תקשוב – דלת פתוחה בהכשרת מורים

קורן, י' (2012). תקשוב – דלת פתוחה בהכשרת מורים. בתוך א' גלסנר (עורך), "ראש החץ" ו"היד החמה" (זה לא סיפור אינדיאני): סיפורים על תקשוב והכשרת מורים (עמ' 104-73). תל אביב: מכון מופ"ת.

אחד המאפיינים של עבודת המורה בעבר, אך גם היום, הוא בדידותו של המורה מאחורי דלת הכיתה. מטרת הפרק היא לבחון אם פתיחת דלת הכיתה באמצעות השימוש בתקשוב יכולה לגרום לשינוי במאפייני עבודת המורה ובדרכי הלמידה של הסטודנטים הצעירים. בפתיחת הדלת בעזרת התקשוב מתכוון המחבר, ד"ר יצחק קורן ז"ל, לשני דברים שאינם שונים אלא מכילים זה את זה. האחד נוגע לפתיחת הלמידה לחיים בעולם שמחוץ לארבעת הקירות (להביא את החיים, את המציאות, לכיתה או לצאת מן הכיתה אליהם); האחר נוגע לפתיחת הדלת ללמידה ועבודה שיתופית, כלומר לבנייה של קהיליית למידה. שילוב מושכל של תקשוב עשוי לסייע למורה להכניס את המציאות לכיתתו, וגם לקדם עבודה ולמידה שיתופית עם תלמידיו ועמיתיו.

את עבודתו כמורה, חבר קיבוץ, התחיל המחבר דווקא בחטיבת הביניים והחטיבה העליונה. אך אחרי ארבע שנות עבודה פנו אליו חברים מן הקיבוץ ללמד שנה בכיתות יסוד בתקופה שבית הספר היה בית ספר קיבוצי קטן שמוקם פיזית במרכז הקיבוץ. כמי שלימד בבית ספר קיבוצי הוא אימץ את גישתו של ג'והן דיואי (John Dewey), שדוגלת בלמידה והוראה המחוברות למציאות החיים שמחוץ לכותלי הכיתה; חיבור לעולם הטבע, לדמויות, למקומות ואתרים. גישה זו מצאה ביטוי בתפיסת הלמידה כלמידה בין-תחומית סביב נושא מרכז. הטיול היה מאבני היסוד במערכת השבועית, והכל שבוע התקיים טיול. עבור המחבר זו דוגמה לפתיחת דלת הכיתה במשמעות של הפיכת הלמידה לתהליך שהוא רלוונטי (מחובר ומקושר) לחיים של הלומד מחוץ לכיתה (ולפי המודל – פתיחת הדלת כחיבור לחיים ולמציאות).

כמורה וכמחנך בחטיבת הביניים קיבל על עצמו המחבר,ד"ר יצחק קורן ז"ל , בשנת 1989 לחנך כיתה ז' בפעם הרביעית וללמד מדעים. לקראת שנת הלימודים פרסם בעלון בית הספר מבשרון מאמר שכותרו "שינוי בתפיסת תכנית הלימודים והלמידה". אחד התנאים ליישום הרעיונות האלה בחטיבת הביניים היה ליצור עבודת צוות שיתופית. עבודה זו באה לידי ביטוי במפגש דו-שבועי עם מורי השכבה לתכנון ותיאום הנלמד בשכבה. שיתוף פעולה כזה היה מחייב פתיחת דלת הכיתה בין מורי השכבה כדי ליצור יחידת לימוד משותפת המתאימה עצמה למציאות. הנהלת בית הספר שיבחה את הרעיונות, אך לא אפשרה לו לבצעם לפי תפיסתו. המחבר התייאש מבית הספר התיכון ועבר ללמד בית הספר היסודי שהמנהלת שלו הקשיבה לרעיונותיו וגם אפשרה לו לבצעם. כמורה למדעים הצליח לקרב את המציאות לכיתות שלימד בהן. אך גם הפעם לא הביאה פתיחת דלת כיתתו לכך שמורים אחרים יבואו לראות מה מתרחש בתוכה וללמוד מכך. למעשה עם עזיבתו את בית הספר והמעבר למכללה, דלת הכיתה שבה ונסגרה.

בתפקידו הראשון של המחבר במכללה כמדריך פדגוגי נחשף לתקשוב ולסגולותיו, ובמהרה הפך למדריך פדגוגי המנצל את התקשוב בהדרכתו, מצלם, משתמש בפורומים ובדואר אלקטרוני, ובאתר שמלווה את העשייה וההדרכה. כל אלה סייעו לו להמשיל ולהפוך את הלמידה לרלוונטית (מקושרת ומחוברת) לחייהם של הסטודנטים מחוץ למכללה. ההצלחה הגדולה שלו הייתה עם פרחי ההוראה שהתחברו לטכנולוגיית התקשוב והבינו את מרכזיותה. דרך העבודה לא הייתה מתוקשבת לחלוטין, ההפך – הם נפגשו בכל שבוע ויכלו ללבן יחד את הנושאים שעלו אם בעבודה המתוקשבת ואם בדיווחים על הביקורים בבתי הספר. הקשר של המחבר עם הסטודנטים היה אם קרוב – פנים אל פנים, ורחוק – בעזרת התקשוב.

בהמשך, בעקבות עבודת המחקר לתואר השלישי שלו ובעזרתם של הסטודנטים, פיתח פדגוגיה חדשה שקרא לה Tele-near-processing (תהליך עיבוד רחוק וקרוב). השם שבחר לפדגוגיה זו רומז שהעבודה עם הטכנולוגיות החדשות חייבת להדגיש, למרות העבודה המתוקשבת, גם את הקרבה שבין המשתמשים – חברי הצוות. זוהי פדגוגיה שעל פיה התלמיד-הסטודנט הופך מצורך מידע וידע בלבד גם למייצר מידע וידע. פדגוגיה זו מתאפשרת בסביבה לימודית פתוחה, רב-אוריינית, שבה היחסים בין המורה לתלמידיו, הסטודנטים שלו, דינמיים ומבוססים על דיאלוג מתמשך. בסביבה זו יש מקום לאותנטיות, לרפלקציה, לשימוש בסוגי אינטליגנציה שונים ולשימוש בטכנולוגיות שונות. אימוץ פדגוגיה כזאת חשוב ללומד בחברת המידע והידע, ובעיקר לפרח ההוראה המתעתד ללמד בחברת הידע. בפדגוגיה זו מובנה שינוי מתמשך בעיקר בחומרי למידה (בניגוד לספרי הלמידה), והיא יכולה להוות מנגנון להתחדשות בכלל ולהתחדשות במערכת החינוך בפרט.

במסגרת תפקידו במיח"ם (המרכז ליוזמות חינוכיות מתוקשבות) התבקש המחבר לנסות ולהטמיע את התקשוב בקהילת המדריכים הפדגוגים. הניסיון להפעיל את המדריכים הפדגוגים היה בנוי על עיקרון של מחקר פעולה. כלומר, הכנסת גורם חדש או שינוי למערכת לקבלת תגובות, התייחסות לתגובות ולתוצאות, למידתן, ושוב הכנסת גורם חדש או שינוי למערכת, וחוזר חלילה. המחבר לא התכוון לבצע מחקר על התהליך, אך התכוון לפעול מראש בעיקרון של הוצאת המערכת משווי משקל נתון למצב חדש של פתיחת דלת הכיתה וכל המשתמע מכך. הפעולות שעשה כדי לשנות את שווי המשקל של המערכת היו רבות: הוא שלח דוא"לים לכל המדריכים הפדגוגים, הקים אתר להדרכה הפדגוגית, פתח פורום לדיון מקצועי, פתח פורום לדיון חברתי, הכין סקרים מתוקשבים על הפעילות, שלח שוב דוא"לים לתזכורת, ביקש מאנשי התמיכה של מיח"ם לעזור בתהליך, כתב הוראות איך להשתמש בכלי התקשוב ושלח לכולם, הוציא עיתון מתוקשב ופתח את דלת כיתתו בפני כולם. התגובות היו מעטות ולא משמעותיות.

המטרה של הפעלת המדריכים הפדגוגים הייתה לשנות, בעזרת תקשוב, את המציאות הנתונה למציאות חדשה – האם הצליח המחבר לשכנע מדריכים פדגוגים להציץ אל תוך כיתתו? לפתוח את דלת כיתתם? האם פתיחת דלת כיתתו אפשרה לו גם להציץ החוצה? כעובדה, רק שליש מן המדריכים הפדגוגים השתתפו בעיקר בשליחת דואר אלקטרוני. בבדיקה שמית הסתבר שמדובר במורים שרגילים ויודעים להשתמש בתקשוב. שני השלישים האחרים לא היו רגילים להשתמש בתקשוב, והוא לא הצליח, למרות ניסיונותיו הרבים, לשנות את עמדתם ואת יחסם לתקשוב, ולעורר בהם את הרצון לעבוד יחד. כלומר, לא הצליח לשנות באמת את המציאות.

כדי שמורה המרגיש לא בטוח במצבו יפתח את דלת כיתתו, ועוד באמצעות טכנולוגיית תקשוב שהיא זרה לו, צריך להתחיל מהתחלה. זה אומר מפגש אישי עם כל מדריך פדגוגי כדי להבין מה הוא יודע או מוכן ללמוד, וללמד אותו את מה שנחוץ לו, איך להיכנס לאתר, איך להשתמש בדואר האלקטרוני או בפורום, ואיך להפוך את העבודה המתוקשבת להרגל. במילים אחרות – להזמין את המורים לכיתתו באופן אישי, להכריז על פתיחת הדלת ולהיכנס אתם לכיתה יד ביד. הכניסה יד ביד תיצור אולי בתחילה מצב אשר בו יצוף עימות בין השקפות עולם, אך צריך לאפשר לעימות לפרוץ ולהתמודד אתו יחד.

המחבר ראה את חלומו מתגשם בסן-דייגו, ארצות הברית. הוא הוזמן לבקר שם ברשת בתי הספר High Tech High שהוקמה כמענה לצורך לשדרג את מערכת החינוך בעיר. אמנם גם שם נתגלו בעיות שמערכת החינוך בסן-דייגו לא התמודדה עמן, כמו אנונימיות של התלמיד ותכניות לימוד לא רלוונטיות. אך ככלל, בתי הספר שתוכננו הושתתו על יחס אישי ועל חיבור לעולם המבוגרים, על תכניות לימוד שנבנו על משימות אינטלקטואליות משותפות לתלמידים, על מורים ועל שימוש בטכנולוגיה. בפועל בכל כיתה קיר אחד היה מזכוכית. הלמידה בכיתה מבוססת על מחשבים ניידים, כל מורה נמצא בצוות שכבתי ובצוות מקצועי, והוא תלוי בעבודת הצוות כדי ללמד. הלמידה מבוססת על פרויקטים שהילדים בוחרים עם מוריהם, ונושאי הלמידה מקושרים אל החיים.

האמת ניתנת להיאמר שגם בישראל כיום התקשוב הולך ונתפס כחשוב. במחוזות ובבתי הספר נעשות פעולות רבות וטובות לקידום התקשוב. יש הרבה אתרים בית ספריים פעילים, רכזי תקשוב הפכו דמויות מובילות, צוותים עובדים בדואר אלקטרוני, וקהילות עובדות יוזמות פרויקטים מתוקשבים. בשיטוט ברשת אפשר למצוא מאגרים של חומרי למידה ששלחו מורים לשימוש חבריהם. הגורם הקריטי להצלחה בבית הספר הוא המורים והיחסים האנושיים שהם בונים בבית הספר, כשהמחשב הוא אמצעי בלבד להשגת מטרות פדגוגיות. הכרתו של בית הספר בכך שהשימוש בתקשוב יכול לסייע למטרות פדגוגיות היא שתערוב להצלחתו.

המאמר סוכם ע"י ד"ר נתן ברבר ממכון מופ"ת