אקטואליה

עניינו של מחקר זה באירועים שדרכם עולים מורים לחדשות היום וברושם המצטבר העולה מן הסיקור התקשורתי של מורים במערכת החינוך. במסגרת המחקר נדגמו שבועיים אקראיים משלושה עיתונים יומיים, במרווחים של ארבע שנים בין השנים 9002-5291 . מתוך הגיליונות קודדו משתנים כגון: סוג ומגוון הנושאים שדרכם עולים מורים לחדשות, בולטות ותדירות הדיווח אודותיהם, מיקום החדשות על מורים במרחב העיתון ועוד. נמצא כי ככלל לחדשות על מורים יש ערך חדשותי ניכר והן ממוקמות בעיקר בחדשות היומיות. מן הניתוח עלה כי הנושא השכיח ביותר בחדשות הקשורות למורים הוא השביתות, העיצומים, תנאי ההעסקה והשכר. למעלה מרבע מהידיעות עסקו בנושא זה בדרך זו או אחרת ( ארנת טורין ) .

באופן לא מפתיע, בהתייחס לגודלה העצום של מערכת החינוך המודרנית ומכוונותה לקהלים שונים ומגוונים, דמותו של הבוגר הרצוי במערכת זו איננה בהירה ותלויה רבות בזמן ובמקום, קרי בערכים השולטים בחברה שבה חי הבוגר ובציפיות המופנות כלפי מערכת החינוך מצד חברי קהילתו. אי בהירות זו מופיעה אף במחקרים הנעשים מעת לעת על בוגרי מערכות חינוכיות אשר תכליתם לבחון את איכות התפוקות של מערכות אלו והתהליכים המתרחשים בהן (יזהר אופלטקה) .

הרשת – החברתית: הפייסבוק, יועדה בראשית דרכה לסטודנטים בוגרים ולא לילדים ובני נוער, אך הפלא ופלא, גם על מרחב זה השתלטו בני הגיל הצעיר כאילו כמובן מאליו והפער בין הצעירים והמבוגרים שוב נפער. ישנה תחושה שכולם נמצאים במרחב זה, אך באותה הנשימה נראה כי מדובר בזירה עצומה שלא לגמרי מובן מה נעשה בה, מה מקור המשיכה אליה ומה פועלם של בני הגיל הצעיר בתוכה ( מירן בוניאל ניסים ומיכל דולב כהן ).

הדיון במבחני הבגרות במנותק מהשלם הגרוע דומה לדיון על תפריט ארוחת הבוקר באנייה שאיש אינו יודע לאן היא מפליגה. הדיון עצמו עקום: דנים בשיטת ההערכה לפני שדנים בחזון ובמטרות ששיטת ההערכה צריכה להיגזר מהם. שום דבר טוב לא יֵצא מדיון מנותק כזה. המאמר נכתב ע"י פרופ' שלמה קניאל , חוקר ומרצה בבית הספר לחינוך של אוניברסיטת בר אילן.

ראובן כהנא הוא האב המייסד של תאוריית החינוך הלא פורמלי בישראל, וכיוון שמדינת ישראל היא תוצר של תנועות נוער – מסגרות של חינוך לא פורמלי – יש לחינוך הלא פורמלי ולתאורטיקן שלו חשיבות רבה. קוד החינוך הלא פורמלי עשוי, לפי כהנא, מהיסודות האלה: וולונטריזם (הצטרפות והסתלקות חופשיות), רב־ממדיות (פעילויות מגוונות), סימטריה (יחסי גומלין שוויוניים), דואליזם (קיום בו־זמני של מגמות שונות), מורטוריום (דחייה זמנית של מחויבויות), מודולריות (הבניה אקלקטית של פעילויות), אינסטרומנטליות הפגנתית ויצרנית (פעילויות הפגנתיות ויצרניות להשגת תוצאות בעתיד) וסימבוליזם פרגמטי (ייחוס משמעות סמלית לעשייה או עשייה סמלית). החלק העיקרי של המאמרים מנסה לשכלל את הקוד הזה וליישם אותו על תופעות חינוכיות וחברתיות מגוונות ( תמר רפופורט ואהוביה כהנא (עורכים),

הספר במלוא מובן המילה מבוסס על תורת המובן של קרייטלר וקרייטלר (Kreitler & Kreitler). מובן, בפשטות, הוא ההסבר שאנחנו נותנים למילה. הסבר זה מצמצם את הפער בין המילה לבין המשמעות שלה, ומאפשר לקיים תקשורת המבוססת על הבנה משותפת של המשמעות. הצורך במובן קיים אצל כל אדם בכל עת. תורת המובן מספקת מיפוי של התכנים שבהם אנו משתמשים כדי להסביר מילה, טקסט או רעיון המובעים בדיבור, בשיר, בתמונה או בתנועה. הספר מתמקד בחלקה הראשון של התורה ומתאר שימושים של תורת המובן לקידום החשיבה של לומדים בתחומים שונים – מהבנה ועד ליצירתיות ( אדווה מרגליות ).

הקשר בין משך הזמן של הלמידה בביה"ס ואיכות החינוך היא סוגיה שנמצאת כבר כמה שנים במוקד המחלוקת בין גורמי חינוך ציבוריים וחוקרי חינוך. האם הארכת יום הלימודים בביה"ס הופכת את הלמידה לאיכותית יותר ומובילה להישגים טובים יותר ? פרופסור לארי קובן כתב לאחרונה 2 מאמרים קצרים ומשכנעים לגבי הסוגיה של זמן לימודים ואיכות הלמידה בביה"ס. במשך שנים הגישה הרווחת בקרב מערכות חינוך הייתה כי הארכת זמן הלימודים בבי"ס תביא לשיפורים בלמידה ובהישגי הלמידה , אך פרופסור לארי קובן בחן את ממצאי המחקרים שהצטברו עד כה בנושא והגיע למסקנה כי לא ניתן להוכיח את הקשר בין משך זמן למידה ובין שיפורים מהותיים בלמידה ( Larry Cuban ) .

במאמר נסקרות התנגדויות לאמצעים ששינו את פני החברה האנושית ללא הכר, שכיום מתבטא בציד המכשפות המודרני: המחשב כמקור כל רע. נראַה שבעצם הצגת המחשב כאמצעי פוגעני ומזיק, שיש להתנער ממנו ולבלום את השימוש בו, ישנה אי הבנה מהותית, או התעלמות "מהתמונה הגדולה", וניתן אף לראות במסרים אלה, חוסר יושרה מוסרית, חברתית, מקצועית ואקדמית, לנוכח המאמץ הלא ראוי לאשש טיעונים לא הולמים לוגית ועובדתית לסוגיה, תוך הנפת אצבע מאשימה דוקא בשימוש במחשב לצרכי הוראה ולמידה ( אברום רותם) .

יאנוש קורצ'אק דחה את ההצעות שקיבל מחברים לבריחה מהגטו ובחר להישאר עם חניכיו ועם חברי הצוות של בית היתומים היהודי שניהל מ-1912 ונרצח באושוויץ. מפעלו החינוכי לא נפל מגבורתו ומעמידתו המוסרית. הוא הקים וניהל שתי פנימיות ליתומים והצליח לאפשר לילדים מבתים לא מתפקדים לעבור תהליכים חינוכיים משמעותיים של צמיחה ושיפור עצמי.לדברי מחבר המאמר, תמצית מפעלו החינוכי של קורצ'אק היא הומניזציה של העולם: הפיכת העולם והאדם לטובים יותר.

עורכי הספר, Hartshorne et al., מקבצים יחד מחנכים ומלומדים בנושאי חינוך וטכנולוגיה חינוכית מארה"ב, מאיחוד האמירויות הערביות, מסינגפור, מניו זילנד ומישראל ל-24 פרקים לגבי השימוש בכלים מבוססי רשת להכשרת מורים (Hartshorne et al, 2012).

ג'יי הורוויץ הפנה את תשומת לבנו לויכוח מהותי המתנהל בימים אלו בארה"ב : קרלסון-פאיג' מתריעה בנוגע לשעות הרבות שילדים צעירים (וגם מבוגרים יותר) מבלים מול מסכים. לדעתה, השהות מול המסך באה על חשבון המשחק החופשי של הילדים, ובגלל זה היא פוגעת בפיתוח הדמיון והיצירתיות שלהם. האם האשמה באמת נמצאת רק בטכנולוגיה, יכול להיות שטכנולוגיות רבות מסוגלות דווקא לעודד את הדמיון ואת היצירתיות. אולי יותר מאשר האינטרנט מונע את היצירתיות, בתי הספר עושים זאת.

מי הן הנשים החוקרות במכללות להכשרת מורים? מה הם מאפייני הזהות שלהן: מרצות? חוקרות? או אולי מכשירות מורים? באילו תהליכים מקצועיים-אקדמיים הן התנסו? כיצד הן מגדירות את עצמן? וכיצד הן מגדירות את המושג מחקר? הספר מציג מחקר שמספק תשובות לשאלות אלה. המחקר שם את הנשים החוקרות תחת העדשה המחקרית, על רקע ריכוזן הגבוה של נשים בתפקידי הוראה ומחקר ועל רקע תהליכי האקדמיזציה המואצים שעוברות המכללות לחינוך ( חנה עזר) .

ג'יי הורוויץ מדווח על ההחלטה של כמה בתי הספר הציבוריים בעיר ניו יורק לוותר על התוכניות הייחודיות שלהם ללמידה אישית. לפני שנה , שלושה בתי ספר היו הפיילוט הראשון של תכנית, ושניים מאלה החליטו כבר השנה לא להמשיך בה. ההחלטה כנראה קשורה למחקר על התכנית שהתפרסם במהלך הקיץ. המחקר לא מצא הישגים משמעותיים אצל התלמידים שלמדו בתכנית. ( ג'יי הורוויץ ) .

האם ניתן לצמצם את הפער הקיים בין הישגי השיטה הפרטנית לאלו של השיטה להמונים? אם אנו מסכימים שהשכלה הייתה ונותרה הכלי המרכזי שבאמצעותו מתרחשות מוביליות וצמיחה חברתית, כיצד ניתן להעניק השכלה להמונים באופן יעיל ומצמיח, כאילו הייתה זו השכלה פרטנית, או לפחות קרוב לכך? ( ליאת בן דוד ) .

ספרות במרחב מרובה תרבויות, מספר את סיפורם של מפגשי קריאה ולימוד שבהם השתתפו מורים יהודים וערבים במסגרת לימודיהם המשותפים. השיח המרתק בין עולמן של היצירות לעולמו של כל אחד מהקוראים והקוראות ולעולמה של מנחת המפגשים (מחברת הספר) חשף זיקות בין פרשנות ותרבות כמו גם מתחים בחברה הישראלית. הספר בוחן את גבולותיו של השיח בהקשרים אקדמיים ואת יכולתו לקדם למידה משמעותית באמצעות העיון ביצירת ספרות. בד בבד בוחן הספר את התהליך האישי שעברה המחברת תוך כדי המפגשים עם תלמידיה והכתיבה עליהם ( יעל זרמי-פויס ) .

מחקרים מראים כי אחוז גדל והולך של האוכלוסייה בארץ אינו מקבל את הכלים או את התנאים להתמודדות בעולם מודרני. רמת ההישגים של ילדי ישראל במבחנים בינלאומיים נותרת ירודה ביותר. נחוצה תפיסה חדשה של מהות החינוך, המושתתת על הבנת העולם שאנו חיים בו היום. תפיסה זו צריכה להתבסס על כמה עקרונות מרכזיים, המשולבים ותלויים זה בזה ( ליאת בן דוד) .

ספרה החדש של פרופסור בליל עילם ראש החוג ללמידה, הוראה והדרכה, באוניברסיטת חיפה. אוריינות ויזואלית מהווה אוסף מיומנויות הנחשבות כיום להכרחיות בעולם גלובאלי ודיגיטאלי, שהמידע בו מוצג בצורה וויזואלית. הספר דן בהיבטים שונים של האוריינות הוויזואלית בחינוך והשלכותיה לתהליכי הוראה-למידה של תלמידים ומורים. תהליכים אלו דורשים הבנה מעמיקה של המושגים ייצוג וייצוגים, של סוגיהם ואפיוניהם, של השימוש היעיל בהם, תוך טיפוח ערנות ליתרונותיהם וחסרונותיהם. בספר חלק תיאורטי הדן בתהליכי התפיסה הוויזואלית, שפות סימבוליות ודיווחי מחקר לגבי ייצוגים והלמידה בעזרתם ( Eilam Billie ).

הספר החדש, שיצא במהלך 2012 באנגלית, כולל שורה של מאמרים מעניינים שמסבירים כיצד להפוך את הלמידה של התלמידים ליצירתית ומרתקת יותר. המאמרים ממחישים כיצד ניתן ליצור חשיבה מסתעפת בכיתה וכיצד להגביר את המוטיבציה של התלמידים בכיתה. מוצגות שיטות הוראה ללמידה פעילה בכיתה , כולל עבודה בצוותים לפתרון בעיות יצירתי. עורכי הספר, חוקרים בתחומי הפסיכולוגיה החינוכית והפדגוגיה נחשבים כמומחים בעולם בתחום של יצירתיות בלמידה והנעה בכיתה. (John Baer, וJames C. Kaufman )

במאמר זה מעמיקה לדון המחברת ( ד"ר מילי אפשטיין –ינאי ) בכמה מחשבות על הוראה ולמידה, במיוחד על האופן שבו הוראה ולמידה באות לידי ביטוי בתהליך הכשרת המורים. היא התמקדה בשלושה מושגים מרכזיים בתהליך ההוראה-למידה: פליאה, סקרנות וחקרנות , ובעזרתם ניסתה להאיר תהליך זה. לסיכום המאמר היא כותבת : "מבלי להדגיש את החיבור העתיק בין הוראה למעשה של אדם העומד נוכח אי־ידיעתו — אי אפשר ללמד. כדי ללמד צריך להשתוקק ללמוד. גלגוליה העכשוויים של הכשרת המורים בכל שלביה השונים נעדרת, כך נדמה לי, השתוקקות זו." ( מילי אפשטיין-ינאי ) .

הספר מתאר בצורה מעמיקה את הגישה ההתפתחותית לחינוך גילאי 3-8 כפי שגובשה ופותחה בהולנד על בסיס התיאוריה התרבותית-חברתית של ויגוצקי על ההתפתחות האנושית. מטרת הספר היא להבהיר את התפיסות והמושגים המרכיבים גישה התפתחותית זו וחשיבותה בשכבת הגיל שבין 3 ל8 שנים ודרכי היישום בגילאי הגן וכיתות היסוד של בתי הספר היסודיים., כפי שיושמו במערכת החינוך בהולנד בגילאי הגן וכיתות היסוד של ביה"ס היסודי. הספר מהווה אסופת מאמרים חשובה על תהליכי סוציאליזציה ולמידת עמיתים בבית ספר גם מעבר ליישום של מערכת החינוך ההולנדית ( עורך : Bert van Oers ) .