למידה מתוקשבת: טרמינולוגיה מבלבלת, פערים במחקר ואתגרים אינהרנטיים

Sarah Guri-Rosenblit, & Begoña Gros. (2011). "E-learning: Confusing terminology, research gaps and inherent challenges". Journal of Distance Education (Online), 25(1), 1-12.

מאמר זה מנסה לפרק את הבעיה של הגדרת המסגרת הקונספטואלית הרחבה עבור יישומים של טכנולוגיות דיגיטליות במסגרות חינוכיות ובמסגרות הכשרה, וגם לבחון את המכשולים הטבועים ביישום שלהן.

המחברים מזהים חלק מהפערים העיקריים במחקר, והם דנים בחלק מהאתגרים שיש ביישום של למידה מתוקשבת.

המחברים מעלים ארבע נקודות עיקריות:

ראשית, הדיון לגבי הטכנולוגיות המתקדמות מאופיין על ידי רשימה ארוכה של מונחים שקשה להבחין ביניהם. הטרמינולוגיה המבלבלת נובעת מהעובדה שיכולות טכנולוגיות משתנות הן עשירות ומורכבות. בשלב זה נראה כי בלתי אפשרי לאגד את המושגים המרובים למונח מקובל אחד, שישמש הן את אנשי המקצוע והן את החוקרים בתחום.

אולם, אפשר לבקש מכל השחקנים בתחום של למידה מתוקשבת להסביר בבירור את התפקידים המדויקים של הטכנולוגיה, שאליהם הם מתייחסים בדיון ו/או במחקר שלהם, כדי לפרט האם היישום מתרחש בהוראה בקמפוס, בהוראה מרחוק או בסביבות של למידה משולבת, וכדי לקשר בין המידה שבה הטכנולוגיה גדלה או מחליפה פרקטיקות מסורתיות. הבהרה מעין זו עשויה לסייע בעיקר באיחוד החתיכות הרבות של ממצאי המחקר הנוכחיים למסגרת קוהרנטית אחת ולערוך דיון ברור.

שנית, נראה כי הגיע הזמן להכיר בעובדה שהצבת הסטודנטים/לומדים במרכז תהליך הלמידה, וההנחה שהתקשוב החינוכי יכול להפוך אותם ללומדים אוטונומיים ועצמאיים היא בלתי מציאותית.

מאחר ורוב הסטודנטים/לומדים, אפילו ילדים דיגיטליים שנולדו עם העכבר ביד, אינם מסוגלים ואינם רוצים לשלוט בלימודיהם.

על כן, למורים יש תפקיד חשוב מאוד ביישום הטווח הרחב של האפשרויות שאותן מאפשרות הטכנולוגיות החדשות. אולם, תפקיד המורים אינו מובן מאליו.

הגשמת הפוטנציאל של הטכנולוגיות במסגרות של למידה/הוראה אין משמעותו רק השתלת הפרקטיקות של מפגשים פנים אל פנים למילייה הטכנולוגי.

הן הסטודנטים/לומדים/תלמידים והן המורים צריכים לעבור הכשרה כדי להפוך למלומדים מיומנים במחשב, ויש לספק מערכות תמיכה על בסיס מתמשך במהלך תהליך הלמידה.

שלישית, המחקר לגבי למידה מתוקשבת מסומן על ידי פערים גדולים, בייחוד ברמה המוסדית וברמת המערכת. יש כעת אלפי מחקרים מפוזרים ברמת המיקרו לגבי למידה והוראה בכיתה, בין אם הוראה בכיתה או הוראה וירטואלית.
מחקרים אלה מניבים תוצאות סותרות, סובלים מהטיות שונות, ולרוב אינם מניבים מסקנות מוצקות שמאפשרות לקובעי המדיניות להשתמש בהם באופן ברור.

יש להשקיע מאמץ רב מצד מוסדות וממשלות כדי לתכנן מחקרים רחבי היקף, כדי לשפר את האיכות של המחקרים הקיימים לגבי יישומים של טכנולוגיות במסגרות שונות, וכדי לגבש את הממצאים הרבים למסגרת מקיפה שעשויה לשרת את קובעי המדיניות, את אנשי המקצוע ואת החוקרים ברמות שונות.

רביעית, הן המחקר והן הפרקטיקה של למידה מתוקשבת נעוצים באתגרים אינהרנטיים שכל המשתתפים צריכים להתמודד עמם. הטכנולוגיות מתפתחות בקצב מוגבר מה שמקשה לעשות רפלקציה להשפעה שלהן בהתבוננות לעבר.

יש לזהות משתנים חיוניים בתהליך היישום שהם פחות רגישים לפיתוח של טכנולוגיות חדשות.

יש לשקול את התועלות משימוש בטכנולוגיות ביחס לעלות שלהן או לערך המוסף שלהן.

אם הן מספקות ערך מוסף מובחן בפרקטיקות השונות של הוראה/למידה, יישומן עשוי להיות מוצדק, אפילו אם הן יקרות יותר בהשוואה לטכנולוגיות ולפרקטיקות הקיימות.

אבל אם ממצאי המחקרים מצביעים על "אפקט סכום אפס" בהשוואה לפרקטיקות המסורתיות, אז היישומים שלהן מוצדקים רק אם הן חסכוניות.

קיימים כיום מחקרים מעטים מאוד לגבי העלויות של יישום טכנולוגיות חדשות.

אסור בשום פנים ואופן ליישם את הטכנולוגיות רק משום שהן חדשניות מטבען.

עליהן להיות מיושמות רק אם הן הוכחו כטובות יותר או זולות יותר.

לבסוף, המפתחים של טכנולוגיות חדשות צריכים להיות מודעים להשפעה של טכנולוגיות חדשניות על הקטנת או הרחבת הפער הדיגיטלי בין עשירים ועניים ובין מדינות מפותחות ומדינות מתפתחות. לטכנולוגיות הניידות כיום יש פוטנציאל להקטין את הפער הדיגיטלי, בעוד טכנולוגיות חדשניות אחרות מגבירות את הפער הזה.

גישור על פני החלוקה הדיגיטלית ( פער דיגיטלי) מהווה צורך דחוף בעולם גלובלי ומחובר שבו אנו חיים.

ראה גם :

האם נכשל המיזם של בתי הספר החכמים בדרום קוריאה ?

טכנולוגיה בחינוך- הלכה ומעשה שאולי עוד יעשה