טבלת הלמידה של שולמן
מאת: Lee. S Shulman
מקור קרדיט: המאמר התפרסם לראשונה בכתב העת CHANGE של קרן קרנגי, בגיליון נובמבר-דצמבר 2002 (כרך 34, מס' 6, עמ' 36-44) ותורגם על ידי יניב פרקש ופורסם בגיליון פברואר 2008 של הד החינוך (גיליון מס' 04), כרך פ"ב, ע"ע 50-55.
הלמידה על פי הטבלה של פרופסור לי שולמן – מרצה וחוקר מאוניברסיטת סטנפורד ומנהלה של קרן קרנגי – כוללת שישה יסודות: מעורבות והנעה, ידע והבנה, עשייה ופעולה, עיון רפלקטיבי וביקורת, שיקול דעת ותכנון, מחויבות וזהות.
טקסונומיה זו מציעה את הטענה הבאה: למידה מתחילה במעורבות engagement) ), וזו בתורה מוליכה אל ידע והבנה. כשאדם מבין, הוא מפתח יכולת לעשות או לפעול. חשיבה ביקורתית על העשייה וההבנה מוליכה אל חשיבה מסדר גבוה יותר, וזו מתבטאת ביכולת להפעיל שיקול דעת ותכנון במצבים של אי-ודאות וערפול. בסופו של דבר, הפעלתו של שיקול דעת מאפשרת פיתוח של מחויבות. בשלב המחויבות אנו מסוגלים להצהיר על הבנותינו וערכינו, על אמונותינו ואהבותינו, על ספקותינו והיסוסינו, להפנים את התכונות הללו ולעשותן חלק בלתי נפרד מן הזהות שלנו. מחויבויות אלה, בתורן, מאפשרות – ואולי אף דורשות – התעניינויות חדשות.
מה פירושם של ששת מרכיביה של הטבלה וכיצד הם קשורים זה בזה?
הפריט הראשון ברשימה, מעורבות, הוא אחד ההיבטים המעניינים והחשובים ביותר בלמידה. בעבר לא הוקדשו לו תשומת לב מספקת, אבל ההשכלה הגבוהה ממוקדת היום הרבה יותר ב"למידה פעילה" ובראיות למעורבות התלמידים בחוויות חינוכיות ראויות. ואמנם בשנים האחרונות אחד הכלים שזכו למרב תשומת הלב בארה"ב היה הסקר הארצי בנושא מעורבות תלמידים (NSSE) – תוצר נוסף של עבודתו של ראס אג'רטון, אשר נועד למדוד את רמת המעורבות של הסטודנטים בלמידה ולשמש תרופת נגד לדירוגם של מוסדות על פי מוניטין, דירוג המעורר אצל רבים מאתנו כעס גדול.
הטיעון שנשמע מפני מתכנני ה-NSSE הוא שסקירת מעורבות הסטודנטים יכול לשמש תחליף מקורב לבדיקת למידתם, הבנתם ומידת המחויבויות שיפגינו לאחר סיום הלימודים- משתנים שקשה למדוד ישירות (מדידתם אפשרית אולי במרחק עשרים שנה). אבל, כאמור, טוען פרופסור לי שולמן כי המעורבות איננה מדד חלופי גרידא, ביכולתה לשמש מטרה לעצמה. מוסדות ההשכלה הגבוה בארה"ב מאפשרים לתלמידים לפגוש מגוון של אנשים, רעיונות וחוויות אנושיות שמעולם לא נחשפו אליהם בעבר. המעורבות במובן זה אינה רק אמת-מידה להצלחת הלמידה, אלא יעד חינוכי יסודי.
הבנה היא הקטגוריה שאנשי חינוך מתחבטים בה רבות, ובצדק. הבנה כוללת גם ידע וגם את היכולת לנסח מחדש במילותיך שלך רעיונות שלמדת מאחרים. למעשה, אפשר, לומר שהבנה פירושה ידיעת ההבדל שבין ניסוח מחדש לבין פלגיאט. פירושה גם ידיעה מתי אנו יכולים לטעון שהבנו משהו בעצמנו, מתי אפשר לטעון שהבנו את עבודתם של מי שאת מקורותיהם אנחנו מציינים, ומתי ביכולתנו לומר " לא ידעתי את זה, אבל מישהו אחר ידע והנה זה כאן". בניגוד לידע ולמידע, הבנה היא סוג של בעלות.
אחר כך מגיעים אל ביצועים, התנהגות או עשייה. מבחינת פרופסור לי שולמן ההבדל בין הבנה לפרקטיקה נעוץ בעובדה שמעשי הבנה מבוססים תמיד על מה שמצוי בראשנו. אפילו ביצועי הבנה, כמו כתיבה של מאמר, לדוגמא, עדיין קשורים ברעיונות עצמם. אבל כאשר אנו מתקדמים אל עבר הביצועים או העשייה אנו מתחילים לפעול בתוך העולם ולשנות בו דברים. לכן, עשייה והבנה כרוכות במערך שונה של תוצאות. פרופסור לי שולמן טוען כי "אנחנו באקדמיה היינו שמחים להאמין שאי-אפשר לעשות או לפעול בלי להבין תחילה. אבל כולנו יודעים שזה לא נכון (מי שגידל ילדים ודאי יודע זאת – לא מבחינת המגדל ולא מבחינת המגודל). הפרקטיקה עשויה להיות כור המצרף לבחינת ההבנה או לאישור המחויבות: זה הציר, אפשר לטעון, שסביבו נע רוב החינוך. פעולה בלא עיון רפלקטיבי אינה צפויה אפוא להניב למידה.
שיקול דעת ותכנון דומים להבנה – אך שונים ממנה. הם התוצאה של מה שקורה כאשר ההבנה נתקלת באילוצים ובסיבוכים בעולם האמיתי. כאשר מבקשים מאתנו להפעיל שיקול דעת (וזו הסיבה שבלום הציב את נושא ההערכה גבוה כל כך בטקסונומיה שלו). אנחנו מתבקשים להביא בחשבון גורמים רבים ולהשוות תדיר בין גורמים אלה לבין ערכים וסטנדרטים שעשויים כשלעצמם להשתנות, כדי לבצע שיפוט הערכתי כלשהו של איכות, תכניות פעולה או בני אדם. וכך, אף על פי ששיקול הדעת דומה להבנה, הוא אינו זהה לה. אל לנו, אנשי החינוך, להסתפק בהוראת ההבנה ובהערכתה אם ברצוננו לטפח שיקול דעת ותכנון. מובן שהכשרתם של מהנדסים, למשל, עוסקת בעיקר בתכנון, וההכשרה בתחומים כמו משפט, מוזיקה ואמנות עוסקת תכופות בשיקול דעת. יש הרבה מה ללמוד מן הדיסציפלינות האלה.
לבסוף אנו מגיעים אל המחויבות. כאמור, אנו חווים מחויבות כאשר אנו מפנימים ערכים, מפתחים אופי, ונעשים בני אדם שאינם זקוקים עוד לדרבון כדי להתנהג בדרכים אתיות, מוסריות, או אחראיות מבחינה ציבורית. אנחנו גם מתחייבים לקבוצות נרחבות יותר, לקהילות גדולות יותר, לקהילות אמונה ולמקצועות – ובכך מכריזים שאנו מתייחסים לערכים ולעקרונות של הקבוצה הרלוונטית ברצינות מספקת כדי לעשותם שלנו.
על כן המחויבות היא בה בעת תנועה פנימית וגם התחברות החוצה: זה ההישג הגדול ביותר שאדם משכיל יכול השיג, והוא גם המסוכן ביותר (בגלל המצב העולמי כמובן). פרופסור לי שולמן סבור שאדם משכיל הוא מי שמחויבויותיו תמיד מותירות פתח לבדיקה ספקנית, להרהור במה שיכול להיות אחרת.
מה שחשוב בטקסונומיות האלה הוא שהן מבוססות על ניסוי וטעייה. הן עוזרות לנו לחשוב ביתר בהירות על מה שאנחנו עושים, ונותנות לנו שפה שדרכה נוכל להחליף רעיונות ודילמות. הן מצביעות על הפנים השונים של האדם המשכיל- חיי הנפש, הרגש והמעש שלו – המקיימים ביניהם קשרי גומלין. עוצמתן של הטקסונומיות תלויה בהתייחסות לא רצינית מדי מצדנו. עלינו לוודא שלא נהפוך את עזרי הזיכרון לדוגמות או את הניסוי והטעייה לדת.
דרך אחת למנוע שימוש נוקשה מדי בקטגוריות היא להכיר מראש בעובדה שאין בהכרח שלב אחד שהוא "שלב ראשון". כך לדוגמא, מחויבות היא השלב האחרון בטבלת הלמידה, הפרק האחרון בסיפור שסיפרנו, אולם במצבים מסוימים מחויבות יכולה דווקא לשמש נקודת מוצא ללמידה חדשה.
הדבר המעניין הוא האיכות המחזורית של העניין. אנשים מחויבים באמת נוטים יותר למעורבות, ולא מסתפקים בלשבת בבית ולהרגיש מחויבים. מחויבות היא שלב רב-עוצמה בתהליך הלמידה, כיוון שהיא מולידה מעורבויות חדשות. מעורבויות אלה מולידות בעצמן הבנות חדשות, וכן הלאה.
פרופסור לי שולמן מצפה שטבלת הלמידה שהציע תביא תועלת דווקא משום שחלקיה מוכרים כל כך. היא מעניקה לנו אבני בניין מוכרות שאנו יכולים לחדש, עם הדים מבלום ומפרי, מקרתוול ומקולברג.
פרופסור שולמן מקווה שהיא תשמש מערך היוריסטי, גירוי לחשיבה על תכנונו והערכתו של החינוך, ובסיס לנרטיבים יצירתיים על תהליך הלמידה. פרופסור לי שולמן מקווה כי ישתמשו בה בדרך גמישה של משחק, ולא באדיקות או שבדוגמטיות.
yyya
הנקודה החשובה בעיני במאמר היא ההכרה בעובדה שסדר השלבים אינו קשיח ויכול להשתנות. למשל ייתכן שמעורבות בשיעור תוביל להבנה של החומר, אבל גם הכיוון השני הוא סביר – שהבנה של החומר תוביל למעורבות. כך שיכול להיווצר מעגל עם משוב סגור שמחזק את ההישגים – מעורבות שמובילה להבנה ומגבירה את המעורבות ואז מעמיקה את ההבנה וכן הלאה.
מקריאת המאמר, מה שאצלי התחדד קודם כל הוא פירוק התהליך שישה יסודות- מעורבות והנעה, ידע והבנה, עשייה ופעולה, עיון רפלקטיבי וביקורת, שיקול דעת ותכנון, מחויבות וזהות.
ההתבוננות על למידה כתהליך מדיד גרידא היא נחלת העבר. ייתכן כי תוביל תהליכי למידה פעילה שמחייבת מעורבות גדולה – וזה לא מדיד בהכרח. אלא שלפי המאמר תרגול ופרקטיקה יכולים להיות המדד לבדיקת ההבנה.
אני לחלוטין מסכים עם התפיסה שאדם משכיל הוא אשר מרשה לעצמו להטיל ספק. לשאול שאלות. ובנוסף שתפקידנו כמורים הוא לעשות אינטגרציה של כל מני גישות ודרכים, מדידים או לא, על מנת להבטיח למידה והבנה אצל התלמידים.
מאמר זה אכן מפרק את תהליך הלמידה ליסודות ונראה כי הוא יכול ל התאים לכל תהליך למידה חיובי גם אם לא בית ספרי או דידקטי קונבנציונלי. המאמר מעשיר מעורר את היצירתיות ונותן המון חומר למחשבה בנושא תהליכי למידה.
התחדד לי שישת היסוד ללמידה. מרכיב ההבנה זה שתמיד עניין אותי וסקרן אותי, השאלה הראשונה שלי ביום ררשון בהתנסות : "איך אני אמדוד את הבנת התלמידים". אכן לפי שולמן שתרגול ופרקטיקה יכולים להיות המדד לבדיקת ההבנה. תפקידנו כמורים לשלב כל מני גישות ודרכים להבטיח למידה והבנה אצל התלמידים.
אצלי התחדד בעיקר המיקוד עפ"י שישה יסודות- מעורבות והנעה, ידע והבנה, עשייה ופעולה, עיון רפלקטיבי וביקורת, שיקול דעת ותכנון, מחויבות וזהות.
בנוסף כל השינוי וההתבוננות על למידה
לידה פעילה והמעורבות התלמיד בחקר ובלמידה נותן דגש על התלמיד והתהליך שהוא עובר בבית הספר ובכלל
ולבסוף אהבתי את דברי פרופסור שולמן שאמר
שאדם משכיל הוא מי שמחויבויותיו תמיד מותירות פתח לבדיקה ספקנית להרהור במה שיכול להיות אחרת
מקסים
תודה
גישה מאוד מעניינת בעיקר מפני שהיא לא מציגה שלבים לחינוך כדוגמטיים או אמורפיים לגמרי ששניהם יפגעו ברוב התלמידים אל מאמצת לחיקה שונות של אנשים ובכך גם עוזרת לרובם.
טבלת הלמידה נותנת מעין מבט פנימי על תהליך הלמידה. קריאתה גרמה לי לחשוב על תהליך המעורבות, שהוא בעצם המטרה שלי כמורה, והאופן בו ניתן לעודד את התלמידים למעורבות דרך שאר מאייפני תהליך הלמידה כפי שהוצגו כאן.
תגובה לחן בן צבי:
אני מסכים איתך חן מכיוון שאכן כל תלמיד עובר תהליך למידה שונה וכמו שכתבתי אל לנו להתקבע על גישה כזאת או אחרת ולהפוך אותה לקולקטיבית אלא לשלב מס' גישות על-מנת להקנות את הלמידה בדרך דינמית יצירתית ומעניינת
טבלת הלמידה של שולמן אכן מעניינת ונותנת חומר למחשבה. יחד עם זאת, במציאות אל לנו להתקבע על גישה מסוימת ולהסתמך עליה אלא לשלב גישות שונות אשר יסייעו לנו להעביר את הלמידה בדרך מעניינית יצירתית וחדשנית בלמידה הקונסטרוקטיביסטית. אהבתי ששולמן מציין בסוף המאמר שהוא מקווה שישתמשו בטבלת הלמידה בדרך גמישה של משחק, ולא באדיקות או שבדוגמטיות. ובכך הוא נותן מרחב וגמישות להשתמש בה.
טבלת הלמידה של שולמן אכן מעניינת ונותנת חומר למחשבה. יחד עם זאת, במציאות אל לנו להתקבע על גישה מסוימת ולהסתמך עליה אלא לשלב גישות שונות אשר יסייעו לנו להעביר את הלמידה בדרך מעניינית יצירתית וחדשנית בלמידה הקונסטרוקטיביסטית. אהבתי ששולמן מציין בסוף המאמר שהוא מקווה שישתמשו בטבלת הלמידה בדרך גמישה של משחק, ולא באדיקות או שבדוגמטיות. ובכך הוא נותן מרחב וגמישות להשתמש בה.
גישה מעניינת ומקור השראה לתהליכי הלמידה שלך. כשאת יוצאת מגבולות המדדים הסטנדרטיים ושוקלת את ההשפעה של מגוון יסודות הלמידה, את מקנה לעצמך יכולת ליצירת חוויות למידה ייחודיות ומרתקות.
המעורבות והנעה יכולות להקנות לתלמידים תחושה של מקום, והפעולה העיונית והרפלקטיבית יכולה לקדם הבנה עמוקה והתפתחות אישית. כאשר את משלבת שיקול דעת ותכנון בתהליכי הלמידה, את יוצרת סביבה שמקנה לתלמידים יכולת לקבל החלטות עצמאיות ולתכנן את הלמידה שלהם.
המחויבות והזהות הם יסודות שיכולים להוביל להשגת מטרות ולהתפתחות אישית. על ידי יצירת סביבה שבה התלמידים מרגישים מחוייבים ומזוהים עם הלמידה, את יכולה לשדר השראה והתמדה.
הדרך שבה את מתחילה לבנות את מערכי השיעורים שלך על פי יסודות אלו עשויה לקדם יכולת שלב אישית והתאמה לצרכים הפרטיים של כל תלמיד. בהצלחה במסעך החינוכי ובשלבת הערכים החשובים והמגוונים בתהליכי הלמידה שלך!
גישה חשובה, חשוב להבין את הצרכים והדרישות הפרטיים של כל תלמיד. נראה שאת מזהה את החשיבות של גיוס יסודות שונים לקידום הלמידה של כל תלמיד בהתאם לקצבו ולסגנונות הלמידה הטבעיים שלו.
העדפתך שלא לתת סדר ולא לזמן באופן מוחלט נעשית בהתאם להבנה שלך שהלמידה היא תהליך דינמי ומשתנה, וכי כל תלמיד יכול להצליח על ידי התאמה אישית. זה נכון במיוחד בעידן שבו כל תלמיד יכול להשגיח על הלמידה שלו ולבחור את הדרכים המתאימות לו.
בהקשר של הידע שאת מעוניינת להעביר, יש בכך אתגורפיה לשילוב יסודות מגוונים בהתאם לתחומים שונים. זה יכול לקדם למידה מעמיקה ושילוב של ידע בצורה יעילה ומעניינת. כמורה ומחנכת, יש לך את ההשפעה להפוך את הלמידה לחוויה פורה ומעוררת עניין לכל תלמיד. ההתמקדות בצרכים הפרטיים והשימוש בכלים שונים יכולה להבטיח יעילות גבוהה יותר בתהליך ההוראה. בהצלחה במסעך ובהעברת הידע!
גישה חשובה ומשום שזהו תהליך אינדיבידואלי, חשוב להבין את הצרכים והדרישות הפרטיים של כל תלמיד. נראה שאת מזהה את החשיבות של גיוס יסודות שונים לקידום הלמידה של כל תלמיד בהתאם לקצבו ולסגנונות הלמידה הטבעיים שלו.
העדפתך שלא לתת סדר ולא לזמן באופן מוחלט נעשית בהתאם להבנה שלך שהלמידה היא תהליך דינמי ומשתנה, וכי כל תלמיד יכול להצליח על ידי התאמה אישית. זה נכון במיוחד בעידן שבו כל תלמיד יכול להשגיח על הלמידה שלו ולבחור את הדרכים המתאימות לו.
בהקשר של הידע שאת מעוניינת להעביר, יש בכך אתגורפיה לשילוב יסודות מגוונים בהתאם לתחומים שונים. זה יכול לקדם למידה מעמיקה ושילוב של ידע בצורה יעילה ומעניינת. כמורה ומחנכת, יש לך את ההשפעה להפוך את הלמידה לחוויה פורה ומעוררת עניין לכל תלמיד. ההתמקדות בצרכים הפרטיים והשימוש בכלים שונים יכולה להבטיח יעילות גבוהה יותר בתהליך ההוראה. בהצלחה במסעך ובהעברת הידע!
למידה היא דבר אינדבידואלי והטבלה הזו באמת ממקדת את יסודות הלמידה. אבל יחד עם זאת היא ממסגרת אותה לתבניות ומקבעת את תהליך הלמידה והופכת אותו לקולקטיבי.
כל אחד עובר תהליך למידה שונה במקצועות שונים בעזרת יסודות שונים. לדעתי צריך להזהר לא לתת לזה סדר ולא לתזמן את הלמידה, כמו שהוא ציין בסוף המאמר.
כמורה ומחנכת אני מאחלת לעצמי להצליח להנגיש את הידע בהתאם לילדים ולדרכי הלמידה המתאימות להם, ולהצליח לדייק ולשלב את כל היסודות בהתאם לתחום הנלמד בכיתה.
הלמידה על פי הטבלה כוללת שישה יסודות: מעורבות והנעה, ידע והבנה, עשייה ופעולה, עיון רפלקטיבי וביקורת, שיקול דעת ותכנון, מחויבות וזהות.
הדעה שלי על הטבלה שהיא נתנה לי להסתכל על דרך הלמידה ממבט אחר פתחה לי עין נוספת להסתכל על הדברים כמו המעורבות הוא אמר שלא חייב להיות מדד אמת להצלחת התלמידים אלא יכול להיות דרך שאנחנו נחשף את התלמידים לאנשים חדשים או פעילויות וחוויות יכולים התלמידים לקחת מסר חינוכי וכך יכולים להעביר מטרות .
אם אני מנסה להתחיל לבנות את מערכי השיעור שלי בדרך הזאת אני חושבת אני יכולה להגיע למחויבות
שלומות