מחקר: עמדות בני נוער בעקבות המסע החינוכי שלהם לפולין

מטרת המחקר הייתה לבדוק, האם תהליך ההכנה והמסע לפולין גורמים לשינוי עמדותיהם של בני הנוער בהיבטים שונים. בין השאר נבדקו: פטריוטיזם, זהות ישראלית, זהות יהודית, לקחים מהשואה, קסנופוביה (פחד מזרים, מבני מיעוטים), ערכים ליברליים דמוקרטיים, תחושת סכנה אישית, אמון בצה"ל, ועמדות פוליטיות.
ממצאי המחקר מגלים, כי המסע לפולין גורם להבדלים מובהקים בחלק מעמדותיהם של בני הנוער בנושאים חשובים ורגישים. הבדלים כאלו התגלו בזהות הישראלית לפני הנסיעה ואחריה: בני הנוער מרגישים אחרי הנסיעה שהם אוהבים יותר את ישראל וגאים בה, מרגישים כי זהו ביתם ואין הם מתכוונים לעזוב את הארץ.
ממצא מעניין עליו מצביע המחקר מגלה, כי המסע לפולין, גורם לעליה בדאגה לבני המיעוטים. בני הנוער סבורים כי מחד, יש להילחם נגד התופעות האנטי דמוקרטיות בעולם ובישראל, לדעתם יש לדאוג לכל בני המיעוטים, אולם מאידך, המסע גורם להם לראות בערבים איום גדול יותר על ביטחונם האישי ועל מדינה ישראל. תחושת הסכנה – גדלה ואיתה גדלה גם הדחיה של הערבים: אחוז גדול יותר (מלפני הנסיעה), טוען כי אין לאפשר לערבים לקבל זכויות סוציאליות, שאין לאפשר לערבים להביא את בני משפחותיהם לישראל, שכל הערבים צריכים לעזוב את מדינת ישראל ושיש לשלול את זכויותיהם של הערבים שאינם נאמנים למדינת ישראל.

מקור וקרדיט : מכללת תל חי , 2 במאי 2011
מחקר חדש מגלה שהמסע לפולין גורם לבני הנוער להקצין את תחושותיהם כלפי הערבים
02/05/2011

מחקר חדש מגלה: המסע לפולין גורם לבני הנוער לחיזוק הזהות הישראלית, ליותר הזדהות עם ערכי הציונות אך מנגד להקצין את תחושותיהם כלפי הערבים

מחקר מקדים שערך פרופ' שאול קמחי ראש החוג לפסיכולוגיה, במכללה האקדמית תל-חי, ביקש לבדוק את השפעות תהליך ההכנה והמסע לפולין על עמדות שונות של בני הנוער המשתתפים בו.

מטרת המחקר הייתה לבדוק, האם תהליך ההכנה והמסע לפולין גורמים לשינוי עמדותיהם של בני הנוער בהיבטים שונים. בין השאר נבדקו: פטריוטיזם, זהות ישראלית, זהות יהודית, לקחים מהשואה, קסנופוביה (פחד מזרים, מבני מיעוטים), ערכים ליברליים דמוקרטיים, תחושת סכנה אישית, אמון בצה"ל, ועמדות פוליטיות.

מחקר זה בדק את עמדותיהם של תלמידי כיתות י"א בשלושה מועדים: כשלושה חודשיים לפני הנסיעה לפולין (בתקופה שקדמה להכנה ולסדנאות לקראת הנסיעה) מייד לפני הנסיעה (לאחר הסדנאות וההכנה) ואחרי הנסיעה לפולין. מדידה רביעית מתוכננת לסיום בית הספר לפני הגיוס לצה"ל (קרוב לשנה לאחר המסע לפולין).

ממצאי המחקר מגלים, כי המסע לפולין גורם להבדלים מובהקים בחלק מעמדותיהם של בני הנוער בנושאים חשובים ורגישים. הבדלים כאלו התגלו בזהות הישראלית לפני הנסיעה ואחריה: בני הנוער מרגישים אחרי הנסיעה שהם אוהבים יותר את ישראל וגאים בה, מרגישים כי זהו ביתם ואין הם מתכוונים לעזוב את הארץ.

מסתבר כי למסע לפולין השפעה בכל הנוגע ללקחים מהשואה: המחקר מצביע על עליה משמעותית בתפיסה כי ישראל זה המקום היחידי שצריך לחיות בו, שכל יהודי בגולה צריך להעלות לארץ וישראל הוא המקום הבטוח ביותר ליהודים לחיות בו. בנוגע לזהות היהודית – עולה מהמחקר כי המסע לפולין גורם לבני הנוער להרגיש שלהיות יהודי זה דבר מסוכן. כמו כן, מגדיל המסע את תחושת הסכנה האישית של בני הנוער. לשאלה "באיזו מידה אתה חושש שהשואה תחזור שנית " השיבו בני הנוער באופן הבא - לפני הנסיעה: 75% - טענו כי אינם חוששים כלל או חוששים במידה מועטה, 13% - חוששים במידה בינונית ו- 12% - חוששים במידה רבה עד רבה מאוד. ואילו אחרי הנסיעה התפלגו האחוזים בצורה הבאה: 67% - טענו כי אינם חוששים כלל או חוששים במידה מועטה, 17% - חוששים במידה בינונית ו- 16% - חוששים במידה רבה עד רבה מאוד.

ממצא מעניין עליו מצביע המחקר מגלה, כי המסע לפולין, גורם לעליה בדאגה לבני המיעוטים. בני הנוער סבורים כי מחד, יש להלחם נגד התופעות האנטי דמוקרטיות בעולם ובישראל, לדעתם יש לדאוג לכל בני המיעוטים, אולם מאידך, המסע גורם להם לראות בערבים איום גדול יותר על ביטחונם האישי ועל מדינה ישראל. תחושת הסכנה – גדלה ואיתה גדלה גם הדחיה של הערבים: אחוז גדול יותר (מלפני הנסיעה), טוען כי אין לאפשר לערבים לקבל זכויות סוציאליות, שאין לאפשר לערבים להביא את בני משפחותיהם לישראל, שכל הערבים צריכים לעזוב את מדינת ישראל ושיש לשלול את זכויותיהם של הערבים שאינם נאמנים למדינת ישראל.

לשאלה "האם הערבים מהווים איום על קיומה של המדינה", השיבו לפני הנסיעה 48% כי הם מסכימים עם אמירה זו במידה רבה עד רבה מאוד, 13% - מסכימים במידה בינונית ואילו 39% אינם מסכימים כלל או מסכימים במידה מועטה. ואילו אחרי הנסיעה גדל אחוז המסכימים עם אמירה זו במידה רבה עד רבה מאוד ל- 58%, 18% טענו כי הם מסכימים במידה בינונית והשאר ( 24% )- מסכימים במידה מועטה או כלל לא.

פרופ' שאול קמחי מסביר כי הפרדוקס העולה במחקר, שמצד אחד מאורעות השואה מחזקות בקרב בני הנוער, את הדאגה למיעוטים כתפיסה אוניברסאלית ומצד שני – הם תופסים את הערבים כמיעוט מסוכן, אשר יש לשלול את זכויותיו מראה, כנראה, כי בני הנוער עושים הפרדה מוחלטת בין ערכים הנוגעים לעולם הרחב, ובין ערכים הנוגעים ישירות אליהם: "כאשר מדובר במיעוטים המשתייכים למדינת ישראל – בני הנוער מגיבים אחרת לגמרי. המצב בארץ נתפס אצלם כמצב ביטחוני מיוחד ולכן כאן הערכים של ליבראליות ודאגה כבר לא תופסים. וזה מצב אופייני לבני נוער – הם בעד ערכים ליברליים ודמוקרטיים – עד שזה מגיע אליהם ונוגע בהם. המסע לפולין שגורם להם לתחושה חזקה יותר של איום על חייהם מביא לכך שבני הנוער הופכים להיות פחות דמוקראטיים כלפי הערבים החיים בישראל. אם זאת, יש לקחת בחשבון שממצאים אלה מתייחסים להשפעות קצרות טווח של המסע לפולין ורק בהמשך נדע האם השפעות אלה קיימות גם לטווח ארוך יותר".

בנוגע לחשש כי השואה תחזור שנית , אומר קמחי: " כרבע מהאוכלוסייה סבורה כי השואה יכולה להתרחש שנית וזה מצביע על טראומה ברמה הלאומית שהיא לגמרי לא רציונאלית. מדובר באסון בסדר גודל שלא נתפס, אסון שעובר בזיכרון הקולקטיבי ומאוד משפיע עלינו.
זהו פחד כללי שאיננו מוגדר והביקור באושוויץ ובטרבלינקה – הופך אותו לפחד מאוד מוחשי ואז נוצרת התחושה: אם זה קרה כבר פעם זה עלול להתרחש שנית".

לאורך התהליך כולו ראיין פרופסור קמחי מספר תלמידים ושאל אותם על חשיבות המסע לדעתם, תחושותיהם, לקחים אפשריים והתרשמויות אחרות. באופן כללי ניתן להגיד כי כמעט כול המשתתפים הדגישו לפני, במהלך ולאחר המסע את החשיבות העצומה שהם מייחסים לביקור באתרי השואה, עד כמה הרושם שמקומות אלה הותירו בהם. עם זאת ניכר היה בדברי הרוב התייחסות אמוציונאלית בעיקרה ולא מעט קשיים לניתוח והבנה היסטורית בפרספקטיבה רחבה.

ראו גם:

קמחי, שאול. אפריל 2014. מה קורה לנוער בעקבות המסעות לפולין. מיזכר: כתב עת לענייני שואה, תקומה, זיכרון והנצחה, 41: עמ' 21-22.