התואר האקדמי מפלג את אמריקה

Kelderman, E. (2020). The college degree is dividing America. The Chronicle of Higher Education

עיקרי הדברים:

• עידן טראמפ עלול לסמן שסע עמוק ומתמיד בין אלה שיש להם תואר אקדמי לבין אלה שאין להם תואר כזה
• "במשך עשורים שמרנים מצאו סיבה להתרעם על האפקטים הליברליים של חינוך אקדמי"
• "טראמפ ביזה ידע מתקדם, מהכחשת מדעי הסביבה ועד לזלזול באפידמיולוג ד"ר אנתוני פאוצ'י מכוח המשימה של הבית הלבן למלחמה בקורונה"
• חלקים באקדמיה מתייחסים בהתנשאות לנעדרי התואר האקדמי ולכן חולקים באחריות לאנטגוניזם שמעוררת ההשכלה הגבוהה בקרב קבוצות מתרחבות בחברה האמריקאית
• הרטוריקה של ממשל טראמפ חיזקה את התפיסה לפיה הקולג'ים מעודדים רעיונות 'ליברליים' שמיתרגמים לתמיכה פוליטית
• מוסדות החינוך הגבוה אמנם מאתגרים את אמונותיהם של הסטודנטים, אך הם הרבה פחות פוליטיים מכפי שמתארים אותם
• אם פוליטיקאים וחלקים ניכרים מהציבור מאמינים כי המכללות הן פשוט מפעלים לייצור מצביעים ליברלים, אזי ההשכלה הגבוהה עלולה לסבול משחיקה גדולה
• גם מבחינה תקציבית, לתפישתם של מחוקקים ושל תורמים רפובליקאים ושמרנים נגד חינוך אקדמי עלולות להיות השלכות כבדות משקל

במהלך בחירות 2016 יצר דונלד טראמפ שסע חברתי חדש באמריקה באמצעות הערת אגב.

"אני אוהב את אלה שלא זכו לחינוך גבוה ("the poorly educated"), אמר המועמד-דאז בעצרת לחגיגת ניצחונו בבחירות בנבדה. טראמפ מנה כמה מגושי ההצבעה לטובתו שסללו את דרכו לנשיאות.

למאמר המלא

לקריאה נוספת של סיכומים ותקצירים בנושא השכלה גבוהה

האמירה הקצרה הזאת סימנה קשר ברור בין רמת החינוך לבין ההשתייכות הפוליטית, והדברים מקבלים משנה תוקף במציאות פוליטית מקוטבת כמו זו ששוררת כיום בארה"ב.

בוחרים לבנים בעלי השכלה בסיסית תמכו בטראמפ. גם ההפך מזה נכון: בניגוד לרוב מסעי הבחירות הקודמים, רוב הבוחרים הלבנים בעלי השכלה גבוהה העדיפו את הדמוקרטים ב-2016 והמגמה נמשכה גם ב-2020.

עידן טראמפ עלול לסמן שסע עמוק ומתמיד בין אלה שיש להם תואר אקדמי לבין אלה שאין להם תואר כזה, והשאלה ההיא מה משמעות הדבר מבחינת ההשכלה הגבוהה?

לדברי פטרישה מגווייר, נשיאת אוניברסיטת טריניטי בוושינגטון, הביקורת השמרנית על ההשכלה הגבוהה אינה בגדר דבר חדש. אבל טראמפ הקצין אותה, בבקשו לערער את ביטחונם לא רק של מוסדות אלא גם כדי לקעקע את אמינותם של יחידים משום שיש להם מומחיות אקדמית.

"במשך עשורים שמרנים מצאו סיבה להתרעם על האפקטים הליברליים של חינוך אקדמי", אמרה מגווייר. "טראמפ ביזה ידע מתקדם, מהכחשת מדעי הסביבה ועד לזלזול באפידמיולוג ד"ר אנתוני פאוצ'י מכוח המשימה של הבית הלבן למלחמה בקורונה, שאותו כינה 'אידיוט'".

מיץ' דניאלס, נשיא אוניברסיטת פרדו ולשעבר המושל הרפובליקאי של אינדיאנה, מאשים חלקים באקדמיה שלדבריו מתייחסים בהתנשאות לנעדרי התואר האקדמי.

השסע שנפער בחברה האמריקאית בין בעלי לבין משוללי ההשכלה האקדמית מתבטא בירידה בתמיכה בהשכלה גבוהה בקרב המצביעים והמחוקקים בתקופה שבה המכללות והאוניברסיטאות מתמודדות עם אתגרים היסטוריים שמציבה המגפה והחשש מפני ירידה דרסטית בשיעורי ההרשמה.

כמו היבטים כה רבים בחיים הציבוריים באמריקה, גם ההשקפות המנוגדות על האקדמיה מתחלקות לפי קווים מפלגתיים. אבל ההשכלה הגבוהה מעולם לא היתה נושא כה שנוי במחלוקת.

אפילו ב-2015 החזיקו רוב התומכים בשתי המפלגות בעמדה חיובית כלפי המכללות, לפי סקר שערך מכון פיו. אבל בשנה שלאחר מכן, רק 43 אחוזים מהרפובליקאים אחזו בעמדה הזו, לעומת 72 אחוזים מהדמוקרטים.

סקרים עדכניים הראו כי רוב הנשאלים משתי המפלגות מודאגים מאוד מעלותו של תואר אקדמי. עם זאת, שמרנים מודאגים יותר מליברלים ממרצים שמביעים את עמדותיהם החברתיות והפוליטיות בכיתות הלימוד.

בתחילת המאה העשרים היתה המפלגה הרפובליקאית מפלגתם של העשירים, שרבים מהם קיבלו חינוך אקדמי, יותר מאשר הקבוצות הלא-עשירות באוכלוסייה. לעומת זאת, המפלגה הדמוקרטית היתה מפלגתם של השכירים והפועלים מהמעמדות הנמוכים יותר. הדבר החל להשתנות כאשר בני דור הבייבי בומרס הגיעו בהמוניהם לקולג'ים, רובם עם רקע של צווארון כחול. המועמד הרפובליקאי לנשיאות ב-2012, מיט רומני, זכה עדיין ברוב בקרב משכילים לבנים, ורק עם הגעתו של טראמפ השתנתה המגמה.

מלחמות התרבות שפרצו לאחר מכן החלו את התגובה הפוליטית השמרנית נגד השכלה גבוהה, אבל האקלים הפוליטי העכשווי הציב את התואר האקדמי במרכז השיח בדרך חדשה.

איומי טראמפ לשלול תקציבים מקולג'ים

בזמן כהונתו איימו טראמפ וממשלו לשלול תקציבים מקולג'ים בנימוקים של היעדר חופש ביטוי (הכוונה לסתימת פיות או להטלת טרור ממניעים של תקינות פוליטית), פעלו להגבלת הרשמתם של סטודנטים זרים וחקרו טענות לאפליה נגד סטודנטים אסיאתים-אמריקאים בקולג'ים.

בנוסף לכך, הרטוריקה של הממשל מחזקת את התפיסה לפיה הקולג'ים מעודדים רעיונות 'ליברליים' שמיתרגמים לתמיכה פוליטית. לדוגמה, ב-2017 אמרה שרת החינוך האמריקאית שהפקולטות הליברליות בקולג'ים מנסות להעביר את הסטודנטים אינדוקטרינציה פוליטית ולומר להם 'מה לעשות, מה לומר ובעיקר מה לחשוב'.

נראה כי השסע בין המשכילים לבלתי משכילים ניכר בעיקר בקרב האוכלוסייה הלבנה. מצביעים שחורים מצביעים ברוב גורף למפלגה הדמוקרטית. התקפותיו של טראמפ על האקדמיה יוצרות שעיר לעזאזל עבור מצביעים לבנים החשים כי הושארו מאחור על-ידי הכלכלה ואינם יכולים להרשות לעצמם תואר אקדמי. החינוך הפך לעניין פוליטי משום שהחינוך נתפש כאויב מעמד הפועלים. ואולם תפישה זו אינה מתארת נכונה את המציאות. כפי שאומרת קתרין קונוויי-טרנר, נשיאת מכללת מדינת ניו יורק, מוסדות החינוך הגבוה מאתגרים את אמונותיהם של הסטודנטים אך הם הרבה פחות פוליטיים מכפי שמתארים אותם. לדבריה, הדיונים שמתרחשים בהם אינם מפלגתיים במובן הצר של המילה.

אפילו הוגים שמרנים מטילים ספק בכך שהקמפוס הופך סטודנטים שמרנים לליברלים. ג'ונתן מרקס, פרופסור למדעי המדינה במכללת Ursinus, טוען שאסור לשמרנים לוותר על השכלה גבוהה. לדברי מרקס, חברי הסגל האקדמי עדיין נוטים ברובם הגדול לשמאל, אך האקלים הפוליטי משתנה באופן ניכר מקמפוס לקמפוס, והסטודנטים יכולים לבחור לעצמם מוסד לפי טעמם. כך למשל, רוב הסטודנטים במכללת Pulse תומכים בטראמפ, בעוד שרק 7% מהסטודנטים במכללת בראון תומכים בו.

"אינדוקטרינציה ליברלית בכיתות הלימוד, שלא לדבר על אינדוקטרינציה מצליחה כזו, היא הסבר מנופח ונעדר ביסוס לשינוי בעמדתם של בוגרי קולג' שהתרחש עם עלייתו של טראמפ", אומר מרקס.

עם זאת תפישה מקובלת, גם כאשר אין היא תואמת את המציאות, היא עניין רב משמעות – במיוחד באקלים פוליטי שרווי בכזבים, הפרזות, האשמות שווא ותיאוריות קונספירציה שמפריח הנשיא.

אם פוליטיקאים וחלקים ניכרים מהציבור מאמינים כי המכללות הן פשוט מפעלים לייצור מצביעים ליברלים, אזי ההשכלה הגבוהה עלולה לסבול משחיקה גדולה אף יותר בתמיכה לה היא זוכה מאנשי ציבור רפובליקאים ומבוחריהם. אם הרפובליקאים יחליטו כי לתואר בקולג' אין ערך, יאבדו הקולג'ים כמחצית מהתלמידים שלהם. גם מבחינה תקציבית, לתפישתם של מחוקקים ושל תורמים רפובליקאים ושמרנים נגד חינוך אקדמי עלולות להיות השלכות כבדות משקל. אובדן האמון הרפובליקאי-שמרני באקדמיה עלול להתבטא בהתנגדות לממן השכלה גבוהה.

בנוסף לכך, יש גם פוליטיקאים דמוקרטים שמאשימים את האקדמיה בחוסר יעילות ובחוסר פרודוקטיביות. יש הסבורים כי ההתנשאות של חלק מהאקדמאים והעובדה כי רבים אינם יכולים להרשות לעצמם לשלם את שכר הלימוד הגבוה הביאה לביקורת ולטינה מוצדקת כלפי האקדמיה. כלומר, התקפותיו של טראמפ וחלקים במפלגה הרפובליקאית נגד המכללות היא תוצאה של התנהלותן. ועדיין, למרות חוסר שביעותם הרצון שלהם מהאקדמיה, לא סביר שהשמרנים יינטשו אותה – ורבים מהם עדיין מכירים בכך שחינוך אקדמי מסייע להשיג מקומות עבודה טובים.

מי שידחה בצורה גורפת את החינוך האקדמי עלול למצוא את עצמו מבודד מבחינה תרבותית, כלכלית ופוליטית. מבחינת החברה בכללותה, ההתקפה על ידע ועל אמת עלולה להיות הרסנית, וגם התועלת שרפובליקאים יכולים להפיק ממנה היא קצרת-טווח בלבד. הנטל במקרה הזה הוא על הפוליטיקאים שעושים דמוניזציה לאקדמיה. עליהם לשאול את עצמם האם הזלזול בידע המדעי הוא אכן נוסחה מנצחת.