמן שההשכלה הגבוהה מחוברת לכאורה יותר מתמיד, קיימות מחלוקות עמוקות לגבי אופן ההוצאה לפועל הטוב ביותר של חזון הליבה (James G. Mazou?).

הספר עוסק בביצוע של מחקרי פעולה ובדרכי הכתיבה שלהם. הוא מיועד, למפתחי תוכניות להתפתחות מקצועית, ללומדים לתארים גבוהים, לסטודנטים בקורסי מתודולוגיה ולמרצים. הוא מציע מדריך כולל וידידותי-למשתמש להיבטים המעשיים של כתיבה וביצוע של מחקרי פעולה. הספר כולל קטעים מפרויקטים של מחקרי פעולה במגוון מסגרות ומציג תרגילים לפיתוח הסיפור הכתוב של המחקר. זהו ספר חיוני לכל מי שמתכנן מחקר פעולה, המגיש הצעה מעשית לדרכי הכנה וביצוע של הטקסטים, הבהרות כיצד מוערכים המחקרים וכיצד הם יכולים לאפשר לחוקרים להגיע לתוצאות הטובות ביותר (Jean McNiff).

פרוג'קט זירו (Project Zero) הוא מרכז מחקר בבית הספר לחינוך של אוניברסיטת הרווארד בקיימברידג' מסצ'וסטס. כיום פועלים בו 22 מיזמים חינוכיים שונים, העוסקים כולם, בדרך זו או אחרת, בשאלה מהי למידה טובה, או כנהוג אצלנו — למידה משמעותית. נסעתי מניו יורק לקיימברידג' כדי לבלות יום אחד בכור הגרעיני הזה של רעיונות חינוכיים ולשוחח עם מנהלו החדש, ד"ר דניאל גריי ווילסון. כך מציג ווילסון את החזון של "פרוג'קט זירו": "מה שמדריך את החזון שלנו הוא השאלות הגדולות של החינוך — מהי למידה ומהי למידה טובה, מהי חשיבה ומהי חשיבה טובה, מהי יצירתיות ומהי יצירתיות טובה. קידום החינוך פירושו עיסוק בשאלות היסוד הללו ובשאלות דומות ואחר כך תרגום שלהן לעשייה חינוכית. זה עמוד השדרה שלנו" (אמתי מור).