טכנולוגיה ואינטראקציות שבין מורה ותלמיד: סקירת מחקרים אמפיריים

Harper, B. (2018). Technology and teacher-student interactions: A review of empirical research. Journal of Research on Technology in Education, 50(3), 214-225

למאמר המלא  

המאמר סוכם על-ידי ד"ר דניאל שפרלינג ממכון מופ"ת

זוהי סקירת מחקרים, העוסקת בשאלה כיצד טכנולוגיה משפיעה על האינטראקציות שבין מורים לתלמידים. הסקירה מתייחסת למחקרים שפורסמו בין השנים 2005-2016. הסקירה דנה במחקרים, שבחנו שני סוגים של מצבים: אינטראקציות פרונטליות (פנים אל פנים) שבין מורים לתלמידים ואינטראקציות וירטואליות בכיתות מסורתיות ובכיתות וירטואליות.

לקריאה נוספת ראו:

חקירת גורמים המשפיעים על חוללות עצמית בלימודים מקוונים: סקירה שיטתית

חשיבה מחדש על הוראה: כיצד יכולים מנהיגים בתחום החינוך לאפשר שימוש בטכנולוגיה ליצירת לימודים שיתופיים

פדגוגיה דיגיטלית - הזדמנויות ללמידה אחרת

טכנולוגיה מקדמת שיתוף פעולה בין מורים לתלמידים במסגרת פעילויות למידה והיא משמשת בידי מורים כדי למקסם אסטרטגיות למידה המניעות תלמידים לגלות תכנים חדשים.

ספרות קודמת עסקה בשאלה מהו התפקיד של טכנולוגיה בתהליך הלמידה וכיצד היא משפיעה על הישגי התלמידים, המוטיבציה שלהם והתנאים בכיתה (Harper & Milman, 2016). סקירת מחקרים זו עוסקת לראשונה בהשפעת הטכנולוגיה על הקשר שבין מורים לתלמידים – קשר, שחשוב לחוללות העצמית של המורים וליכולות פיתוח עצמי של מיומנויות למידה.

הסקירה בחנה מחקרים אמפיריים, שפורסמו בכתבי עת שפיטים בין 2005-2016. אותרו תחילה 280 מאמרים ולאחר סינון נבחרו 25 מחקרים, 14 מתוכם בוצעו מחוץ לארה"ב. מרבית המחקרים כללו מתודולוגיה איכותנית, בעיקר תצפיות וראיונות. המחקרים בחנו שני סוגים של מצבים: אינטראקציות פרונטליות (פנים אל פנים) שבין מורים לתלמידים ואינטראקציות וירטואליות בכיתות מסורתיות ובכיתות וירטואליות.

בכל הנוגע לאינטראקציות פנים אל פנים, המחקרים הראו, שהאינטראקציות האלה השתנו באופן מהותי בעקבות הטכנולוגיה; שהושם דגש על שיתוף פעולה, אשר איפשר יותר הזדמנויות להערכה מעצבת של תלמידים והגביר למידה ממוקדת בתלמיד. טכנולוגיה יצרה הזדמנויות לצורות חדשות של למידה בכיתה והפכה את האינטראקציה שבין התלמיד למורה לאישית יותר. היא עודדה את התלמיד לקחת בעלות על תהליך הלמידה.

המחקרים גם הראו, שמורים קיבלו על עצמם יותר תפקיד של מסייע (facilitator) בתהליך הלמידה והיו מעורבים יותר בתהליך הלמידה. תפקיד זה כלל הצבת יותר שאלות פתוחות לתלמידים. הטכנולוגיה העניקה לתלמידים מרחב גילוי, שהתאפשר למשל באמצעות חיפוש ברשת או ברשתות חברתיות. נמצא, שתלמידים התנהגו בצורה עצמאית יותר בסביבת לימודים עשירה בטכנולוגיה בהשוואה לסביבות מסורתיות יותר. שימוש בטכנולוגיה הפכה, לפי חלק מהמחקרים, מנבאת חזקה של פיתוח מיומנויות למידה עצמית (self-regulated learning).

באשר לאינטראקציות מקוונות שבין מורים לתלמידים, מודגש כי הטכנולוגיה איפשרה לקיים מפגש שבין מורים לתלמידים מחוץ לסביבה הכיתתית. המפגשים המקוונים מתרחשים באמצעות הדואר האלקטרוני, פורומים מקוונים או תוכנות להעברת מסרים. מחקרים שמתמקדים בתקשורת שבין מורים לתלמידים באמצעות תוכנות להעברת מסרים מראים, שתלמידים יוזמים יותר קשר עם מורים מאשר להיפך וגם שרוב הקשר קשור בהוראה וענייננו בקשות הבהרה מצד התלמידים. תקשורת, אשר יזומה על-ידי המורים, קשורה במתן משוב לתלמידים על עבודתם או התרעה לתלמידים לא פעילים בנוגע לצורך להשתתפותם. תקשורת זו הייתה לרוב תהליכית באופייה ולא נשענה בהכרח על מטרה לימודית מסוימת (Hawkins, Barbour, & Graham, 2011), אף שהיא תורמת לשיתוף הפעולה בין המורה לתלמיד (DeGennaro, 2008).

עוד נמצא, שתקשורת באמצעות הדואר האלקטרוני מנציחה מערכת יחסים צרה ובלתי איכותית בין מורים לתלמידים ובאופן ספציפי את תפקיד המורה כספק מידע ולא כמאפשר/מסייע לגיבוש הידע. המחקר הראה, שתקשורת זו מתמקדת בשאלות ספציפיות שדורשות תשובות ממוקדות יחסית (Maxwell, 2015).   

בנוסף, מחקרים שהתמקדו בקשר שבין מורים לתלמידים כתוצאה מתקשורת באמצעות פורומים מקוונים מצאו, שאמצעי תקשורת זה איפשר קיום דיאלוג בין הצדדים ויצר מרחב לקוגניציה חלוקתית (distributed cognition), דהיינו חלוקה של תהליכים קוגניטיביים, הנדרשים לפעולה מסוימת בין המורים לתלמידים ובכך גם בעלי פוטנציאל לימודי משמעותי (Gomez, Schieble, Curwood, & Hassett, 2010).

הסקירה מאירה גם על השלכות אחרות שיש לטכנולוגיה לעניין האינטראקציה שבין מורים ותלמידים. כך, למשל במחקר מנורבגיה נמצא, שכאשר אומצה טכנולוגיה ללא מגבלות באשר לעיתוי ולאופני השימוש בה, האינטראקציה שבין המורים לתלמידים במערכת העל-יסודית הייתה פחות אפקטיבית. זו התמקדה בעיקר בהכוונת התנהגות ופחות בדיון סביב פעילויות למידה. כך גם עלה, שתלמידים נטו להשתמש בטכנולוגיה שלא למטרות למידה והם פחות לקחו אחריות על התהליך עצמו (Elstad, 2006). מחקרים אחרים מראים, שתלמידים מעדיפים הרבה יותר לפגוש את המורה שלהם פנים-אל-פנים מאשר ברשת, אף שניתנה להם ההזדמנות להיעזר בפלטפורמה של הוראה מקוונת (Ingerham, 2012).

המאמר מדגיש, כי אף שהפדגוגיה עשויה להשתנות כתוצאה מהשימוש בטכנולוגיה, הידע הפדגוגי של המורים צריך את פרקטיקות ההוראה בסביבה טכנולוגית יותר מאשר הטכנולוגיה עצמה. סקירת מחקרים זו עשויה לשמש משאב חשוב לדיון מבוסס-ראיות בנוגע לתרומתה של הטכנולוגיה למערכת היחסים שבין המורים לתלמידים.  

ביבליוגרפיה

DeGennaro, D. (2008). Learning designs: An analysis of youth-initiated technology use. Journal of Research on Technology in Education, 41(1), 1-20 

Elstad, E. (2006). Understanding the nature of accountability failure in a technology – filled, laissez-faire classroom: Disaffected students and teachers who give in. Journal of Curriculum Studies, 38(4), 459-481

Gomez, M.L., Schieble, M., Curwood, J., & Hassett, D. (2010). Technology, learning and instruction: Distributed cognition in the secondary English Classroom. Literacy, 44(1), 20-27

Harper, B., & Milman, N.B. (2016). One-to-one technology in K-12 classrooms: A review of the literature from 2004 through 2014. Journal of Research on Technology in Education, 48(2), 129-142

Hawkins, A., Barbour, M., & Graham, C.R. (2011). Strictly business: Teacher perceptions of interaction in virtual schooling. Journal of Distance Education, 25(2), 211.

Ingerham, L. (2012). Interactivity in the online learning environment: A study of users of the North Carolina Virtual Public School. Quarterly Review of Distance Education, 13(2), 65-75

Maxwell, S.V. (2015). Mirror, mirror on the wall: Email as an object of practitioner inquiry. Educational Action Research, 23(2), 271-289