מורים עובדים קשה יותר ממנתחי מוח: הפרופ' שישנה כל מה שחשבתם על חינוך

דטל, ל' (2018). "'מורים עובדים קשה יותר ממנתחי מוח': הפרופ' שישנה כל מה שחשבתם על חינוך". דה מרקר, https://www.themarker.com/news/education/.premium-1.6678966

פרופ' לי שולמן, מחוקרי החינוך המובילים בעולם, הגיע לביקור בישראל והעניק ראיון לדה מרקר שבו הביע את עמדתו בכמה מהסוגיות המרכזיות של החינוך במאה ה-21: שכר המורים, תפקיד בית הספר בעידן האינטרנט, גודל הכיתה הרצוי, מבחנים והדרכים לשפר את איכות ההוראה.

למאמר המלא

שכר המורים

"רוב המורים כבר מלמדים הכי טוב שהם יכולים. הם לא רוצים להיות מורים רעים. אם מחר אני אכפיל את השכר שלהם, בלי לעשות דבר שישפר את היכולות שלהם, אז לא עשיתי דבר. חייבים להכין ולהציע למורים השתלמויות רצינות ומקיפות, מסלולים שיאפשרו להם לפתח את הקריירה ולהתמחות כמורים."

 הדרך לשיפור איכות ההוראה

"יש לאפשר למורים לצפות במורים אחרים, לתת להם לעבוד ביחד. תנו למורים זמן לתכנן את השיעורים ולפתח שיטות הוראה חדשות, לפגוש ולשתף פעולה מורים עמיתים ולצפות בהרצאות של מורים מובילים. הם יכולים לצלם את השיעור שהם מעבירים ולצפות בו לאחר מכן עם עמיתים, ויש גם טכנולוגיות חדשות שיכולות לסייע להם לנהל את הכיתות. צריך ליצור קהילה של מורים ולאפשר למורים הטובים ביותר להפיץ את המשנה שלהם הלאה, וכך תקדמו את כל בית הספר. כשאדם מוקף באנשים מצטיינים והעמיתים שלו ממש טובים בעבודה שלהם, אז המוטיבציה שלו עולה, ולאו דווקא בגלל הכסף".

תפקיד בית הספר בעידן האינטרנט

"אנחנו לא צריכים לתת לילדים מידע, אלא לחנך אותם להתמצא בעולם הזה, ולתת להם כלים לארגון וסינון המידע ולחשיבה ביקורתית. כך למשל, לימודי היסטוריה הם לא רק שינון של תאריכים ושמות של גנרלים: זה כמו שרופאים ינסו לרפא מחלות על ידי הקזת דם או עלוקות. אני מקווה שהמורים הטובים בישראל לא מקבלים את זה, כי זה פשוט לא יכול לעבוד".

גודל הכיתה הרצוי

"ללמד בכיתות של 40 תלמידים זה לא אחראי. אפילו המורים הטובים ביותר יתקשו ללמד כך. מורים לא יכולים להתמקד בחולשות ובחוזקות של כל ילד בתנאים האלה. הגודל האופטימלי של כיתות לימוד הוא כ–20 תלמידים בכיתה".

הוראה מבוססת פרויקט

"במקום להדריך באותה דרך את כל התלמידים, צריך להציג להם בעיה או שאלה פתוחה. עשיתי את זה גם בלימודי חינוך רפואי: ביום הראשון בכיתה הצגנו לסטודנטים מקרה של כאב גרון וביקשנו מהם להתמודד עם הבעיה ולחזור להמשך הדיון, וככה הם למדו. הם ישבו וחשבו וניתחו את המצב. למדו על הגרון וכל המערכות שקשורות אליו, ועל הגורמים לכאבים. לא כל שיעור בבית הספר צריך להיות מבוסס פרויקטים, ואפשר להשתמש בשיטה הזאת לצד אחרות. ניתן גם להשתמש בהוראה פרונטלית, יש מקומות שבהן היא עדיין מאוד יעילה".

מבחני פיז"ה

"אני לא לוקח את מבחני הפיז"ה ברצינות כה רבה כמו שרבים בישראל עושים. אי אפשר להפוך את הכיתות בישראל לכיתות של סין או סינגפור, ואתה גם לא רוצה לעשות את זה. ביקרתי בסין ובסינגפור, נפגשתי עם בכירים במערכת החינוך שם וצפיתי בלימודים בכיתות. כשפגשתי את סגנית שר החינוך הסיני, היא שאלה אותי מדוע התלמידים בארה"ב מצליחים בכל מה שקשור לתעשיית ההיי-טק, במדע ובחדשנות, אף על פי שהציונים שלהם בפיז"ה נמוכים יחסית, ואילו התלמידים בסין לא מצליחים אף שהם מובילים במבחני הפיז"ה. אמרתי לה שאני מניח שהילדים בסין לא לומדים את החשיבות של טעויות. בתי הספר בסין מעוצבים באופן שלא מאפשר לתלמידים לטעות. אמרתי לה שהסוד של עמק הסיליקון הוא ללמוד לקחת סיכונים. צריך ללמוד מטעויות, אחרת אולי תהיו הכי טובים במבחנים אבל בינוניים ביזמות ובחדשנות".

בחינות הבגרות

"אני מציע לכם להשקיע בשיטות הערכה חלופיות מעבר לבגרות. אני יודע שזה קרה בלימודי הביולוגיה בישראל (הביוטופ), וזה היה נפלא. ישראל היתה חלוצה בשיטת הערכה חלופית, ועמיתים שלי מרחבי העולם התלהבו ממנה מאוד. מבחנים מצמצמים את ההוראה ואת המורים במקום להרחיב אותם".

מנגנון לאיתור המורים המצטיינים

יש להמציא מבחן לאיתור מורים מצטיינים בכל תחום. בארצות הברית פיתחנו מבחן שכל מורה משתתף בו במשך שנה. הוא כולל ראיונות, תצפיות על מורים אחרים, ביקורות על ספרי לימוד, שיטות שונות שהרכיבו מעין פורטפוליו של המורה. מטרתה של השיטה הזאת היא לאתר את המורים הטובים ביותר בכל תחום. אם אין לכם משהו כזה בישראל, אז צריך לייצר מנגנון כזה".

עומס הקורסים שלומדים הסטודנטים באוניברסיטה

"ב–1970 הייתי מרצה אורח באוניברסיטה העברית. הסטודנטים שלי למדו עשרה קורסים במקביל ולא היה להם זמן לקרוא שום דבר. הם אמרו לי 'אנחנו באים לשמוע. אתה תדבר, אנחנו נכתוב'. אמרתי להם שזה בולשיט. ככה אי אפשר ללמוד שום דבר. הם לא צריכים ללמוד כל כך הרבה קורסים. בסטנפורד לומדים הרבה פחות. צריך ללמוד שלושה קורסים בשנה. מה שמשנה זה העומק ולא הכמות. טירוף לחשוב שסטודנטים או תלמידים יכולים ללמוד כל כך הרבה. כשהייתי נער למדתי בישיבה (ישיבה היי סקול), ושם למדתי שניתן ללמוד עמוד בודד של התלמוד במשך שבועיים ולא להשתעמם".

לקריאה נוספת

מטה-אנליזה של גודל כיתה ומספר תלמידים למורה בתוכנית לחינוך ילדים בגיל הרך בארה"ב: האם נקודות סף של איכות קשורות להשפעות גדולות יותר על תוצאות קוגניטיביות, הישגיות וחברתיות-רגשיות?

בואו נשים קץ לפיתוח המקצועי במתכונתו הנוכחית