סקירת ביקורת על הספר "פדגוגיה אמיצה: מימוש של חינוך מדעי ביקורתי"

מחבר הספר: Andrew Gilbert

Colley, K. E. (2015, April 6). Review of the book Courageous pedagogy: Enacting critical science education. Teachers College Record. Retrieved April 12, 2015.

מחבר סקירת הביקורת: Kabba E. Colley

סקירת הביקורת סוכמה מאנגלית בידי ד"ר גילה אולשר ממכון מופ"ת

היישום של תאוריה ביקורתית (Critical Theory) במדעי החברה אינו חדש. בתחום החינוך הוא החל להופיע בשנות השבעים המוקדמות ובשנות השמונים, הודות לעבודותיהם של חוקרים אחדים ובהם פריירה (Friere, 1974), ג'ירו (Giroux, 1988), קנפול (Kanpol, 1994), לדסון-בילינגס וטייט (Ladson-Billimgs & Tate, 1995), מק-לארן (McLaren, 1998) ווינק (Wink, 2000). מאז העניין ביישום של תאוריה ביקורתית בחינוך מדעי הולך וגדל, ובעשור האחרון מתפרסמים בכתבי עת לחינוך מדעי מאמרים רבים על פדגוגיה ביקורתית.

הספר פדגוגיה אמיצה: מימוש של חינוך מדעי ביקורתי, שכתב אנדרו גילברט (Gilbert), מביא משב רוח רענן אל החינוך המדעי. זהו ניסיון לבחון את הוראת המדעים והלמידה בבית הספר התיכון מבעד לעדשות של התאוריה הביקורתית.

מחבר סקירת הביקורת כותב: "כשהתחלתי לקרוא את הספר הזה שאלתי את עצמי מהי מטרתו של המחבר. קראתי את ההקדמה וכמה מהפרקים הראשונים, אבל לא הצלחתי למצוא שום אמירה מפורשת באשר למטרה. עם זאת גיליתי שני דוחות בעלי חשיבות שמהם יכולתי להבין מה היו הכוונות של המחבר.

גילברט מציין כי "לאורך כל הספר אני טוען שבהבנת המדע טבוע כוח פנימי עבור תלמידים כאשר ניגשים אליה בצורה הנכונה". מכך הסקתי שהוא ידון בשיטה ספציפית לחינוך מדעי אשר מעריכה הבנה - בניגוד לדרכים המסורתיות של ספר-לימוד ושל הרצאה מול הלוח.

מעט מאוד מחקרים חקרו בקנה מידה קטן בכיתה תהליכים וגישות המאפשרים לתלמידים להשתתף ב"עשיית" (doing) מדע ביקורתי, ושום מחקר אינו משווה בין חינוך מדעי ביקורתי (Critical Science Education) לבין חינוך מדעי מסורתי.

הספר פדגוגיה אמיצה: מימוש של חינוך מדעי ביקורתי מציג גישה רדיקלית להוראה וללמידת מדעים. הוא דן באופן שבו המורים יכולים ליישם פדגוגיה מדעית אותנטית, ובהקשר החברתי-תרבותי שבו יישום כזה מתרחש.

גילברט מתאר בהקדמה את ניסיונו האישי כמורה למדעים, כמחנך וכמורה-חוקר, ומספר כי בתצפית על ילדיו שלו ועל תלמידיו בכיתת המדע נחשף לנתק בין האופן שבו אנשים לומדים לבין דרך הוראת החינוך המדעי בכיתה. "כשאני צופה בילדים אני נזכר בדרכים שבהן בני האדם אמורים לבנות את הידע ואת ההבנה שלהם בהתבסס על ניסיון ועל צבירת חוויות. ואולם בהדרגה, בבית הספר ובחיינו כבוגרים, אנו מתרחקים מחוויית הלמידה. כתוצאה מכך התלמידים נעשים לומדים פסיביים ומסתמכים על ניסיונם ועל פרשנותם של אחרים".

פרק 1 עוסק בפוליטיקה של חינוך מדעי ובסטנדרטים במדע (National Science Education Standards). גילברט חושף את הסתירות בין הרטוריקה של המדיניות לבין היישום שלה בפועל, בהציגו את ההשפעה שיש למנהיגים כלכליים על פיתוח הסטנדרטים החדשים להוראת המדע.

פרק 2 סוקר את הספרות בתחום הפדגוגיה של חינוך מדעי ביקורתי (Pedagogy (Critical Science Education, ומציג את שני בתי הספר שהספר מבוסס עליהם.

פרק 3 ופרק 4 מתארים את שתי כיתות המדעים שהספר מתבסס עליהן: האחת - כיתת מדע בתיכון מסורתי שיש בה בעיות ניהול; האחרת היא כיתתו של גילברט עצמו, שבה ממומשת פדגוגיה של חינוך מדעי ביקורתי המלווה בהתפתחות של דיאלוג על תהליכי חקר במדע שרלוונטיים ללומדים.

פרק 5 ופרק 6 מציעים הסברים לבחירות הפדגוגיות שמורים עושים, ומסבירים כיצד הן מעצבות אמונות על לימוד מדע.

פרק 7 דן במושגים קונסטרוקטיביזם חברתי וזהות דיסקורסיבית (discursive identity). קונסטרוקטיביסטים חברתיים מחזיקים בגישה שידע מגיע מפעילות חברתית, ושזהות דיסקורסיבית קשורה לדרך לדעת, לחשוב, ולתקשר עם קבוצה או קהילה ספציפית. פדגוגיה מדעית ביקורתית מקדמת את אלה כעוגנים ללימוד מדעי אותנטי.

פרק 8, ששמו "ההתנגדות היא לא חסרת תועלת" - מזכיר כי התנגדות של תלמידים אינה דבר רע. לדברי גילברט, תלמידים מבטאים התנגדות בגלל חוסר צדק בבית הספר, לחץ חברתי, הפדגוגיה הנהוגה בכיתה והזהות התרבותית שלהם. מורים בכיתות מסורתיות מתמודדים עם התנגדויות בדרך של משא ומתן, ואילו בכיתות המחנכות למדע ביקורתי מתמודדים עם התנגדות התלמידים באמצעות דיאלוג והתעקשות לקחת חלק.

פרק 9 מציג מסגרת מושגית למדע ביקורתי שבה שני עולמות: האחד - הבנה חברתית של העולם, החברה ועצמי, והשני תפיסה מנוגדת של העולם, החברה ועצמי. בין שני העולמות פועלים שני סוגים של קשיים או כוחות מנוגדים: הניסיון להתאים רעיונות חדשים להבנה קודמת, וגיבוש רעיונות חדשים.

פרק 10 מסכם את הספר במחשבות על מה שמאפיין מורה טוב למדעים. גילברט מתאר את ההקשרים השונים שהמורים שתוארו לעיל פועלים בהם, וטוען כי למרות ההבדלים פדגוגיה מדעית ביקורתית מאפשרת למורה להורות ולנהל דיאלוג עם תלמידים בשפה ובתרבות של המדע, להעצים אותם ולהביא אותם לקחת אחריות ללמידה שלהם.

לסיכום, מוקד הספר הוא בהשוואה בין שני מורים, בתי ספר, כיתות ותלמידים שונים. אף שגילברט מנתח את התוצאות השונות שמשיגים שני המורים, חלק מהקוראים עשויים להתרשם שפדגוגיית המדעים המסורתית מזיקה ללמידה של תלמידים, וכי הפדגוגיה המדעית הביקורתית טובה ממנה. חשיבה דיכוטומית מסוג זה מתעלמת מהמורכבויות אשר טבועות בכל סוג של פדגוגיה מדעית. לדברי באנר וקנון (1997 ,Banner & Cannon), הוראה היא מעשה יצירתי, בלתי צפוי, ולעתים קרובות מניבה הפתעות. המחבר אינו דן ברקע של כל מורה ובהכנה שקיבל בזמן הכשרתו להוראת המדעים ובהשפעה האפשרית שיש להם על גישתו בכיתת המדע.

למרות מגבלות אלה, הספר מציע מידע עדכני ורלוונטי על פדגוגיה מדעית ביקורתית באופן נגיש לקורא. המחבר חושף את חוסר התיאום בין מדיניות לימודי המדעים בבית הספר לבין הפרקטיקה, ומציע אלטרנטיבה. יתר על כן, הוא מתבסס בהרחבה על תאוריות עדכניות של הפדגוגיה המדעית הביקורתית. הוא מציע שתי מסגרות חשובות להבנת התנגדויות של תלמידים ודרכים לנקיטת עמדה ביקורתית בכיתת המדע כדי לקדם את למידת המדע האותנטית. בסך הכול הספר תורם תרומה ניכרת להבנת פדגוגיה מדעית טרנספורמטיבית ומתקדמת חברתית.

ביבליוגרפיה

Banner, J. M. & Cannon, H. C. (1997). The elements of teaching. New Haven, CT: Yale University Press.

Friere, P. (1974). Pedagogy of the oppressed. New York, NY: Seabury Press.

Giroux, H. (1988). Teachers as intellectuals: Towards a critical pedagogy of learning. South Hadley, MA: Bergin & Garvey.

Kanpol, B. (1994). Critical pedagogy: An introduction. Westport, CT: Bergin & Garvey.

Ladson-Billings & Tate (1995). Towards a critical race theory of education. Teachers College Record, 97(1), 47–68.

McLaren, P. (1998). Life in schools: An introduction to critical pedagogy in the foundations of education (3rdEdition). New York, NY: Longman.

Wink, J. (2000). Critical pedagogy: Notes from the real world. New York, NY: Longman.