מדיניות פדגוגיה ותיאוריה

חלק שני של מאמרו של פרופסור Larry Cuban , מגדולי המומחים בעולם לרפורמות בחינוך, המחבר נהג לחשוב שרפורמות מבניות (למשל, יצירת בתי ספר ללא דרגות כיתה; מבני מנהל חדשים של מחוזות ואתרי בית ספר; טכנולוגיות חדישות; בתי ספר תיכוניים קטנים עם שעות לימוד במסגרת של בלוקים, יועצים, וקהילות לומדות של תלמידים) יובילו להוראה טובה יותר בכיתות. ועכשיו המחבר חושב שרפורמות מבניות כאלה, לכל היותר, עשויות להוות צעדים ראשונים הכרחיים לשם שיפור ההוראה אך לעיתים רחוקות הן (והיו) מספיקות כדי לשנות פרקטיקות הוראה מסורתיות ( Larry Cuban ) .

המאמר נכתב על ידי פרופסור נל נודינגס , הנחשבת כמובילה פדגוגית בארה"ב ובעולם . הדגש הנוכחי על הסטנדרטים הלאומיים בתחום של תוכן הליבה פועל כנגד שלוש מטרות של החינוך במאה ה-21: שיתוף פעולה, חשיבה ביקורתית ויצירתיות. המחברת מתמקדת ביצירתיות כמיומנות קריטית של המאה ה-21. היא טוענת שהעיסוק בסטנדרטים של תכנית הלימודים, שהם נוקשים למדי, חותרת תחת המאמצים לסייע לתוצאות ולתהליכים היצירתיים. המחברת מציעה שבמקום נטישת הסטנדרטים, קובעי המדיניות חייבים לאמץ את תפקידם של הסטנדרטים ואת המטרות שלהם בדרכים יצירתיות יותר (Noddings, Nel, 2013).

ניהול מבוסס בית ספר (School-based management) היה אחת מרפורמות הביזור המצוינות והבולטות במיוחד במדינות מערביות כגון: אוסטרליה, ניו זילנד, בריטניה וארה"ב. גם במצרים החלה אופנה זו. כחלק מצעד זה, ניהול מבוסס בית ספר קודם באמצעות מספר יוזמות של ביזור המכוונות להעביר יותר סמכויות של קבלת החלטות לרמת בית הספר המקומית. מאמר זה מדגיש את הפרדוקס בין המדיניות לבין הפרקטיקה ומספק לכך הסברים אפשריים (Hammad, Waheed, 2013).

המחבר, פרופסור לארי קובן, נהג לחשוב שבתי ספר ציבוריים הם אמצעים לתיקון החברה. ועכשיו הוא חושב שבעוד שמורים ובתי ספר טובים עשויים לקדם שינוי אינטלקטואלי, התנהגותי, וחברתי חיובי בקרב ילדים ובני נוער אינדיבידואליים, בתי הספר הם (והיו) חסרי השפעה לגבי שינוי של אי-שוויון חברתי ( Larry Cuban ) .

מחקרו של מעגן מהלמ"ס אשר הוצג בכנס האגודה הישראלית לכלכלה טוען כי רפורמת אופק חדש לא הצליחה בהשגת אחד מיעדיה המרכזיים: צמצום נשירה של מורים מהמערכת. מסקנה זו מסתמכת על השוואת שיעורי הנשירה של מורים טרם הרפורמה, לפני שנת 2008, ובשנתיים שאחריה: 2009 ו- 2010. בהתאם לממצאים שיעורי הנשירה עלו ל- 22% בממוצע. מנתוני המחקר עולות מספר תהיות ( רינת ארביב-אלישיב) .

לדעת ולהבין באופן מספק פירושו להיות בעל ידע שלא סתם "יושב" במוחו של הסטודנט, אלא מתפקד בחיוניות ומסייע לסטודנט להבין באמת את העולם ולפעול בהתאם. דיוויד פרקינס (Perkins, 1992) בספרו Smart Schools כינה ידע זה בשם "ידע מחולל" (generative knowledge). זהו ידע בעל משמעות רחבה, שכולל שליטה בעובדות ובמיומנויות והיכרות עם בעיות ופתרונות, ידע המהווה מקור לשאילת שאלות ומתן תשובות לבעיות לא טריוויאליות. הידע הזה הופך לכלי עבודה של התלמיד, והוא משתמש בו במצבים שונים בחייו, ולא רק כאשר הוא נדרש לבצע מטלת חובה שניתנת כשיעורי בית. התאוריה הקונסטרוקטיביסטית הנה מסגרת רעיונית שמסייעת להתמודד עם החיפוש אחר הבנה עמוקה( ציפי ליבמן) .

מומחי חינוך מטילים ספק לא רק בתועלת של כפיית לימודי הליבה במגזר החרדי, אלא גם באפשרות ליישמם. בחוק ההסדרים 2013–2014 מופיעה הצעת חוק לכפיית תכנית הליבה על כל מוסדות החינוך החרדיים ולהתניית תִקצובם במימושה. המחוקקים טוענים כי לימודי הליבה הם המתכון "להתאמת מערכת החינוך החרדית לעולם העבודה". חוקרי חינוך ומומחים למגזר החרדי טוענים כי מערכת החינוך החרדית אינה מסוגלת להשלים עם החוק וליישמו ( איילת פישביין ) .

ספרו של אברהם פרנק מכיל 68 מאמרים שפרסם בעיתונים ובאתרי אינטרנט במהלך השנים האחרונות. המאמרים מסודרים בשערים המתמקדים בסוגיות חינוכיות שונות. בשער הראשון מופיע מאמר אחד בלבד. הוא עוסק בעידן הפוסט־מודרני והטכנולוגי ובהשפעותיו על החינוך, בעיקר בכל הנוגע לצורך באוטונומיה רבה יותר למלמדים וללומדים לעומת משטר הבחינות והסטנדרטים השולט במערכת החינוך בארץ בעת הזאת. כבר במאמר זה ממליץ המחבר להגדיר מחדש את מטרות החינוך, המלצה שעליה הוא חוזר במאמרים רבים בספר ( יזהר אופלטקה ) .

גם חינוך מחוננים הוא חינוך מיוחד, ואת החינוך הזה כדאי לתת לכולם . לד"ר יעל צורן, אחראית לפיתוח מקצועי של מורים באגף לתלמידים מחוננים ומצטיינים במשרד החינוך, ברור שהתלמידים המחוננים זקוקים לחינוך מיוחד: "זו אוכלוסייה מיוחדת שצריכה הוראה מיוחדת. ילדים מחוננים לעתים קרובות סובלים בכיתה הרגילה, והמורים לא תמיד מבינים את הצרכים המיוחדים שלהם. בנים מחוננים לעתים קרובות מפריעים בכיתה כי משעמם להם ואז המורים מוציאים אותם מהכיתה, ובנות מחוננות נוטות להקטין את עצמן ולשתוק כי מקומן בחברה חשוב להן" ( נאוה דקל ) .

המטרה המרכזית של המאמר היא להדגים כיצד אופנים שונים של תקווה מתקשרים לאסטרטגיות פדגוגיות שונות. במילים אחרות, המאמר מבקש לתאר טווח של פדגוגיות של תקווה. הביטוי 'פדגוגיה של תקווה' קשור מאוד לתיאוריה הביקורתית—ניתן לחשוב מיד, לדוגמה, על פאולו פריירה (Paulo Freire), הנרי ג'ירו (Henry Giroux) או בל הוקס (bell hooks). אולם, קיימות פדגוגיות רבות של תקווה, ולטקסט שמרני במפורש דוגמת הספר מידות טובות (Virtues) של ויליאם בנט (William Bennett) קיימת הצדקה לכותרת וכך גם לרעיונות הרדיקליים והאוטופיים של פריירה. לפיכך, טיעון רחב יותר הוא שאין דבר מה רדיקלי באופן אינהרנטי או חתרני בפדגוגיה של תקווה. ניתן לעשות שימוש בפדגוגיות של תקווה כדי לשעתק יחסים חברתיים כמו גם כדי לשנות אותם (Darren Webb).

מחקר ראשון מסוגו, שהוכן על ידי חוקר בלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (למ”ס), בדק את השפעת רפורמת “אופק חדש” בבתי הספר היסודיים וחלק מחטיבות הביניים. המחקר, שהגיע לידי “הארץ”, בחן אם בעקבות העלאת שכר המורים חל שיפור בביקוש למקצוע ההוראה, באיכות הפונים להוראה ובשמירה על מורים במערכת. בנוסף, ניסה חוקר הלמ”ס דוד מעגן לבדוק אם לתוספת השעות הפרטניות יש קשר להישגי התלמידים וצמצום פערים בהישגים. ממצאי המחקר, שהוצג אתמול בכנס של האגודה הישראלית לכלכלה, מגלים כי אופק חדש נכשלה בהשגת כמה ממטרותיה העיקריות: הרפורמה לא גרמה לעלייה בשיעור הסטודנטים להוראה שבחרו להתמחות במקצוע לאחר לימודיהם. כמו כן, לא חל שיפור בשיעור המורים שבחרו להיכנס למקצוע אחרי ההתמחות, וחלה עלייה הן בשיעור הנשירה של מורים חדשים מהמערכת והן בשיעור הנשירה של מורים ותיקים ( ירדן סקופ) .

מטרת קובץ המאמרים הנוכחי היא לדון ביתרונות ובחסרונות של הגישה הקונסטרוקטיביסטית ובהשלכותיה על הוראה ולמידה. בימים אלה, שבהם אין חולק הן על מצבם העגום של בתי הספר ומוסדות ההשכלה הגבוהה בישראל והן על חשיבותו של החינוך כמשאב לאומי ראשון במעלה, יש צורך תמידי בחיפוש אחר סביבות למידה המעודדות חשיבה יצירתית ופתרון בעיות מורכבות. הספר מציג בפני קוראיו קשת רחבה של דוגמאות ויישומים של התאוריה הקונסטרוקטיביסטית בתחומי דעת שונים, שהמשותף לכולם הוא חתירה לקראת הוראה פעילה ולמידה משמעותית ( ציפי ליבמן).

החלק הראשון של מאמר זה מנתח את ההיסטוריה של תחום הפדגוגיה החברתית מנקודת ההתחלה שלה ועד היום, תוך התמקדות בזרמים הטראנס-לאומיים בין אירופה והמדינות השייכות ליבשת אמריקה (Schugurensky, D., & Silver, M., 2013).

שינוי של הפרספקטיבה כדי לפרש פדגוגיה חברתית כנושא מורכב ומעורב עשוי להפוך את הפגמים להבטחה ולחוזקות. מאמר זה מספק אלמנטים שמאפשרים שינוי מעין זה. לשם כך, מוצגות חלק מאי-ההבנות לגבי הפדגוגיה החברתית. אי-הבנות אלה הן גורמים ותרחישים התורמים:(1) ליצירת אי-דיוקים ובלבול לגבי מהי פדגוגיה חברתית, ומה הפדגוגיה החברתית יכולה או צריכה לעשות, ו-(2) להקרנה של הדימוי של פדגוגיה חברתית המוגדר באופן בלתי עקבי ועלוב, כלומר: דיסציפלינה ללא שיטה עם פרקטיקה בלתי יעילה ובלתי אפקטיבית לפתרון בעיות חברתיות (?car, X., 2013).

כשמעוניינים להציג דוגמת מופת לחינוך איכותי מרבים להשתמש כיום בדוגמת החינוך של פינלנד. בחינוך הפיני באה לביטוי מצד אחד התחשבות מעמיקה בצרכי התלמידים כלומדים וכבני אדם בכלל. מצד שני באים בה לביטוי ההישגים הלימודיים הגבוהים, למרות שאינם בראש מעייניה של מערכת החינוך הפינית ומהווים, למעשה, רק תוצר לוואי של החינוך האיכותי המתקיים בה. הגיליון האחרון של קו לחינוך מדווח על הרצאתו של ד"ר פאסי סלברג מפינלנד שהסביר בצורה בהירה וממוקדת את סוד ההצלחה של החינוך בפינלנד. המוטו שהציג סלברג הוא שמערכת חינוך ניתנת לשינוי על ידי הוצאת גורם מתוכה, המפריע באופן משמעותי להצלחתה. סלברג מציג חמישה עקרונות שהביאו להצלחת החינוך בפינלנד ( יורם אורעד) .

בעידן הנשלט במידע תמידי וברצון להיות חברתי, האם טון החשיבה עבור התלמידים צריך להיות שונה? זהו העולם של גוגל. בעולם זה הגדוש במידע, תודעתנו מאותגרת כל הזמן להגיב לנתונים, ולעיתים קרובות בדרך שאיננה רק מביטה, אלא מפרשת. לאחר מכן, בלא יודעין, אנו "מסובבים" כל דבר כדי למנוע דיסוננס קוגניטיבי ( Heick, T ) .

המאמר מזהה מספר מונחי מפתח ששימשו כדי לתאר ולמיין פדגוגיה חברתית. המאמר מסכם בהצבעה על הסיכויים להתפתחות נוספת של הפדגוגיה החברתית בדיאלקטיקה בין התיאוריה/המחקר לבין הפרקטיקה הפדגוגית (Jensen, N., 2013).

המאמר טוען כי מה שבאמת חשוב בחברה הטכנולוגית הוא חינוך המוקדש להערכה ולחקירה ביקורתית, ולא רק ליותר מידע. עד שנחשוב מחדש איזו תכנית לימודים היא אפקטיבית ועל כן אילו סוגים של הוראה ואילו כלים הם הטובים ביותר לתמוך בהם, אף מכשיר חדש שיומצא לא יותיר חותם במודל הלמידה שלנו. (Grant Wiggins, 2013).

רגע אחרי שנכנס לתפקידו שר החינוך החדש הרב שי פירון נשאלו בכירים לשעבר במשרד החינוך מה לדעתם האתגרים העומדים בפניו וכיצד להתמודד איתם, וגם נתבקשו להציע כמה עצות לדרך החינוכית ( דינה גורדון) .

במרכז לילדים מחוננים במכללה האקדמית תל חי נוסדה ב-2008 תוכנית מיוחדת בשם "משמעות בחיים". המאמר מתאר כיצד נפגשו במסגרת התוכנית 67 תלמידים מצטיינים בכיתות ז' ו-ח' מארבעה מגזרים: היהודי, המוסלמי, הנוצרי והדרוזי. מטרת התוכנית: לעודד את התלמידים לבחון ולעצב בכוחות עצמם את ערכיהם ואת האידיאולוגיות שלהם, בתקווה שכך ימצאו משמעות ותחושת ייעוד בחייהם, ואף יישמו את הרעיונות במציאות תוך הפגנת מנהיגות פוליטית וחברתית. התלמידים חולקו לקבוצות בנות 15 משתתפים, והתבקשו לדון בטקסטים פילוסופיים מתרבויות שונות, מזרחיות ומערביות, כדי לבחון את השלכותיהם האפשריות לחיי היומיום שלהם.