כישלון המהפכה הרוחנית בחינוך
ד"ר עמיקם מרבך
התאוריות החדשניות, הפתוחות, ברוח השקפת העולם ההומניסטית, אינן תואמות במקרים רבים את סדר היום הלימודי הסגור והדכאני של הכיתה הקונבנציונלית. כיתה זו מונחה בידי מנגון תקשורתי חד-סִטרי, האוכף משמעת קפדנית, בחינות ו"צלצולים" ומאלץ את המורה לדבר “אל" תלמידיו ולא “עם" תלמידיו. גישה זו אינה מותירה כל סיכוי לאמץ את המהפכות מלאות ההשראה הללו.
ניתוק התאוריה מן המעשה החזון המגולם במהפכה הרוחנית, ואשר אמור היה להגיע אל נקודת הקצה, אל התלמיד, התנפץ במקרים רבים לרסיסים על סף דלת הכיתה.
תכנית הלימודים הקונבנציונלית, המבוססת על המשולש: כיתה-תוכן-הוראה, היא היפוכו של המשולש שעליו מבוססת “המהפכה הרוחנית" : תלמיד-מושג-למידה ( (Marbach, 1989) בעוד שהדגש בכיתה הקונבנציונלית הוא על “המה""על “הידע" , הדגש במהפכה הרוחנית הוא על ה"איך"", על “הדרך אל הידע", מורים לא הוכשרו מעולם ללמד את תלמידיהם “איך" ללמוד. אדרבה, הם הוכשרו להעביר ידע . התאוריות החדשניות, הפתוחות , ברוח השקפת העולם ההומניסטית, אינן תואמות במקרים רבים את סדר היום הלימודי הסגור והדכאני....
אפשר לומר, שמכל ה"מהפכה הרוחנית" נשארה רק הרוח שלה. התאוריה שלה. החוכמה שלה. אמנם, אין זה דבר של מה-בכך. אך עם כל עוצמתה הרוחנית, היא הגיעה בקושי עד סף דלת הכיתה. היא לא השכילה לעשות את השינוי הפדגוגי.
למאמר של ד"ר עמיקם מרבך בגיליון נובמבר 2012 של ביטאון מכון מופ"ת , עמודים 82-91
ראה גם :ד"ר עמיקם מרבך , המשבר הוא התכונה של ההוראה
ראה גם : ד"ר עמיקם מרבך, "תיהלוך החשיבה האקדמית" , מכון מופ"ת