מי צריך כתב יד?

הצעירים וגם אלה שלא, משתמשים היום הרבה פחות בכתב יד מאשר היה נהוג בעבר, ומשתמשים במידה רבה יותר ויותר בהקלדה, על חשבון הכתיבה הידנית. מסגרות העבודה, המשפחה, הלימודים, הזמן הפנוי ומסגרות אחרות כמעט ואינן דורשות עוד היום את מיומנות הכתיבה ביד. במציאות זו, מה עתידו של כתב היד והאם עוד יהיה בו צורך בעתיד? ושאלה לא פחות חשובה - האם במערכת החינוך יש לעשות לקידומו או להיפך - לזנוח אותו במכוון ולפנות את המקום להקלדה.

שאלות אלה ואחרות התעוררו בי לאור כתבה על ממצאי מחקר שנערך בבריטניה המצביע על הידרדרות בכתיבה בכתב היד. על פי המחקר חמישית מבני הנוער משתמשים בעט פעם בחודשיים לכל היותר. כמו כן מסתבר מן המחקר ש-50% מבני הנוער לא כתבו מעולם מכתב תודה קצרצר בכתב יד, 83% לא כתבו מכתב אהבה ו-25% מעולם לא השתמשו בכתב יד לברכה ליום ההולדת או לחג המולד.

המגמה אינה חדשה, חוקרים בעולם מזהים לאורך השנים התרחקות של האוכלוסיה על כל גווניה מכתב היד על רקע חדירת הטכנולוגיה. באופן כללי, רווח מאד לתאר את תופעת זניחת כתב היד כמגמה שלילית וכתהליך המדרדר יכולות שונות של התלמידים. הזעקות על הדרדרות השימוש בכתה היד עקב השימוש בהקלדה גם הן אינן חדשות. בשנים האחרונות אנחנו עדים לתלונות על כך מצד מחנכים, אישי ציבור ואחרים.

אני מסרב להיבהל מן הזעקות ומן החששות מאותה "הידרדרות" כפי שהיא מוצגת על ידי גורמים שונים. ההיסטוריה מראה פעם אחר פעם שבכל פעם שמתקיים תהליך של שינוי משמעותי, שלא לומר דרמטי, בשימוש בטכנולוגיה, בהתנהגות ובאופן בו אנו קולטים מידע, נוצרת התנגדות וקמה זעקה. המעבר הנוכחי, מן הכתיבה אל ההקלדה, אינו חריג. הוא מקיים כנראה את אותו דפוס של התנגדות לשינויים.

למאמרון המלא של יורם אורעד ברשת שלובים

ראו גם:

ואולי זו איננה שאלה של איזה כלי עדיף

צריכים לסכם שיעור? עט או עפרון יעזרו לכם יותר ממקלדת