מדיניות פדגוגיה ותיאוריה

רפלקציה היא ביסודה מיומנות קוגניטיבית מורכבת המגשרת בין מחשבה לפעולה-משחקת תפקיד רב-צדדי בפעילויות אינטלקטואליות. ניתן לאמת את יכולת האימון של הרפלקציה על-ידי שלוש תיאוריות קונסטרוקטיביות חברתיות שהונחו על-ידי דיואי (Dewey), ויגוצקי (Vygotsky) ו- Sch?n, שמהן נגזרים חמישה תנאי גבול לשילוב תהליכי רפלקציה בהכשרה. תיאוריות אלה נתנו השראה למספר מחקרים אמפיריים בתחום של הכשרת מורים. המאמר מנתח חמישה מחקרים עכשוויים שהציבו שמונה ממדים וחמישה תנאי גבול. מחקרים אלה מאמצים את הכתיבה המתוקשבת באינטרנט כאסטרטגיית העיקרית להטמעת הרפלקציה בהכשרת מורים. המאמר, שהוצג בכנס בינלאומי, דן בתנאים הנדרשים למקסום התועלות של שימוש באסטרטגיית אימון זו ובטיעונים למען שימוש בטכנולוגיות מידע מתוקשבות לרפלקציה של הכשרה ( Law, E.L.C).

שיטת דלפי – כתיבת פתרון ע"י מומחים. הפתרון המוצע מועבר שוב לעיון עד לצמצום הפערים וקבלת פתרון מוגמר. פתרון זה דורש השקעה גדולה של זמן וע"כ אינו מתאים בעיתות משבר כאשר גורם הזמן מהווה נדבך מרכזי. Nominal group technique – מקבצים אנשים (כ 7-10), מציגים בפניהם את הבעיה. כל משתתף מציע פתרון משלו לבעיה ובהמשך ניתן לכל אחד הזדמנות להביע את דעתו על כל אחד מהפטרונות המוצעים. אין כוונה להגיע להחלטה מוסכמת. יתרונות השיטה טמונים בכך כי מונעים לחץ לקונפורמיות עם הדעות של הבכירים בקבוצה. החיסרון בכך כי נדרשים מקבלי החלטות המאומנים בשיטה זו, וכן בבעיות מורכבות יש לבצע הליך זה על כל פרט ופרט של הבעיה דבר שיגרור דיונים מרובים ע"מ להגיע לפתרון מוגמר. נתין לקבל החלטות בדרך זו גם באמצעות אמצעי תקשורת (ועידות, וידיאו, דואר אלקטרוני וכו'). אין דרך אחד ע"מ לסכם האם עדיפה קבלת החלטה במפגש או באמצעים אחרים (האמצעי תקשורת או שיטת דלפי). הדבר תלוי בסוג הבעיה אותה יש לפתרון. (עמי סלנט)

באתר זה ניתן למצוא היבטים תיאורטיים עיוניים של תיאורית הלמידה המְתַוֶוכֶת (Mediated Learning Experience, MLE) מנוסחת ע"י ויגוצקי (1978), פוירשטיין (1979) ואחרים. התיאוריה והשיטות המעשיות יסודן בתפיסה אופטימית בדבר יכולתו של הפרט להשתנות באופן משמעותי (הגישה האקטיבית – משנה). למידה מְתַוֶוכֶת עוסקת באינטראקציה בין אדם לסביבתו החברתית תרבותית. בעבודתו הקלינית והעיונית בודד פרופ' פוירשטיין 12 קריטריונים, שבאמצעותם ניתן להגדיר את האינטראקציה כאינטראקציה מְתַוֶוכֶת. פירוט קריטריונים אלו מופיע באתר.

הערכת תוכניות כללית מבוססת על איסוף שיטתי של נתונים לגבי מגוון רחב של נושאים, ומתארת שימושים אפשריים בממצאים. לעומתה, הערכת תוכניות הממוקדת-בשימוש מפרטת את השימושים המכוונים בממצאים עבור המשתמשים בתכנית.מחקר הערכה מתייחס למטרת המחקר יותר מאשר לשיטת מחקר מסוימת. לפי רוסי ופרימן (Rossi & Freeman, 1997). מטרה זו היא להעריך תכניות של התערבות חברתית (כלומר, פעולות בהקשר חברתי עם תוצאות מכוונות כדוגמת תכניות לימוד, שיטות הוראה, חידושים ופרויקטים מגוונים) מבחינת הבסיס המושגי שלהן, התכנון, היישום, וההשפעה של תוכניות אלו. (אפרת דרורי)

תכניות הלימודים החדשות והסטנדרטים מדגישים את הצורך בפיתוח כישורי הכוונה עצמית של הלומד בתהליך למידתו ומדגישות את הצורך בהשתתפות פעילה של התלמיד בתהליך למידתו על מנת שיפתח את חשיבתו ואת יכולתו להפיק משמעות מתהליך זה. התבוננות עצמית, שיפוט עצמי ותגובה עצמית עשויים להביא להצלחה רבה יותר בתהליך הלמידה ואף להגביר היבטים מוטיבציוניים של התלמיד. (צופיה יועד)

מטרת העבודה הנוכחית היא לבחון את קשרי הגומלין בין קובעי המדיניות החינוכית ובין חוקרי חינוך תוך כדי התמקדות בממצאי מחקר (Third International Mathematics and Science Study). המאמר דן בשאלה: האם קידום המצוינות בהישגים הלימודיים פוגע בשוויון בחינוך? ניתוח נתוני TIMSS-1999 הראה כי קיים קשר שלילי חזק בין ממוצע ההישגים לרמת הקיטוב (פער הציונים בין התלמידים המצטיינים בכל מדינה לבין התלמידים הנחשלים באותה מדינה). המאמר מתאר את הלקחים שהפיקו קובעי המדיניות ובתוך כך בוחן את סוגיית הקשר בין מחקר ובין מדיניות לאור מחקרים בין-לאומיים ( זמירה מברך וגלית ליברמן),

מסמך הסטנדרטים וציוני הדרך במדע וטכנולוגיה לבית הספר היסודי, לפני עריכה לשונית. המסמך הוכן על ידי צוות משותף של הפיקוח על הוראת מדע וטכנולוגיה, האגף לתכנון ולפיתוח תוכניות לימודים ומרכז המורים הארצי ללימודי מדע וטכנולוגיה בבית הספר היסודי, בריכוזם של ד"ר חנה ויניק וד"ר נטע עורבי. המסמך תואם את מדיניות המשרד בנושא הסטנדרטים ואת הקווים המנחים שגובשו בוועדת ההיגוי לניסוח סטנדרטים במערכת החינוך. כתיבת המסמך התבססה על דיונים מקצועיים בנושא הסטנדרטים שנערכו בימי עיון ובפורומים שונים. במהלך הפיתוח של המסמך הועברו טיוטות לעיונם של מפקחים, מדריכים, מורים מובילים ומומחים מקצועיים בנושאי הערכה ותכנון לימודים במשרד ומחוצה לו, שקראו, העירו ותרמו לשיפורו. המסמך אושר על ידי ועדת המקצוע ללימודי מדע וטכנולוגיה בבית הספר היסודי, בראשותו של פרופ' חגי נצר מאוניברסיטת תל-אביב.

הסקירה מנסה לזהות את המאמצים השונים לחולל שינוי בחינוך ולבחון את מידת הצלחתם. לצורך הסקירה נבחנו ארבעה דפוסים של שינוי בחינוך: 1. שינוי שהוא פרי יוזמה אישית או מקומית.2. שינוי השואף למעבר מחינוך ציבורי לפרטי ? 3. שינוי המבוסס על תפיסת עולם אקדמית.4. שינוי המעוגן בממשל.בסופה של הסקירה בוחן פרופסור דוד חן את המשותף והשונה בכל דפוס ושוקל את הלקחים שאפשר להסיק ממאמצי השינוי הללו. בעולם שבו אנו חיים, כל הארגונים המודרניים בוחרים באסטרטגיית שינוי המושתתת על התרבות הרציונלית ונקראת גם מו"פ. לעומתם, החינוך פועל באסטרטגיה של ניסוי וטעייה. אסטרטגיה זו הוכחה כבלתי יעילה, ואף-על-פי-כן ארגוני החינוך אינם לומדים מן הניסיון וממשיכים להשתמש בה. בעבודה זו מציע פרופסור דוד חן ללכת בעקבות הארגונים המודרניים, לחולל שינוי אסטרטגי ולבחור בגישת המחקר והפיתוח לצורך פתרון משבר החינוך (דוד חן ).

המודעות למגוון של סגננות למידה התפתחה בארץ בזמן האחרון ועשוייה לגרום לשינויים מהותיים בתחומי תוכניות הלימודים, דרך ההוראה ודרך הערכת התלמידים. לכן, על המחנכים לדעת מהם סגנונות הלמידה השונים של התלמידים ואיך מפתחים את סגנון ההוראה שלהם כדי להתאימו לזמנים החדשים. המאמר עוסק בשני נושאים: א. סקירת התיאוריות והמחקר של סגנונות למידה. ב. הדגמת מודל אחד שנוי ליישום בבתי הספר MAT-4 של ברנס מקארתי (1990). (מלודי רוזנפלד)

המאמר בוחן את התמורות שחלו בעשור האחרון במדיניות תכנון הלימודים בישראל ואת מקורותיהן. את מקרי החקר לבחינה הזאת סיפקו המקצועות היסטוריה ואזרחות. המאמר מצביע על שורה של גורמים פנימיים – בתוך מערכת החינוך, וחיצוניים –בחברה ובמדינה, שהכשירו בהדרגה את המעבר ממדיניות של הומוגוניזציה תרבותית ולגיטימציה של התרבות השלטת, להיענות הולכת וגוברת, אם כי מבוקרת, לצרכים תרבותיים וחברתיים מגוונים ואף מנוגדים. מטרת המאמר היא לעמוד על הקשר בין התמורות במדיניות תכנון הלימודים לבין מגמות בחברה ובתרבות והשינויים בזהות הקולקטיבית של ישראל. (יהושוע מטיאש, נעמה צבר בן-יהושע)

שתי גישות עיקריות מאפיינות את היישום של תיאוריות פסיכולוגיות בחינוך: יישום המתייחס באופן כללי לתחום הדעת ויישום חינוכי המתייחס באופן ספציפי לתחום הדעת והפעילות בו. הגישה המכלילה של יישום בתחום הדעת מנסה לגבש תיאוריה קוגניטיבית כללית או מוכללת ומיומנויות קוגניטיביות כלליות אחרות אותם ניתן ליישם גם בתחומי דעת שונים . הגישה של יישום ספציפי לתחום הדעת מנסה להתאים תיאוריות קוגניטיביות באופן מובהק לתחומי דעת כגון מתמטיקה או הבנת הקריאה. הגישה הספציפית המתואמת לתחומי הדעת נעשתה שכיחה הרבה יותר מאשר הגישה המוכללת , אך היא נכשלה בגיבוש מודל מאוחד של למידה והוראה. המאמר מתאר ניסיונות אמפיריים שונים לחזור וליישם תיאוריות פסיכולוגיות כלליות יותר תוך התייחסות לתיאוריה קוגניטיבית מאוחדת הנקראת Theory of successful intelligence –אינטליגנציה מצליחה מעבר ל- IQ . המאמר מאיר העיניים נכתב ב2008 ע"י פרופסור רוברט סטרנברג מגדולי המומחים בפיתוח החשיבה והמיומנויות הקוגניטיביות בחינוך .(Sternberg, Robert ).

פרופ' ריידר, מאוניברסיטת קולורדו, דנוור, מציע מיון מתודי של המודלים העיקריים לתכנון הדרכה/למידה הידועים בספרות המקצועית כ- INSTRUCTIONAL DESIGN. בחלוקה ניתן למצוא מודלים בייהווריסטים, קוגנטיביים וקונסטרוקטיביסטים. לצד כל מודל של למידה מוצגים מפתחי התפיסה הלימודית המובילים. (Ryder Martin)

בסוף שנות ה80 פיתח פרופסור רנד ספירו (Spiro, 1988) תפיסה חדשנית של הבניית ידע חינוכי הידועה כיום בשם הגמשה קוגניטיבית (COGNITIVE FLEXIBILITY). ספירו, אשר חקר קבוצות של סטודנטים ותלמידים במשך שנים, מצא כי ארגון חומרי למידה ומקורות מידע במבנה מקושר של היפרטקסט (HYPERMEDIA) בניגוד למדיה ליניארית תורם אצל הסטודנטים להתגבשות ידע מסתעף ותובנה מעמיקה יותר מאשר חומרי הלימוד הפאסיביים. (עמי סלנט)

המאמר שנכתב ע"י צוות חוקרים מהאוניברסיטה הפתוחה באנגליה העוסקים בהוראת שפות בוחן גישות שונות לניתוח אינטראקציות של לומדים בקורסים מתוקשבים. כלי המחקר העיקרי המתואר הוא SNA, או בשמו המלא: Social Network Analysis, שפותח במקור במדעי החברה על מנת לתאר ולהמחיש במדויק את דפוסי האינטראקציה בין משתתפים בצוות או אנשים הפועלים בארגון. המתודולוגיה של SNA פותחה במקור כחלק ממערך סיוע לטובת מחקרים איכותניים במדעי החברה ובחינוך. השיטה יושמה גם כדי לתאר דפוסי אינטראקציה בין לומדים בקורסים מתוקשבים אסינכרוניים בהם יש פעילות מתוקשבת בין משתתפים. מתוארים במאמר כל שלבי התכנון וניתוח האינטראקציות בקורס המתוקשב באמצעות כלי ה-SNA וכלי העיבוד הנלווים (Annette Duensing, Ursula Stickler, Carolyn Batstone, Barbara Heins)

זהו מאמר בעל אופי מתודולוגי, שמטרתו להציג ולהדגים בפני החוקר במחקר האיכותני את המונח "אינטרטקסטואליות" כמושג וכשיטה העשויה לכונן מסגרת לניתוח ולפרשנות של נרטיבים קצרים או של סיפורי חיים. המאמר מציג את המסגרת התיאורטית , ומדגים את יישומה במחקר האיכותני בקריאה ובפרשנות של סיפורי חיים. האינטרטקסטואליות כמושג מרכזי בחקר תרבות מתאים במיוחד למחקר האיכותני הנרטיבי , המושתת על סובייקטיביות המספר , הסיפור , המאזין/החוקר , ועל הממד היחסי והבלתי קבוע של הידע . עם זאת , שימוש באינטרטקסטואליות כשיטה פרשנית במחקר האיכותני לסוגיו תובע מהחוקר מודעות ויכולות שהמאמר הנוכחי מציגן . לאור מטרתו המתודולוגית של המאמר בחרו המחברות בנרטיבים שמייצגים סוגים שונים של קישור אינטרטקסטואלי ברמות מפורשות שונות, ברמות מורכבות שונות וברמות אידיאות שונות (אילנה אלקד –להמן , חוה גרינספלד ).

בסקירת ספרות, העוסקת בתחומי עתיד מגוונים, זיהה המחבר, ד"ר דוד פסיג, מיומנות חשיבה חדשה בעלת מאפיינים של אינטליגנציה עתידית מסדר גבוה. במאמר זה הוא בוחן את המאפיינים של מיומנות החשיבה הזו אותה הוא מכנה 'השבחה'. קיימים שני סוגים של "השבחה"–השבחה של קונצפציות, והשבחה של כלים. בתהליך השבחה של מידע עתידי זיהה המחבר ששה שלבים: כוונה מלכתחילה, תהליך, תוצר, הערכה, לעיתים גם כוונה בדיעבד, והמשכיות. במאמר זה הוא מגדיר ומסביר את חשיבות מיומנות ההשבחה בתהליכי חינוך והכשרה לקראת העתיד.

ניר עבודה זה מתייחס לדואליות שבין תיאוריה למעשה בהכשרת מורים ובעשייתם המקצועית של מורים ושואל האם מחקר פעולה יכול להוות עבורנו, כמכשירי מורים, כלי לתמיכה באינטגרציה שבין תיאוריה ומעשה. כמו כן, הוא מעלה שלושה נושאים לדיון ולבחינה: (1) ההגדרה והמטרות של מחקר פעולה בהכשרת מורים, באספקט "המחקר" ובאספקט "הפעולה" (2) הנחות היסוד של קבוצת הלומדים-החוקרים לגבי מחקר פעולה, תוך עיון בהנחותיהם של קאר וקמיס (Carr & Kemmis, 1983) והנושא השלישי : התנאים למעורבות מעצימה של פרחי הוראה ושל מורים מתחילים במחקר פעולה (לאה קוזמינסקי ) .

מודל "קהילות אטלס" ("Atlas Communities”) הוקם בשנת 1992 והנו פרויקט משותף של ארבעה ארגונים: "הקואליציה לבתי-ספר חיוניים" ("Coalition for the Essential Schools, "התוכנית לפיתוח החינוך" ("Educational Development Program"), "התכנית לפיתוח בתי-ספר" ("School Development Program"), ו"פרויקט אפס" של אוניברסיטת הרווארד ("Project Zero" at "Harvard University"). מודל זה משלב בין הרעיונות השונים של כל ארגון (שוויון הזדמנויות, בית הספר כקהילה, ריבוי אינטליגנציות ו -“pathways") לשם יצירת מודל ייחודי ומקיף. המודל תומך בבתי ספר מגן חובה ועד תיכון, המעוניינים להפוך ל"קהילות לימוד דמוקרטיות". (יאיר גד)

ישנה נטייה לבלבל פעמים רבות בין שתי פילוסופיות החינוך: שיטת מונטסורי והשיטה האנטרופוסופית. לכן נכתב לאחרונה מאמר מאמר מקיף המנתח וסוקר את ההבדלים בין שתי השיטות: מונטסורי ושטיינר. מאמר זה פורסם במקור באנגלית במגזין האוסטרלי לענייני חינוך Sydney’s Child. (רונית לסטר)

מחקר הגישוש, בניגוד למחקר הייעודי, הוא מחקר שנעשה לצורך קבלת החלטות הנוגעות למחקר ייעודי מקיף שמתעתדים לבצע. מחקר ייעודי חוקר אובייקטים מעולמות התוכן של הדיסציפלינה שהוא מופעל בה, ואילו מחקר גישוש נועד לאסוף ידע על אודות מרכיבי מחקר שונים.במובן זה, מושא הידע של מחקר הגישוש הוא צר יותר מזה של המחקר הייעודי. המאמר מונה סוגים שונים של מחקרי גישוש (מחקרים טרומיים או מקדימים) הנבדלים ביניהם בסוג הבדיקות שנעשות בהם. (צחי אשכנזי)