לזכרו של משה כספי

תוך כדי תואר ראשון במתמטיקה באוניברסיטה העברית, למדתי תעודת הוראה.
לאחר 2, 3 מפגשים הבנתי שזה לא נראה לי בכיוון הנכון, והפסקתי.
סיפרתי זאת לחברה שלמדה איתי ביסודי, והיא סיפרה לי שפותחים "סמינר" בשיטת החינוך-הפתוח. ידעתי על מה מדובר, כי כבר קראתי את הספר של א.ס.ניל, סאמרהיל, שפעל בשיטת החינוך הפתוח.
נרשמתי והתקבלתי למחזור הראשון של מכון חֹפ"ן – חינוך פתוח ניסויי, שיזם והקים הפרופ' משה כספי בסיוע משרד החינוך (לפעמים הם מבינים בחינוך, לא כמו היום). שנת הלימודים בחפ"ן, 1975-6, היתה שנה משמעותית בחיי – היו כמה כאלה בחיי – ובסופה נולד ילדי השלישי (גיליתי את ערך החינוך הפתוח גם עם ילדי).
לא לימדתי הרבה שנים בבתי-ספר, אבל להבנתי, הגישה הפתוחה לפחות הקלה עלי להגיע לשני הישגים משמעותיים בעיני:
1. בהוראה בכיתה ו' יסודי, זיהיתי שתלמיד הקבצה ג' הוא בעל הבנה מתמטית. הצעתי לו לעבור להקבצה א', ודיברתי על-כך עם המנהל.
התלמיד הסכים, ובסוף השנה הוא קיבל ציון 78.
2. בהוראה בכיתה י"א, 5 יחידות מתמטיקה, בבית-ספר ליד"ה, אמרה לי תלמידה בסוף השנה: "עד השנה חשבתי שאני שונאת מתמטיקה".
מבחינתי, אלה רק שתי דוגמות קטנות לתרומת גישתו ורעיונותיו של הפרופ' משה כספי לחינוך, שהתממשו עבורי.
גם אחרי 50 שנה, אני נזכר בשמחה במשה ז"ל, בחברי למחזור, במנחי הסדנאות, ובמכון חפ"ן.