אקטואליה

ישנם מעט מחקרים אמפיריים הבוחנים את אופן ההוראה המקוונת על פני תרבויות שונות, ובייחוד ניתן להבחין בחסרונו של מחקר מסוג זה בקרב תלמידים ממוצא היספאני ותלמידים ממוצא ילידי בארצות הברית. ספר זה מציג את ממצאיו של מחקר בן שנתיים, לאורם נתגבש מודל הדרכתי מקיף (רב-תרבותי ובין-גילי) ללמידה מקוונת. ספר זה מהווה מדריך מעשי עבור הקורא, שכן יעניק לו הוראות מפורטות בדבר גישת ההוראה (הצעות פדגוגיות, טכניות, ועוד) המומלצת עבור למידה מקוונת יעילה, כאשר הבסיס הוא ההבחנה בין האופנים בהם נוטים בני תרבויות וגילאים שונים ללמוד באופן מקוון ( Ke, Fengfeng, Chavez, Alicia F ).

בתקופה שיותר ויותר מורים קשורים לקהילות מתוקשבות ולקהילות מעשה בחינוך הופעתו של הספר "המורה המתוקשר" (The Networked Teacher ) מעידה על התגבשות והתבגרות שלב המעבר מהמורה הבודד למורה הפועל במרחב הרשתי המתוקשב. הספר החדש שנכתב ע"י Kira J. Baker-Doyle הוא מלאכת מחשבת של ביסוס תאורתי ומתודולוגי של ניתוח והבניית התפתחותו המקצועית של המורים החדשים כחלק מקהילת למידה וקהילת עמיתים שיתופית. נקודת המוצא למרבית פרקי הספר היא ראיית פעולת המורה ברשתות החברתיות וקהילות העמיתים כחלק מהתפתחותו המקצועית והשבחת ההוראה שלו. הספר עוסק במקורות התמיכה לעבודתו של המורה במרחב של ביה"ס ומעבר לו , והמרכיב החשוב הם עמיתיו למקצוע בקהילת ביה"ס אבל גם בקהילת המורים הרחבה יותר. הפרק

נושא שילובם של ילדים חולים כרוניים במערכת החינוך זוכה לחשיבות מיוחדת בתקופתנו. הודות להתקדמות הרפואית, מחלות ילדים שנחשבו בעבר כמחלות סופניות, הופכות למחלות כרוניות, שהטיפול בהן וההחלמה נמשכים חודשים ואף שנים. משום כך לבית הספר – על מרכיביו השונים – השפעה רבה על תהליך השיקום, ושילוב מוצלח בבית הספר הוא גורם מכריע בשיקום ובהחלמה כמו גם מדד להסתגלותו הטובה של הילד בעתיד. מטרתו העיקרית של ספר זה היא להציב סימני דרך בתהליך שילובו של הילד החולה במערכת החינוך ולתאר את הצרכים הפיזיים, החברתיים, הנפשיים והלימודיים שלו בסביבת הכיתה. הידע שהספר מציג הופק באמצעות תצפיות וראיונות בסביבתו של הילד החולה במחלה קשה, ועל יסוד סיפורים אישיים של מורות שחוו שילוב של ילד כזה בכיתתן ( יוספה איזנברג ) .

המורה והמחנכת נועה מדווחת בבלוג שלה על המשמעויות של הוראה בסביבת לימודים דחוסה שבה מורים מלמדים תלמידים לקראת בחינות הבגרות. כותבת נועה : "הדרך הפשוטה ביותר להגדיר את ארבעת החודשים האחרונים היא "טירוף". בארבעה חודשים (מינוס חגים) דחסתי לתוך מוחותיהם המטושטשים כל כך הרבה "חומר" שפיטום אווזים מחוויר לעומתו."

המורה והמחנכת אורנית פרידמן מציינת במאמרון מעניין שלה כי שילוב טלפון נייד בשיעור יכול רק לתרום לחוויית הלמידה בשיעורים הנלמדים בכלל בכיתה ובשיעורי תנ"ך בפרט. "השימוש בטלפון נייד בזמן שיעור אסור אצל מרבית המורים ומרבית בתי הספר אוכפים זאת באמצעות תקנון בית ספרי. אבל במציאות מכשיר הטלפון הנייד הוא חלק בלתי נפרד מילדינו. מכשיר הטלפון הנייד מהווה אמצעי תקשורת, יומן, כלי משחק, מצלמה, מסרטה ובאמצעות אפליקציות שונות נתן לעשות בו עד המון שימושים רבים" ( אורנית פרידמן) .

אנשי חינוך ומטפלים מתמודדים לא פעם עם תופעות של דחייה חברתית בקבוצת בני הגיל, בכיתה, בבית הספר, בתנועת הנוער וכדומה. במקרים רבים מלווה הדחייה החברתית בתופעות קשות, כמו נידוי וחרם, לעג מתמשך, הצקות ואף התעללות מילולית וגופנית. לעתים קרובות עולה השאלה כיצד לטפל בבעיה זו ומה צריך להיות מוקד ההתערבות הראשוני בטיפול: האם לתמוך בילד הדחוי או אולי לטפל בקבוצת הילדים הדוחים. בחלק הראשון של המאמר יוצגו שיקולים שיסייעו בקבלת ההחלטה במי לטפל תחילה. בחלקו השני יוצגו גישות תיאורטיות המסבירות תהליכי התפתחות של שעיר לעזאזל בקבוצה, תוך התייחסות למקום של המורה במניעת תהליכים של דחייה חברתית. בחלקו השלישי מציעה המחברת למורה בכיתה אפשרויות שונות להתערבויות כיתתיות בנושא הדחייה החברתית ( יעל אברהם).

לאחרונה פרסם משרד החינוך רשימת נהלים לשימוש ברשתות חברתיות למורים, תלמידים והורים שאחת מהן היא האיסור על מורים או על אנשי צוות חינוכי אחרים, ליזום תקשורת עם תלמידים ברשת חברתית, להציע להם חברות ולאשר הצעות חברות שיתקבלו מהם. במקביל לפרסום ולקראתו, הופיעו בשלובים תגובות על ידי חברי רשת בנושא זה, כגון מאמרונו של נדב בדריאן על חוזר המנכ"ל, רשתות חברתיות וחוסר הרלוונטיות של מערכת החינוך והקישור של מרינה פרסום ראשון: פורסמו כללים להתנהגות מורים בפייסבוק ( יורם אורעד).

האודיסאה של הטקסט: פרשיות בתולדות מושג הטקסט בתרבות המערב". הספר מכסה נושאים הנוגעים לחינוך בכל פרק, ובעיקר, הטקסט בבית הספר, מיתוס מהפכת הדפוס, הטקסטים הרב-ממדיים, הטקסט בחשבון ובמתמטיקה (לא רק הנוסחאות!!), ועד לרעיון המחשב. לאיזו מטרה נוצר האלפבית ומדוע אין להמצאת האלפבית קשר אל ציורי הסלע המפורסמים? מה זה בעצם טקסט אלפביתי? כיצד השפיעה מהפכת הדפוס באמת על תרבות המערב? מה הייתה תרומתן של התרבות היהודית והתרבות הערבית לתרבות המערב? מתי הנצה המהפכה המדעית ומה הקשר שיש לה למושג הטקסט? מדוע קשה כל כך ללמוד חשבון ומתמטיקה, ללא שום קשר לדרכי הוראתם? הקורא מוזמן אפוא להרפתקה כפולה ומשולשת: גם ללוות את מושג הטקסט בהתפתחותו בתרבות המערב, ממש עד לכניסת המחשב לחיינו, גם להכיר מספר חיבורים וקשרים מעניינים בין אירועים ותרבויות, וגם להתמודד עם כמה מיתוסים נכבדים ביותר ולערער עליהם. ( יהושפט גבעון).

השנה משרד החינוך התחיל לתת מענקים כספיים למורים מצטיינים בתיכון – גם למצטיינים בכל בית ספר, וגם לכל המורים בבתי הספר שייבחרו כמצטיינים. איך דבר כזה ישפיע על מערכת החינוך? משימת ההוראה ודורשת לא רק ציונים אלא גם הקניית ערכים ועידוד הסקרנות, והיא תהליך שנמשך שנים. במשימה כזאת קשה להגדיר מדד להצטיינות. בארצות הברית קיימים בונוסים כאלה זה שנים, במסגרת רפורמת החינוך "No Child Left Behind". ובזמן האחרון מתפרסמות בתקשורת ידיעות שלפיהן שיעור הזיופים והרמאויות בתיכונים נמצא בעלייה מתמדת ( דן אריאלי).

בארגון ה–OECD גילו את מה שבחברת הייעוץ מקינזי יודעים מזמן: מה שחשוב בעובדים הוא לא תחום ההשכלה שרכשו קודם לכן, אלא ניסיון, דרייב ובעיקר מיומנויות. הבעיה היא שמערכת החינוך, ובכללה ההשכלה הגבוהה, לא ממש מסייעת לרכוש אותן. הגישה החדשה חותרת להקנות כמה שיותר כישורים וכלים שימושיים לעולם האמיתי. בכנס של ה-OECD חשף אנדראס שלייכר, מי שנחשב לגורו של הארגון וממציא מבחן הפיזה, את שינוי הכיוון האדיר של הארגון ברמת החינוך ובהכשרת דור העובדים הבא. לא בכדי שני מושגים אלה, החינוך והעבודה, הולכים יד ביד. המודל החדש שבנו שלייכר ועמיתיו נועד לסייע למערכת החינוך של הצעירים ולמערכת ההכשרה של המכללות והאוניברסיטאות ( מניב, עמרי).

אם תסתכלו על בית הספר מנקודת המבט של תנאים חיוניים ללמידה תראו שאין בו תנאים להנעת למידה. בית הספר עושה כמעט הכול כדי שתלמידים לא ילמדו בו – והם לא לומדים. רוב החומר הנלמד בבית הספר נשכח, ומה שנזכר עדיף שיישכח – למשל, שללמוד זה משעמם, שלחשוב זה מזיק, שלדעת זה לשנן, שכל הנושאים האלה שבית הספר מלמד לא רלוונטיים, ושאני "חכם" (תלמיד טוב) או "טיפש" (תלמיד לא טוב). אילו היינו חושבים על בית הספר מנקודת המבט של תנאים ללמידה, או מנקודת המבט של הלומדים, היינו מבינים שעלינו לשנותו באופן יסודי, ושהאתגר החינוכי הגדול של ימינו הוא ליצור סביבות חינוכיות שבהן תלמידים לומדים ורוצים להמשיך ללמוד ( יורם הרפז).

אנו חייבים להודות כי חל כרסום במעמדו של התנ"ך בחברה הישראלית, קל וחומר – במעמדו של התנ"ך בקרב התלמידים. המורה עופר דובר מבית הספר "הרצוג – בית חשמונאי, מבקש לנסות ולהציע תשובה לשאלה, תשובה שהיא, למעשה, שילוב של שלושה גורמים. הגורמים הללו אופייניים לחברה הישראלית החילונית בכלל, אולם הם באים לידי ביטוי ביתר תוקף בקרב הצעירים. הפתרון, לדעתו , אינו מצוי רק במערכת החינוך וליתר דיוק – הוא בעיקרו אינו תלוי במערכת החינוך. "התלמידים שלנו הם חלק מהמארג החברתי של מדינת ישראל ולכן השינוי צריך לבוא קודם כל בה. אנו חייבים להפוך לחברה שמתגמלת יותר את אנשי הרוח שלה ומעלה את קרנם. זהו עיקרון שאם הוא לא יתקבל, אנו עלולים למצוא את עצמנו כחברה של טכנוקרטים בורים ושמחים. אנו אף חייבים לעודד ולגרות את הנוער לחשוב לעומק. כאן יש תפקיד רב מאוד לתא המשפחתי, אשר למרבה הצער, הולך ומוותר על המחויבות הבסיסית שלו לחינוך הילדים". ( עופר דובר).

מעגלים של הדרה מתמקד בסיפורן של שלוש נשים מרכזיות בתולדות החינוך הקיבוצי: מרים רות (1910 – 2005), חוה שמיר (1914 – 2009), ומלכה האס(1920) תבלד"א. הספרות העוסקת במחקר החינוך הקיבוצי מכתירה את "אבות החינוך הקיבוצי" ועולה השאלה לאן נעלמו ה"אימהות" של החינוך המשותף? מה חלקן ומה תרומתן ומדוע לא זכו להכרה הראויה? האם זוהי תוצאתו של מנגנון הדרה מתוחכם אשר גם להן חלק בו? הספר בוחן את סיפור חייהן האישי ואת מסלולן המקצועי של שלוש הנשים ומתבסס על דברים שהוקלטו מפיהן בשעות רבות של ראיונות. כיצד השפיע בית ההורים על דרכן בחיים? מה היה מקומו של בן הזוג בחייהן ומה היה מקומה של המשפחה בחברה הקיבוצית לאורך שנותיה ותמורותיה? הספר סוקר לעומק את תרומתן ארוכת השנים למערכות החינוך של הקיבוצים ולפיתוח המחשבה החינוכית – שנכתבה כתיאוריה ועשייה חדשנית בתחומים שבהם התמחו ( גבי אסם ורחל הרץ-לזרוביץ).

יצא הספר של אריה קיזל "היסטוריה משועבדת – ניתוח ביקורתי של תכניות לימודים וספרי הלימוד בהיסטוריה כללית מאז קום המדינה.הספר מבוסס על מחקר מקיף ומציג את ההתפתחויות והשינויים שחלו בתוכניות הלימודים ובמטרותיהן וכן את השלכותיהם על ספרי הלימוד. הספר "היסטוריה משועבדת" מציג ניתוח ביקורתי של תכניות הלימודים וספרי הלימוד בהיסטוריה, משנת תש"ח (1948) ועד תשס"ו (2006 ) . במסגרת המחקר המקיף נבדקו ההתפתחויות והשינויים שחלו בתכניות הלימודים ובמטרותיהן, והשלכותיהם על ספרי הלימוד. כמו כן נבדק היחס המספרי והקשר התוכני בין הנושאים שנלמדו בהיסטוריה כללית ובין אלה שנלמדו בתולדות ישראל.

הצעה להתעלות רגשית: ישעיהו תדמור ועמיר פריימן הקימו כבר לפני שנתיים את "התנועה להעצמת הרוח בחינוך", המבקשת לחזור אל שאלות היסוד של החינוך ולהפוך את בית הספר למקדש מעט. "מטרתנו להביא לכך שהעיסוק במהות האדם, החיפוש אחר משמעות וערכיות, והשאיפה להתפתחות נפשית־מוסרית־רוחנית יהיו חלק טבעי מהאקלים הבית ספרי ומנפשם וחייהם של המורים והתלמידים". התנועה מבקשת להחזיר את החינוך למערכת החינוך ולענות על הצורך של מורים לחנך. במצע התנועה נכתב: "מטרתנו להביא לכך שהעיסוק במהות האדם, החיפוש אחר משמעות וערכיות, והשאיפה להתפתחות נפשית־מוסרית־רוחנית יהיו חלק טבעי מהתרבות הישראלית, מהאקלים הבית ספרי ומנפשם וחייהם של המורים והתלמידים ( נאוה דקל).

80% מהתלמידים בתיכון לא מרחיבים את המקצועות המדעיים, מספר הפונים לתחומים המדעיים הולך ופוחת ורמת הידע של הסטודנטים במקצועות בסיסיים כמו מתמטיקה, פיזיקה וכימיה, נמוכה. האצבע המאשימה היא בעיקר לכיוון מערכת החינוך- חוסר הכשרה מתאימה של מורים למתמטיקה, תוכנית בעייתית במתמטיקה בחטיבת הביניים וכך גם במדעים. אין בפוסט זה שנכתב ע"י שושי פולטין משום כתב הגנה על מערכת החינוך, אולם נדמה שהפעם ניתן להפנות את האצבע המאשימה לא רק אליה, אלא גם לאוניברסיטאות, לפתיחת המכללות וגם לשאיפותיה של ה"אמא היהודייה" ( שושי פולטין).

הקיצוצים בשעות הלימוד בבתי הספר, הצפיפות בכיתות, העומס על המורים והיעדר החדשנות במערכת הציבורית המידלדלת דוחפים הורים בעלי יכולת כלכלית לחתור לשיפור החינוך של ילדיהם באמצעות יוזמות פרטיות. מהלך זה מקבל תמיכה גלויה או סמויה ממשרד החינוך, שמאפשר מימון פרטי משלים. מדובר בשילוב של מדיניות מתוכננת (פתיחת אזורי הרישום, ייחוד בתי ספר ויצירת תחרות ביניהם, ניהול עצמי של בתי ספר, מיקור חוץ של פעולות וסמכויות של משרד החינוך) והיגררות של משרד החינוך אחר כוחות השוק הממלאים את החלל שנוצר בתפקוד המדינה (הקמת בתי ספר ומסלולי לימוד ייחודיים ביוזמת הורים ובתוספת מימון פרטי, פעילות של עמותות ותאגידים בבתי הספר, התרחבות והתגוונות פעילותן של רשתות חינוך פרטיות). ( נוגה דגן-בוזגלו).

יותר ויותר מורים במקצועות הרוח בתיכונים מתלוננים על לימוד טכני שמכוון להישגים בבגרויות בלבד ולא מעורר חשיבה יצירתית ולמידה ביקורתית. כך לדוגמא , מורה לתנ"ך מקרית גת מספרת כי המרוץ לבגרות נובע בעיקר מעומס החומר לעומת מספר שעות הלימוד, "ואז בבגרות, יש שאלות פשוט קטנוניות, נתפסים לאיזו נקודה לא מהותית שקשורה רק לשינון. ובכלל, הבחינות הפכו לאלוהות: מקצוע שאין בו בגרות באותה שנה הוא פחות חשוב. שכחו מהי למידה לשם למידה ( טלילה נשר).

במאמר דעה בעיתון "לוס אנג'לס טיימס" (Los Angeles Times), המחברים סול רובינשטיין (Saul Rubinstein), צ'רלס הקצ'ר (Charles Heckscher) ופול אדלר (Paul Adler) משתמשים בהיסטוריה של הייצור בארה"ב ומקבילים בינה לבין הדעה הרווחת בחינוך הציבורי של "האשם את המורה". הטיימס מחדד את הטיעון של אדוארד דמינג שכישלון התעשייה האמריקאית קשור יותר למערכת הניהול המיושנת מאשר לביצוע של העובדים(Francesca Duffy, 2011).

ראויה לשבח יוזמתה של המורה חניתה חן אשר העלתה בבלוג הכיתתי שלה לתלמידי כיתה ג' בביה"ס הוברמן בפ"ת את חשיבות יום השלום הבינלאומי . היא עשתה זאת לא בדרך שגרתית ולא באמצעות מלל אלא באמצעות פעילות בכיתה המציינת את חשיבות יום השלום הבינלאומי. התלמידים בסיוע ההורים ובהנחיית המורה מכינים שירים וקליפ וידאו לנושא.